החלטה בתיק בש 4624/05

  ההליך

1.         ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט מ' בר-עם בתיק מ' 11824/04) מיום 29.6.05.

הערר מופנה כנגד החלטת בית המשפט קמא שקבע כי לאחר הגשת כתב אישום, שהוגש בתוך 180 יום מיום מתן הערבויות, פוקעות הערבויות ויש להגיש בקשה חדשה להטלת ערבויות על המשיב 2.

רקע עובדתי

2.         ביום 15.12.04, הגישה העוררת בקשה למעצר ולשחרור בערובה נגד המשיב 2 (להלן - "המשיב") וזאת בגין חשדות המיוחסים למשיבים של ניכוי מס תשומות בגין חשבוניות החשודות כפיקטיביות.

            העוררת הסכימה כי המשיב ישוחרר מהמעצר וזאת בתנאים, אשר החשובים לענייננו:

            עיכוב יציאה מהארץ ל-180 יום; הפקדת דרכונו של המשיב במחלקת החקירות של מע"מ; התחייבות עצמית בסך של 200,000 ש"ח ושתי ערבויות של צד ג', בסך 100,000 ש"ח כל אחת; התייצבות לחקירה או לכל הליך אחר כל אימת שיידרש.

            בית משפט קמא מצא כי קיים חשד סביר ועילת מעצר נגד המשיב, כאמור בסעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן - "החוק").

            בית המשפט אישר את כל התנאים האמורים לעיל, אשר העוררת ביקשה להטיל על המשיב, זולת הבקשה להעמיד שני ערבים של צד ג' והסתפק בערב אחד.

            לפני שנקפו 180 יום, הגישה העוררת כתב אישום נגד המשיבים בת"פ
1395/05, בו ייחסה למשיבים ניכוי מס תשומות בדוחות התקופתיים על סמך מסמכים הנחזים על פניהם כחשבוניות מס, במובן זה שהחשבוניות לא שיקפו עסקה או התחייבות לעסקה אמיתית. לאור האמור, הואשמו המשיבים בניכוי מס תשומות בלי שהיה לגביהם מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק מס ערך מוסף וזאת במטרה להתחמק מתשלום מס.

3.         לאחר הגשת כתב האישום, פנה ב"כ המשיב לעוררת ביום 19.6.05 וביקש להחזיר את דרכונו, מן הטעם כי צו עיכוב היציאה מהארץ פג ביום 12.6.05 וכי המשך החזקת הדרכון מהווה הפרת צו שיפוטי.

            בתגובה לכך, הגישה העוררת לבימ"ש השלום, ביום 21.6.05, בקשה להשארת הערבויות שהוטלו על המשיב עד לסיום ההליך הפלילי וזאת לפי סעיף 58(א) לחוק.

            לטענת העוררת, מאחר שהוגש כתב אישום נגד המשיבים בתקופה הקבועה בחוק - מאה ושמונים יום - הרי הארכת תנאי הערובה שהטיל בית המשפט בהחלטתו הראשונה, הינה אוטומטית עד לסיום ההליכים בבית המשפט וזאת לפי סעיף 58(א) לחוק.

בית המשפט קבע את דיון הבקשה ליום 26.6.05. לאחר שמיעת טענות ב"כ הצדדים, החליט בית המשפט כי את סעיף 58(א) לחוק ניתן לפרש בשתי דרכים: האחת, כפי שטענה העוררת, כי תנאי השחרור שנקבעו בהליך המעצר, יישארו בתוקף עד לסיום ההליכים, מבלי שיהיה צורך להגיש בקשה חדשה; והשניה, אותה העדיף בית המשפט, לפיה עם הגשת כתב אישום, פוקעת הערובה שניתנה במסגרת הליכי המעצר ומכאן ואילך מעצרו של נאשם ייעשה על פי הקבוע בסעיף 21 לחוק.

כאמור, על החלטה זו הגישה העוררת ערר לבית משפט זה.

טענות הצדדים

4.         לטענת ב"כ העוררת, עו"ד מיכל הדני, סעיף 58 לחוק קובע כי הערובה ותנאי השחרור בערובה יתבטלו רק אם לא הוגש כתב אישום בתוך 180 יום. במלים אחרות, אם הוגש כתב אישום בפרק זמן זה, אזי הערובה ותנאי השחרור בערובה, יוארכו עד לסיום ההליך המשפטי, כאמור בסעיף 48(א) לחוק או עד למקרה שבו זוכה הנאשם, בוטל האישום, או הופסקו הליכי המשפט כאמור בסעיף 63 לחוק.

הערבויות, המוטלות על חשוד או נאשם, הן תחליף למעצר ולפיכך הן חופפות את התקופה בה רשאי בית המשפט לעצור את הנאשם.

הבקשה לעיכוב יציאה מהארץ ולהפקדת הדרכון של המשיב, הוגבלה ל-180 יום, משום שזה היה פרק הזמן המכסימלי שאותו העוררת היתה רשאית להגיש, משהרי אם יוגש כתב אישום, יוארך המועד לאיסור יציאה מהארץ ולהפקדת הדרכון עד לתום ההליכים המשפטיים כאמור, באופן אוטומטי.