חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

החלטה בתיק בש 4603/05

: | גרסת הדפסה
ב"ש
בית משפט השלום תל אביב-יפו
4603-05
25.12.2005
בפני :
לנדמן מוקי

- נגד -
:
מדינת ישראל
עו"ד אורנה שמר
:
בר אור יהודה
עו"ד גיא שמר
החלטה

1.      בפני בקשה להאריך את תוקף הערבויות אשר הוטלו על המשיב ביום 30.6.05, למשך 180 יום נוספים, מכח סעיף 58(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו - 1996 (להלן: "חוק המעצרים").

2.      נגד המשיב מתנהלת חקירה בשל עבירות לפי חוק המפלגות, תשנ"ב - 1992 ושיבוש מהלכי משפט. החקירה נמצאת בשלבי סיום והחומר אמור לעבור לפרקליטות בתקופה הקרובה, כדי שתשקול גיבוש כתב אישום נגד המשיב.

3.      המחלוקת בין הצדדים מתרכזת בהארכת תוקף צו עיכוב היציאה מן הארץ, כשאין המשיב מתנגד לבקשה, ככל שהיא מתייחסת להארכת תוקף שאר הערבויות ותנאי השחרור וזאת אם תידחה טענתו המקדמית כי אין לבית המשפט סמכות להידרש לבקשה, משום שלגישתו לא הוגשה באישור תובע, כמצוות החוק.

המסגרת המשפטית

4.      טרם שאתייחס לטענתו המקדמית של בא כח המשיב, אבהיר את המסגרת המשפטית.

5.      סעיף 48(ב) לחוק המעצרים קובע כלהלן:

"לא יצווה שופט על איסור יציאה מן הארץ, אלא אם נתקיימו שניים אלה:

(1) קיימת אפשרות סבירה שהמשוחרר לא יתייצב לחקירה, לדיון במשפט או לנשיאת עונשו;

(2) לא ניתן להבטיח את התייצבותו בהמצאת ערובה מתאימה, או בקביעת תנאי שחרור מתאימים".

מהאמור לעיל עולה לכאורה כי העילה לעיכוב יציאה מן הארץ, היא רק החשש להמלטות מדין. אולם, ההלכה, כפי שנקבעה בבש"פ 5955/99 מ"י נ' שוורץ, פד"י נג(4) 666 (להלן: "עניין שוורץ"), שונה.

בעניין שוורץ נקבע כי איסור היציאה מן הארץ יכול לשמש כתנאי שחרור להבטיח כל אחת ממטרות המעצר, לרבות צרכי חקירה והבטחת התייצבות לדין בכל עת, כאשר קיימת עילת מעצר, בבסיסם של דברים. ובלשון בית המשפט העליון:

"...ביחס למשוחרר בערובה שיש עילה למעצרו רשאי בית המשפט לכלול, במסגרת תנאי השחרור בערובה הנראים לו נחוצים להשגת מטרת המעצר בדרך חלופית, גם צו איסור יציאה מן הארץ. במתן צו כזה אין בית המשפט מפר את הוראתו של סעיף 48(ב), באשר הכח להטיל את האיסור מוקנה לו כחלק מסמכות המעצר (ביחס לחשוד על פי סעיפים 12 ו- 13 לחוק המעצרים, וביחס לנאשם על פי סעיף 21 לחוק המעצרים). אמור מעתה, כי סעיף 48(ב) איננו מציב סייג לכוחו של בית המשפט לצוות על איסור יציאה מן הארץ, בהתאם לסעיף 48(א)(2) לחוק המעצרים, כאחד מתנאי השחרור בערובה של חשוד או של נאשם שיש בידו סמכות לעוצרו."

6.      ככלל סבר המחוקק, כי תקופה של 180 יום די בה כדי להשלים חקירה ולהגיש כתב אישום, אם יעלה צורך לכך מממצאי החקירה. לפיכך, נקבע בסעיף 58(א) רישא לחוק, כי הערובה ותנאי השחרור יפקעו בעבור 180 יום;

מכח כלל זה, כאשר הסתיימה החקירה אך לא הוגש כתב אישום, בין בשל סדרי עדיפות של הרשות התובעת בהגשת כתבי אישום ובין משום שלא התגבשו ראיות מספיקות להגשת כתב אישום - תפקענה הערבויות (ראה בש"פ 78/91 ועקנין נ' מ"י,  פד"י מה(2) 127);

לעיתים, ומטבע הדברים בחקירות מורכבות ומסועפות יותר, החקירה לא מסתיימת תוך פרק הזמן של 180 יום. גם במקרה זה, תפקענה הערבויות ותנאי השחרור, אך באפשרות המדינה, מכח סעיף 58(א) סיפא לחוק המעצרים, לבקש את הארכת תוקף הערבויות ותנאי השחרור, כאשר יש צורך בכך, היינו עדיין שרירה וקיימת אחת או יותר מן העילות שהביאו להטלת התנאים מלכתחילה (ראה עניין שוורץ) ובלבד שהחלטת ההארכה תינתן טרם פקיעת תוקף הערבויות (בש"פ 962/01 רבינוביץ נ' מ"י, פד"י

נה(3) 529).

אין לומר כי חלוף התקופה הראשונה יש בה כדי להביא להקלה בתנאי השחרור, מניה וביה. אולם, ככל שחולף הזמן ויש צורך בהארכת התקופה, יש לשוב ולבחון את נחיצות תנאי השחרור, תוך איזון עם מידת הפגיעה בחשוד ותוך מתן משקל להתמשכות התקופה. ובלשון בית המשפט בבש"פ 3738/00 שאלון נ' מ"י, תק-על 2000(2) 1364:

"הקטנה אוטומטית של גובה הערובות בשל חלוף הזמן עלולה לפגוע קשות בתכלית שלשמה נקבעו אותן ערבויות. יחד עם זאת, מקובל עלי העיקרון כי ככל שההליכים מתמשכים ונוספות תקופות הארכה, יש לשוב ולשקול את גובה הערבויות הראוי, תוך בחינת מידת הפגיעה בחשוד, אל מול הנזק שייגרם להליכים כתוצאה משחרור הערובות".

7.      המבחן אותו יש לערוך, בשאלת איזון האינטרסים בין תכלית ההגבלה לבין זכות החשוד לצאת את הארץ, הוא מבחן האפשרות הסבירה לסיכול מטרת תנאי ההגבלה אם יוקלו התנאים ובלשון בית המשפט העליון בבש"פ 5851/00 רבינוביץ נ' מ"י, פד"י נד(3) 666:

"...אין להסתפק ברף של יסוד סביר לחשש כי החשוד יימלט מהארץ ויש צורך להראות לפחות אפשרות סבירה גם אם לא ודאות קרובה, כי החשוד יימלט מהארץ או כי החקירה תשובש. גם כאשר קיימת אפשרות סבירה כי החשוד יימלט מהדין, ההגבלה המוטלת צריכה להיות מידתית מבחינת התמשכותה ופרופורציונית ביחס לסוג החקירה ולאינטרס הציבורי שיש בחקירה. לא תוטל מגבלה של עיכוב יציאה מהארץ אם יש אמצעי פחות חמור להבטיח את התייצבותו של החשוד לחקירה או את המשך קיום החקירה."

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>