החלטה בתיק בש 4611/08

1.         לפניי בקשת המדינה בהתאם לסעיף 12 לחוק הגנה על הציבור מפני עבירות מין, התשס"ו- 2006 (להלן - "החוק"), בה עותרת המדינה ליתן צו פיקוח ומעקב לגבי המשיב למשך שלוש שנים בנושאים אלה:

א.        חובת שיתוף פעולה עם קצין פיקוח, התייצבות וקיום מפגשים עם קצין פיקוח במועדים שייקבעו על ידי קצין הפיקוח.

ב.         מגבלה על שתיית אלכוהול מעל לכמות המותרת בפקודת התעבורה.

ג.         איסור שימוש בסמים.

ד.         הקניית סמכות לקצין הפיקוח לפי סעיף 18(1),(2), (3), (4) ו-(9) לחוק.

2.         הבקשה נסמכת על מסמך הערכת מסוכנות מיום ט אייר תשס"ח (14.5.08), הקובע כי רמת מסוכנותו המינית של המשיב היא בינונית, המצריכה פיקוח לאחר שחרורו ממאסר.

3.         בעקבות הערכת מסוכנות זו, הוגש לבית המשפט מסמך של היחידה לפיקוח על עברייני מין בשב"ס, שבו ממליצה אותה יחידה על אותם מגבלות שביקשה המדינה בבקשתה זו.

4.         ב"כ המשיב, עו"ד אריאל הרמן, הסכים לפיקוח למשך שנה, והתנגד ליתר בקשות המדינה.

5.         כדי לעמוד על הבקשה ונימוקיה, יש לחזור לכתב  האישום המקורי שהוגש נגד הנאשם בבית משפט זה, ביום 2.10.07. כתב האישום המקורי בתיק פח 8061/07 ייחס לו ביצוע עבירות אלה: מעשה סדום (שתי עבירות); ניסיון למעשה סדום; מעשה מגונה; מעשה מגונה בפומבי; הדחת קטין לסמים מסוכנים, כאשר כל אלה נעשו ביום 30.9.07, כאשר פגש המשיב נער בן 15 וביצע בו את העבירות הללו.

6.         בהמשך הדיון בתיק העיקרי, הגיעו הצדדים להסכמה בדבר הגשת כתב אישום מתוקן, אשר בו מדובר בעבירה אחת בלבד, והיא מעשה סדום. הנתונים העובדתיים בכתב האישום המתוקן הינם פגישה בין המשיב לבין אותו נער. בכתב האישום המתוקן נאמר כי הנאשם עצם את עיניו ביחס לגילו של המתלונן, וכי הנאשם הציע לו סיגריה והמתלונן עישן אותה. לאחר מכן הנאשם ליטף את המתלונן, הוריד למתלונן את בגדיו, ליטף את גופו, לאחר מכן החדיר את איבר מינו של המתלונן לפיו של המשיב, בהסכמתו של התלונן. לאחר מכן, הנאשם אונן לעצמו ולמתלונן, עד שבאו לסיפוק מיני. כתב האישום המתוקן מסיים במילים אלה: "במעשיו המתוארים לעיל, ביצע הנאשם, בדרך של גרימת מעשה, מעשה סדום בקטין שטרם מלאו לו 16 שנים".

7.         הסדר הטיעון כלל גם התייחסות לעונש מוסכם: שישה חודשי מאסר, שירוצו בעבודות שירות, בכפוף לחוות דעת חיובית של הממונה על עבודות שירות; מאסר על תנאי לתקופה שיקבע בית משפט; פיצוי המתלונן בסך 6,000  ש"ח.

8.         ברם, הממונה קבע כי המשיב אינו מתאים לבצע עבודות שירות, ובעקבות זאת הגיעו באי כוח הצדדים להסכמה כי יוטל על הנאשם (המשיב שבפניי) עונש מאסר של 91 יום בניכוי ימי מעצרו, שהיו 45 יום, כך שבפועל נותר לנאשם לרצות 46 יום, שהחלו ביום 27.4.08. נוכו לנאשם מספר ימים עקב שחרור מנהלי, ומועד שחרור הצפוי הינו ביום 30.05.08, דהיינו: מחרתיים.

9.         בא כוח המדינה מסבירה כי יש הצדקה לבקשה וזאת על בסיס חוות הדעת של מעריכת המסוכנות, גב' נטע שפרן, אשר קבעה בסיום חוות דעתה את הדברים הבאים:

            "שילובן של גורמי הסיכון הסטטיים, גורמי הסיכון הדינאמיים וההתרשמות הכללית, מצביעים על רמת מסוכנות מינית בינונית, המצריכה פיקוח לאחר שחרורו ממאסר".

10.       אכן, לקראת הדיון בבית המשפט בתיק העיקרי ניתנה בחודש פברואר 2008 הערכת מסוכנות, שזה לשונה:

            "הפנומנולוגיה מעידה על מסוכנות נמוכה, הכחשת העבירה, אי לקיחת אחריות, חוסר התמודדות עם העבירה, מעלה את מסוכנותו של הנ"ל לרמת מסוכנות מינית נמוכה-בינונית לטווח הארוך, בעיקר אם יחזור לשתות אלכוהול, להשתמש בסמים ולדור ברחוב".

11.       ב"כ המדינה, עו"ד אושרת שוהם, הסבירה את השוני בין שתי הערכות המסוכנות בכך שהמשיב, לכל אורך תסקיר המסוכנות ממאי 2008 (המשתרע על פני 12 עמודים), הכחיש את אחריותו, טען שלא ביצע את העבירה, ואף אמר כי אם היה לו עו"ד טוב יותר, לא היה מגיע כלל לפגישה עם מעריכת המסוכנות. כמו כן, שמה עו"ד שוהם דגש על כך שמעריכת המסוכנות בדו"ח השני, כותבת בעמ' 8: "אינו לוקח אחריות על מעשיו ואינו מגלה כל תובנה למעשיו ותוצאותיהם, אינו מגלה כל אמפתיה לקורבן".

12.       לטענת המדינה, מוצדקת תקופת פיקוח של שלוש שנים כדי לעקוב בשיטתיות אחר המשיב ואף לסייע לו. עו"ד שוהם רמזה כי אם הכל ילך למישרין, הרי על פי הפרקטיקה, הפיקוח הופך לרופף יותר ויותר. לעומת זאת, אם תתקבל עמדת עו"ד הרמן, בדבר פיקוח לשנה, יחייב הדבר לפנות לבית משפט פעם נוספת, עם הערכת מסוכנות נוספת, דבר שיכביד על המערכת. על טיעון אחרון זה השיב עו"ד הרמן כי יש להתבונן בזכויות המשיב ולא בבעיות בירוקרטיות.

13.       ככל שמדובר בבקשות למגבלות בנושא משקאות חריפים וסמים, עמדת המדינה הייתה כי מגבלות אלה מוצדקות הם. הסמים והאלכוהול הינם הגורמים לשחרור עכבותיו של המשיב ולכן יש לוודא כי אינו חשוף להן. עו"ד הרמן טען כי אין להגביל את מרשו מעניינים אלה, כאשר ביחס לאלכוהול נטען שקשה לקבוע מינון מדויק של שתייה, ולגבי הסמים המגבלה מיותרת שכן חל ממילא האיסור הכללי של שימוש בסמים.