החלטה בתיק בש 4751/07

בפנינו בקשה הנוגעת למועד בו תחל להימנות תקופת הפסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה, שהוטלה על המבקש במסגרת גזר הדין בת.פ 137/02.

א.         העובדות הרלוונטיות וטיעוני הצדדים

הנאשם הורשע בעבירה של אינוס בנסיבות מחמירות וכן בעבירה של מעשה מגונה בנסיבות אינוס. ביום 19/10/02 נגזר דינו של הנאשם, למאסר בפועל לתקופה של 6 שנים, למאסר מותנה למשך שנתיים ולפסילת רישיון נהיגה למשך 3 שנים (בהתאם לסעיף 44 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א - 1961 (להלן: "פקודת התעבורה")). הנאשם שוחרר ממאסרו ב- 18/10/07.

אליבא דהמבקש, תוקף רישיון הנהיגה שלו פג עוד טרם מועד גזר הדין (שניתן בהעדרו של המבקש) והוא לא ידע על ההסדר הקבוע בפקודת התעבורה ובתקנות שהותקנו מכוחה, לפיו תקופת הפסילה תחל להימנות אך לאחר הפקדת רישיון הנהיגה במזכירות ביהמ"ש, וזאת, גם כאשר מדובר ברישיון שפקע תוקפו.

עוד נטען, כי בעת ביצוע העבירה היתה בתוקף תקנה 557(ד) וכי יש להתחשב אף בכך.

לסיכום נטען, כי מאז מתן גזר הדין ועד היום חלפו כ- 5 שנים וכי העובדה שלמבקש אין כיום רישיון נהיגה מקשה עליו מאד במציאת עבודה.

המדינה מצידה התנגדה לבקשה מהנימוקים הבאים: ראשית, המבקש היה נוכח בעת מתן גזר הדין בעניינו. שנית, הנאשם השתחרר ממאסר ביום 18/10/07 ולפיכך, בהתאם לסעיף 42(ג)(2) לפקודת התעבורה, לא תחל להימנות תקופת הפסילה קודם למועד זה. שלישית, מעיון ברישום המשטרתי עולה, כי רישיון הנהיגה של המבקש היה בתוקף בעת מתן גזר הדין ועד לחודש פברואר 2005. רביעית, תקנה 557(ד) דנה במקרה של רישיון שאבד ועל כן אינה מענייננו. לסיכום נטען, כי היה על המבקש לפעול ע"פ ההסדר הקבוע בתקנה 556 לתקנות התעבורה ומשלא עשה כן, הרי שאין למנות את תקופת פסילתו של המבקש מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה, טרם שהפקיד רישיונו כנדרש.

ב.         דיון

כשאלה מקדמית שאלנו את עצמנו מניין נובעת סמכותנו לדון בבקשה זו, שהרי סיימנו מלאכתנו במתן גזר הדין ועתה מוגשת בפנינו בקשה שלכאורה הנה בתחום המנהלי. אלא ששאלה דומה נדונה בבג"צ 284/04 ירון אללוף נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ב- 13/5/04) ויצאה הלכה מלפניו כי הסוגיה הנדונה הנה בגדר סמכויותיו של ביהמ"ש שגזר את עונשו של המבקש.

יאמר מיד, כי גזר הדין אכן ניתן בנוכחות הנאשם ותמוהה טענת המבקש כי גזר הדין ניתן בהעדרו.

נפנה אם כן לבחינת הוראות החוק הרלוונטיות לענייננו (ההדגשות שלנו).

סעיף 42 לפקודת התעבורה קובע כי:

"42. פסילה וחישוב תקופתה 

(א) פסילה שהטיל בית משפט מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לפי פקודה זו תחל ביום מתן גזר הדין אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת.

(ב) הוטלה פסילה על מי שנדון לפסילה במשפט קודם אשר תקופתה טרם נסתיימה, תהיה הפסילה שהוטלה כאמור מצטברת לקודמת ותקופתה תחל בתום הפסילה הקודמת.

(ג) בחישוב תקופת הפסילה לא יבואו במנין -

(1) התקופה שחלפה עד מסירת הרשיון לרשות שנקבעה לכך בתקנות ובדרך שנקבעה;

(2) תקופה שבה נשא בעל הרישיון עונש מאסר על העבירה שבגללה נפסל כאמור".

תקנות 556 ו-557 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, מסדירות ומשלימות את ההוראה שבסעיף 42 לפקודה וקובעות כי:

"556. פסילה על ידי בית המשפט

(א) נפסל בעל רשיון נהיגה על ידי בית משפט מהחזיק ברשיונו, ימציא בעל הרשיון את רשיון הנהיגה שלו לאותו בית המשפט שהורה על פסילתו מיד לאחר שהודע לו על הפסילה ; אם שוכנע בית המשפט שהרשיון אינו בידי בעלו אותה שעה ימציאו בעל הרשיון, תוך התקופה שקבע בית המשפט, לאחר שניתנה ערבות להמצאת הרשיון ובתנאים שקבע בית המשפט.