החלטה בתיק בש 4739/08

בפניי ערר של המדינה על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט אריה רומנוב) מיום 16.6.08 בתיק ב"ש 12560/08. בתיק זה נדונה בקשת המדינה לעצור את המשיב עד תום ההליכים בת"פ 7217/08 בו הוא עומד לדין בעבירות של ניסיון גניבה מרכב, ניסיון התפרצות לרכב והחזקת מכשירי פריצה. בית משפט השלום החליט לשחרר את המשיב למעצר בית בפיקוח אלקטרוני בבית הוריו בשכונת רמות בירושלים. הותר למשיב לצאת את הבית מידי יום בין השעות 10:30 עד 12:30 על מנת לקבל טיפול גמילה מסמים במרכז מתדון, וכן בין השעות 17:00 עד 19:00 לצורך אוורור. נקבע כי יציאת המשיב מהבית תהיה בליווי הדוק וצמוד של אחיו דורון, שיחתום על ערבות בסך של 5,000 ש"ח. המשיב נצטווה לחתום על התחייבות עצמית באותו סכום.

אין מחלוקת כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות בהן מואשם המשיב. עבירות אלה בוצעו לכאורה בשני אירועים שהתרחשו בסמיכות בצהרי יום 4.6.08 בשכונת רמות בירושלים. באירוע הראשון ניגש המשיב לטנדר חונה מתוצרת טויוטה, רכן אל תא המטען הפתוח של הטנדר לעבר ארגז כלים גדול שהיה מונח שם, הרים את מכסה הארגז וחיטט בתוכו. המשיב ניסה לגנוב מהתכולה המצויה בארגז אך לא השלים את העבירה משום שבעליו של הטנדר הגיע למקום והרחיקו משם. באירוע השני, שהתרחש מספר דקות לאחר האירוע הראשון, המשיב ניסה להתפרץ לרכב מסוג אאודי A6, ולשם כך ניסה לפתוח את החלון האחורי של הרכב על ידי החדרת זווית מדף ממתכת בין שמשת החלון לבין הגומי המקיף את השמשה. המשיב לא השלים את העבירה משום שהופרע על ידי עוברת אורח. באותה הזדמנות החזיק המשיב, בנוסף לזווית המדף, גם במוט ברזל דק באורך של כמטר. שני הכלים האלה משמשים לפריצה לרכב, ולמשיב לא היה הסבר סביר לאחזקתם.

בית משפט השלום מצא טעם רב בחששה של המדינה כי שחרורו של המשיב עלול לסכן את רכוש הציבור. זאת בשל ארבעה טעמים. ראשית, למשיב עבר פלילי עשיר הכולל הרשעות בעשרות עבירות של התפרצויות, הן לרכבים והן למקומות מגורים. בגין הרשעות אלה אף ריצה המשיב מאסרים בפועל. שנית, המשיב שוחרר מהמאסר האחרון (לתקופה של 11 חודשים לריצוי בפועל) ביום 27.4.08, ובחלוף 38 יום בלבד ביצע לכאורה את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום הנוכחי. אותו מאסר הוטל על המשיב בגין עבירות של התפרצות למקום מגורים והיזק לרכוש. שלישית, באותו תיק בו נגזר על המשיב עונש המאסר האחרון, נגזרו עליו גם 8 חודשי מאסר על תנאי בגין כל עבירת גניבה או התפרצות. חרף היותו של מאסר מותנה זה בר-הפעלה, לא נרתע לכאורה המשיב לבצע את העבירות הנוכחיות המפעילות את התנאי. רביעית, למשיב רקע של שימוש בסמים, אין לו מקום עבודה מסודר, ואין הוא מנהל חיים נורמטיביים. 

חרף מסוכנותו של המשיב כפי שהיא נלמדת מארבעת הטעמים הללו, ראה בית משפט השלום מקום לשחררו בתנאי מגבילים. הטעמים שהוצגו בהחלטת בית המשפט כתומכים בשחרור כאמור הנם שלושה: ראשית, העובדה שהמשיב לא השלים את שתי העבירות בהן הוא מואשם, כך שבסופו של דבר לא נגרם לציבור נזק של ממש מעבירות אלה. אמנם ההימנעות מהשלמת העבירות לא נעשתה ביוזמתו של המשיב אלא נכפתה עליו בשל הגעת בעל הטנדר באירוע הראשון ועוברת האורח באירוע השני. יחד עם זאת, בית משפט השלום סבר כי " בבוא ביהמ"ש להכריע בשאלה האם יש להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים, עליו להביא בחשבון גם את היקף הנזק שנגרם כתוצאה ממעשיו של המשיב, שאינו רב, גם אם הדבר לא היה תלוי במשיב עצמו". הטעם השני קשור בהתייצבות אחיו של המשיב לדיון בבית משפט השלום והסכמת האח ליטול על עצמו אחריות מלאה על המשיב כדי לפקח עליו. הטעם השלישי מפנה לדברים שאמר המשיב עצמו לבית המשפט בעת הדיון, בהם קיבל על עצמו אחריות והתחייבות לנהוג מכאן ואילך כראוי.

המדינה טוענת כי בית משפט השלום שגה כאשר הביא במנין שיקוליו את העובדה שהמשיב לא השלים את העבירות. לטענתה, מאחר שחוסר ההשלמה נבע מהפרעות חיצוניות ולא מרצונו של המשיב, אין בכך כדי להקטין את מסוכנותו. הראיה לכך היא שלמרות שהמשיב הופרע על ידי בעל הטנדר באירוע הראשון, הדבר לא הניא אותו מהמשך ההתנהגות העבריינית עד כדי כך שתוך דקות ספורות שב המשיב וביצע עבירה דומה כלפי כלי רכב אחר. לא עוד אלא שטענת המשיב הנה שההיתקלות עם בעל הטנדר באירוע הראשון כללה בתוכה עימות פיזי מסוים בו המשיב הוכה. למרות זאת המשיב לא שב על עקבותיו ולא נרתע מלבחור מיד לאחר מכן בכלי רכב נוסף ולנסות להתפרץ לתוכו, תוך נטילת הסיכון הגלום במעשה כזה לעימות פיזי דומה לעימות אותו חווה המשיב על גופו זמן קצר קודם לכן.                              

המדינה תוקפת גם את נכונותו של בית משפט השלום לתת משקל להיקף הנזק הכספי שגרמו מעשיו של המשיב. בהקשר זה טוענת המדינה כי מלבד העובדה שהמשיב לא חפץ לסיים את האירועים בניסיון גניבה והתפרצות אלא התכוון להשלים עבירות אלו אלמלא הופרע בכך, הרי עצם ההתחשבות בגובה הנזק הכספי כשיקול לצרכי מעצר או שחרור אינה עולה בקנה אחד עם הוראות החוק והפסיקה. כך, באשר פגיעתה של עבירת רכוש איננה רק בבעלי הרכוש אלא בסדר הציבורי ובחברה עצמה. עוצמתה של הפגיעה החברתית אינה נגזרת משוויו הכספי של הנזק שעבירת הרכוש גרמה לבעליו.

בכל מקרה סבורה המדינה כי הנתונים עליהם סמך בית משפט השלום את שחרור המשיב, נדחים מפני מסוכנותו הרבה לביטחון הציבור כפי שהיא מוסקת מהטעמים שפורטו בהחלטת בית המשפט. על רקע רמת המסוכנות הגבוהה לא היה מקום להתחשב בהתחייבות של המשיב לבית המשפט לנהוג מכאן ואילך כראוי. התחייבות כזאת, טוענת המדינה, אינה בעלת ערך שעה שהיא באה מפיו של אדם כמו המשיב, שהוכיח פעם אחר פעם כי מורא החוק ורשויות אכיפתו ממנו והלאה וכי אין הוא ראוי שיינתן בו אמון: הן לנוכח עברו; הן לנוכח חזרתו לסורו זמן קצר לאחר שחרורו ובעודו כפוף למאסר מותנה; והן לנוכח התעוזה הרבה הנדרשת לשם ביצוע גניבה והתפרצות בצהריי היום, בשכונת מגוריו של המשיב, לעיני עוברים ושבים שאחת מהן (עוברת האורח באירוע השני) אף צילמה את המשיב בידיעתו בשעת מעשה באמצעות מכשיר הטלפון הנייד שברשותה.

רמת מסוכנות זו של המשיב שוללת, לדעת המדינה, הסתפקות בכל חלופה שאיננה מעצר ממש, אפילו אם אותה חלופה כוללת בתוכה רכיב של איזוק אלקטרוני. זאת מאחר שהאיזוק האלקטרוני אינו מונע ביצוע עבירות אלא רק מתריע מפני הפרת מעצר הבית, ולפיכך אינו מסוגל למנוע מהמשיב לנסות ולפגוע שוב ברכוש הציבור, וממילא בביטחונו, כפי שנהג לכאורה בשני האירועים בהם הוא מואשם, שהתרחשו בשכונת מגוריו באופן שיאפשר לו להספיק לבצע עבירה עוד לפני הגעת הפיקוח על האיזוק האלקטרוני. גם הפיקוח מצד אחיו של המשיב על שמירת תנאי מעצר הבית אינו מספיק, שהרי אדם אחד אינו מסוגל להיות צמוד למשיב ולשמש מפקח יחיד עליו בכל שעות היממה, מה גם שעד היום האח לא הצליח להטיל את מרותו על המשיב ולמנוע ממנו לבצע עבירות על אף היותם מתגוררים מזה זמן באותו בית. בכל מקרה, האח לא מסר לבית המשפט את מספר תעודת הזהות שלו, כך שלא ניתנה למדינה אפשרות לבדוק את הרקע של האח, ואילו לאחר הדיון לא נמצא ברשומות המשטרה כי למשיב אח בשם דורון. גם אם מדובר באח של המשיב, לא ניתן היה להסתפק בערבותו הכספית של האח ובהתחייבותו העצמית של המשיב, שכן לדברי האח אין הוא עובד, וגם המשיב אינו עובד. בנוסף לכל זאת, בית המשפט אפשר למשיב לצאת מידי יום לטיפול במרכז מתדון, חרף העובדה שלא הוצג לבית המשפט מסמך כלשהו המאשר כי המשיב אכן מטופל שם או בכל מקום אחר לצורך גמילה מסמים. היציאה מהבית לשעתיים נוספות לצורך אוורור אפילו לא התבקשה על ידי המשיב, שהסתפק ביציאה למשך שעתיים לצורך הטיפול במרכז מתדון.

המשיב סומך את ידיו על החלטת בית משפט השלום וסובר כי בשים לב למכלול הנסיבות צדק בית המשפט בקובעו כי ניתן להשיג את מטרת המעצר, היינו: מניעת פגיעה ברכוש הציבור מצד המשיב, באמצעות תנאי השחרור המגבילים שהוטלו עליו בהחלטה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערר ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.   

במצב דברים רגיל, עבירות רכוש בכלל, ועבירות מהסוג שביצע לכאורה המשיב בפרט (ניסיון גניבה מרכב, ניסיון התפרצות לרכב והחזקת מכשירי פריצה), אינן מקימות כשלעצמן עילה למעצר עד תום ההליכים. המקרה שבפנינו הנו יוצא דופן, במובן זה שקמה בו עילת מעצר עד תום ההליכים חרף מהות ואופי העבירות בהן מדובר, וזאת לאור הנתונים הספציפיים של המשיב כפי שפורטו בהחלטת בית משפט השלום: העבר הפלילי העשיר של המשיב בעבירות רכוש; שחרור המשיב ממאסרו האחרון זמן קצר לפני שביצע לכאורה את העבירות הנדונות כעת; ביצוע עבירות אלו בתקופת תוקפו של מאסר מותנה בר-הפעלה; והיות המשיב מכור לסמים וחסר עבודה ואורח חיים תקני. השילוב של גורמים אלה מצביע על מסוכנות של המשיב לביטחון הציבור בעוצמה המצדיקה את מעצרו חרף העובדה שמדובר בעבירות נגד הרכוש. עמדה על כך כב' השופטת ביניש בבש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(4) 268, 272:

" מעשים שנועדו לפגוע ברכוש ולשלול רכוש פוגעים בסדרי החברה, פוגעים גם בזכויותיהם היסודיות של יחידיה, ובנסיבות מסויימות יש בהם כדי לסכן את בטחונה של החברה ואת בטחונו של כל אדם בה. בנוסף על כך, עבירות רכוש טומנות בחובן סיכון טבוע כי בתנאים מסויימים הן יבוצעו באלימות ותוך סיכון חיי אדם, או שלמות גופו; אם לצורך השגת הרכוש, אם לשם שמירה עליו, ואם לצורך המלטות המבצעים מעונש.

מטעמים אלה ניתן לקבוע כי עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של מספר עבריינים, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את בטחון האדם ואת בטחון הציבור.

לפיכך, אין לשלול קיומה של עילת מעצר בכל מקרה של עבירות המבוצעות נגד הרכוש, ויש לבחון את מכלול הנסיבות כדי לקבוע אם נתקיימה עילת מעצר, היינו - לבחון אם נשקף מן העבריין אשר לו מיוחסת העבירה סיכון לבטחון במשמעותו האמורה".

נכון הוא שבנסיבות כתב האישום דנן פעולותיו של המשיב בוצעו באופן עצמאי, בלא כל תחכום, ותוך גרימת נזק זניח בסופו של דבר. יחד עם זאת, המשיב מסכן את רכוש הציבור ואת ביטחונו באורח שיטתי, עד כדי כך שניתן לומר כי העבריינות כלפי הרכוש נעשתה אצלו דרך חיים פשוטו כמשמעו. לאחר שהספיק לצבור במשך השנים הרשעות בכ-45 עבירות, בהן עשרות עבירות של התפרצויות לכלי רכב ומקומות מגורים, משתחרר המשיב, המתקרב לגיל 40 שנה, ממאסר נוסף מיני אלו שנגזרו עליו בשל פגיעתו ברכוש לא לו. לא מספיקים לחלוף אפילו 40 ימים מאז השחרור (בסוף חודש אפריל השנה) וכבר נלכד המשיב כשהוא מנסה שוב להתפרץ לכלי רכב ולגנוב מתוכם. נסיונות אלה לא הושלמו לא מחמת חרטה של המשיב אלא משום שלרוע מזלו הפעם, בשונה מפעמים רבות קודמות, מלאכתו הופרעה על ידי גורמים בלתי-צפויים. אלמלא הפרעות אלה היה המשיב מסב לרכוש הזולת פעם נוספת פגיעה חמורה וממשית. סביר להניח שכך יקרה אם המשיב לא יורחק מהחברה ויתאפשר לו להמשיך ולסכן את ביטחון יחידיה. עד כדי כך טבועה עבריינות הרכוש באורחותיו של המשיב, שלא הרתיעו אותו לא זכרון המאסר הטרי אותו סיים לרצות לאחרונה ממש, ולא איימת המאסר העתידי המותנה בן 8 חודשים שריחף מעל לראשו בעת ביצוען הלכאורי של העבירות ביום 4.6.08. אפילו באותו היום, עבריינות הרכוש של המשיב הייתה שיטתית ובלתי-מרוסנת, שהרי הוא לא הסתפק בניסיון הגניבה מהטנדר אלא מיד לאחר שניסיון זה כשל פנה אל מכונית האאודי והחל בניסיון התפרצות לתוכה. כל זאת בעיצומו של יום; ברחוב בו חולפים עוברים ושבים; ולאחר שהמשיב, לפי דבריו שלו, סבל באירוע הראשון אלימות כתוצאה מתפיסתו על ידי בעל הטנדר. יש בכל אלה ללמד על שיקול דעת פגום ביותר ועל שליטה עצמית רופסת ביותר מצד המשיב בכל הנוגע לעיסוק בגניבות ובהתפרצויות. בזוכרנו את הרקע ההתמכרותי של המשיב לסמים ואת אורח החיים הבלתי-מיושב אותו הוא מנהל, דומה כי מכלול הנתונים מצטרפים לכדי תמונה אחת מצערת, אך ברורה.

במצב הדברים המתואר, אך פשוט הוא כי לא ניתן לתת משקל לדיברתו של המשיב ולהבטחתו לשלוט מכאן ואילך בעצמו ולקיים את החוק. אף לא ניתן לסמוך על אחיו של המשיב שיצליח לשמש גורם סמכותי כלפיו וימנע ממנו לצאת מהבית ולבצע עבירות רכוש. זאת אף אם נתעלם מהבעייתיות הנעוצה במסירת פרטים לא מלאים לגבי האח, שגרמה לכך שלא ניתנה למדינה אפשרות לבדוק את עברו. יפים לכאן דברים שאמר כב' השופט א' רובינשטיין בהחלטתו לאשר החלטה של בית המשפט המחוזי בה נהפכה החלטה של בית משפט השלום לשחרר בנסיבות דומות נאשם בעבירות רכוש למעצר בית מלא בבית אחותו תחת פיקוח שלה ושל אמם (בש"פ 3453/05 אברג'יל נ' מדינת ישראל, מיום 19.4.05):

" את עבירות נגד הרכוש אמנם לא מנה המחוקק בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (אכיפה - מעצרים) כעבירות היוצרות 'מסוכנות סטטוטורית', ולכן יש לבדוק כל מקרה לנסיבותיו ועל התביעה להוכיח את המסוכנות. ואולם, הפסיקה קבעה בי עבירות אלה אינן חסינות ממעצר עד תום ההליכים, ובדין כך. נקל לשוות בנפשנו את תחושתו הקשה, את אבדן הבטחון ואת הייאוש הקודר של קרבן עבירה, אם משגילה בשובו לביתו כי פרצו אליו ורכושו נגנב, ואם כשיוצא הוא את הבית כדי לגלות כי רכבו שהחנה אמש נעלם ואיננו. על המשפט לתת יד למאבק באלה, ולעניין המסוכנות - לא הרי מי שנתפס לראשונה כהרי מי שגורר אחריו שובל ארוך של מעשים, והפך את הפגיעה ברכוש הזולת למעין למקצוע רחמנא ליצלן... נוכח עברו של העורר מתקיימת אף לדעתי, כדעת בתי המשפט הקודמים, עילת מעצר של הגנה על בטחון הציבור. החלופה שהוצעה נראית על פניה בעייתית. אינני מטיל דופי חלילה בהיותן של האחות והאם מפקחות בעלות כוונות טובות; אך אף אם לא נידרש לבעייתיות של פיקוח בני משפחה (בש"פ 7602/04 אבו אל הוא נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (השופט גרוניס)), המשפחה לא הצליחה עד כה להניא את העורר מדרכו הרעה, ומחזרה מתמדת לסורו, וקשה לעת הזאת לסמוך על חלופה זו, מבלי לפגוע בכוונתן הטובה של האם והאחות".

ברוח דומה דיבר כב' השופט א' א' לוי עת דחה גם הוא ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בה בוטלה החלטת בית משפט השלום לשחרר למעצר בית נאשמים בעבירת התפרצות לדירה (בש"פ 8107/02 אדרי נ' מדינת ישראל, מיום 2.10.02):

" עבירות רכוש אין בהן לבדן כדי להצדיק מעצרו של נאשם עם תום ההליכים. אך כלכל כלל גם לנוכחי יש יוצא מן הכלל, והכוונה לאותם מקרים בהם עברו של הנאשם ואורח חייו מלמדים על מי שרואה בעבריינות דרך חיים ולפיכך סכנתו לציבור שרירה וקיימת כל העת. כאלה הם העוררים שבפני. לחובתו של עורר 1 נרשמו עד היום 25 הרשעות קודמות בגין עבירות שתחילתן בשנות ה-70 בעת שהיה נער, והן נמשכו עד לימינו אלה. אותן הרשעות כוללות עבירות של התפרצות לדירות מגורים בגינן הוא נשא בעונשי מאסר, אך נראה כי בכל אלה לא היה כדי להרתיעו, ובכל פעם מיהר לחזור לסורו. תמונה דומה מצטיירת מגיליון הרשעותיו של עורר 2, שלחובתו ניצבות 22 הרשעות. גם הוא נשא בעונשי מאסר, וכפי שכתב האישום הנוכחי מלמד, נראה כי טרם הפנים את הלקח הנדרש מדרכי הענישה המגוונות אשר ננקטו נגדו. העולה מהאמור היא שבעניינם של העוררים מתקיימת עילת מעצר, ואין מנוס מהמסקנה כי אין בשלב זה חלופה אשר תאיין את מסוכנותם ואת נזקם לציבור".