החלטה בתיק בש 4586/07

בפניי בקשה לעיון חוזר בתנאי מעצרו של המבקש בהתאם לס' 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו- 1996, זאת לאחר שנעצר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בגין אישום בעבירות של קשירת קשר עבירה בניגוד לס' 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"), ניסיון לרצח עבירה בניגוד לס' 305(1) לחוק העונשין ועבירות אחזקה והובלת נשק, עבירות בניגוד לס' 144(א) + (ב) לחוק העונשין.

למען הסדר הטוב אציין כי בהחלטותיי מיום 9.7.07  ו- 24.7.07 (בש 2706/07) הוריתי כי יש לשחרר את המבקש למעצר בית בתנאים מגבילים זאת משום שסברתי כי ישנה חולשה בראיות שהצדיקה את החלטותיי כאמור. על החלטות אלה הגישה המדינה ערר לבית המשפט העליון (בש"פ 6500/07) אשר קיבל את הערר ביום 1.8.07  והורה על המשך מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים.

א.   הרקע וטענות הצדדים:

עיקר עובדות המקרה פורטו בהחלטתי מיום 9.7.07 בבקשת המעצר עד תום ההליכים. בתמצית אציין, כי עפ"י עובדות כתב האישום המבקש, ביחד עם אחר, חברו יחדיו לגרום למותו של יאסר מועטי (להלן: "יאסר"). ביום 9.5.07 המבקש וחברו הגיעו לחנות המנוהלת ע"י יאסר כשהם מצויידים באקדח. בשלב מסויים נכנס המבקש לחנות וירה לעבר גופו של יאסר. באותה העת יאסר שהה עם אדם אחר בשם חמאם עבדאללה (להלן: "עבדאללה") אשר נאבקו עם המבקש. בשלב זה נכנס חברו של המבקש אשר נדקר ע"י עבדאללה ונפטר ואילו המבקש ברח מהמקום.

עתה טוען הסנגור כי חל כרסום בראיות התביעה אשר מצדיק את שחרורו של המבקש. עיקר הבקשה נסמכת על שני אדנים. הראשון, חל כרסום בראיות לאור עדותו של יאסר. לטענת הסנגור העד יאסר העיד בבית המשפט כי הוא לא ראה את המבקש בניגוד למה שנטען על-ידו במשטרה קודם לכן.

האדן השני עליו נסמכת בקשת המבקש הינו, כי מאז החלטת בית המשפט העליון התקיימו 5 ישיבות של הוכחות וכי המאשימה לא מצליחה לאתר את עד התביעה האחר עבדאללה למרות שהוצאו כנגדו צווי הבאה.

באשר לטענה בדבר כרסום בראיות טענה ב"כ המשיבה כי טענת ב"כ המבקש איננה נכונה ולצורך כך ב"כ המשיבה הפנתה את בית המשפט לקרוא את פרוטוקול בית המשפט בתיק העיקרי ככל שזה מתייחס לעדותו של העד יאסר.

באשר לטענה האחרת, ב"כ המשיבה הסכימה כי אכן העד עבדאללה טרם אותר, וכי נעשים מאמצים לאיתורו. נטען, כי פרשת התביעה בשלבי סיום ואם העד לא יאותר בית המשפט יתבקש לקבל את הודעותיו של עבדאללה עפ"י ס' 10א.(ב) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א- 1971 (להלן: "פקודת הראיות").

המבקש שוהה במעצר מיום 14.5.07.

ב.    דיון והכרעה:

כפי שציינתי לעיל, בית משפט זה קבע כי שינוי הגרסאות וכבישת העדויות של יאסר ועבדאללה פוגעת בראיות הלכאוריות שהצטברו נגד המבקש דבר שהצדיק את שחרורו למעצר בית ואילו בית המשפט העליון, אף כי הכיר בבעייתיות הנ"ל, סבר כי אין הצדקה לשחרור ממעצר.

אין חולק כי החלטתו של בית המשפט העליון היא הקובעת לצורך הדיון בבקשה דנן ופועל יוצא מכך, גם בחינת טענותיו של המבקש, ככל שישנה סתירה בין ההחלטות, תיבחנה תוך זיקה להחלטת בית המשפט העליון ולא החלטות בית משפט זה.

בחקירת הנגדית של יאסר מיום 27.11.07 ובתשובה לשאלת ב"כ המבקש האם הוא מזהה בסרטו מי ירה עליו ענה יאסר:

"בתקופה עצמה לפני שהעדתי, נשלחתי לרענון זכרון, ואני כל הזמן סיפרתי להם, כל הזמן שנכנסתי לטראומה שהייתי, סיפרתי שאפילו ונשבעתי באלוהים שהיורה הוא שנהרג. אמרו לי שאני טועה, עד שהגעתי למשטרה ואמרו לי לראות את הסרטון. לפני זה הייתי ברענון זכרון, כשהראו לי את הסרטון וראיתי את הנאשם אז הכנסתי לעצמי לראש שהוא היחיד שעצור והוא היחיד שצריך לסמן אותו. לסמן אותו הכוונה למי שירה בסרטון, אבל לא זכרתי מי שירה בי, לא זכרתי פנים של אדם, לא זכרתי את המאבק שהיה לי. כשהתחילו לחקור אותי ולראות את הסרט שאלו אותי אם אני מזהה את האדם הזה, אמרתי שלא במאה אחוז אני מזהה ואז נכנס לי לראש שהעצור היחיד היה שפיק עבד אל קאדר (הנאשם), לקחתי סיכוי שבטוח זה הוא, אבל הוספתי שבאחוזים אני לא בטוח שזה הוא

[...]

למה לא זיהית את הנאשם בחקירה הקודמת 9 ימים לפני כן, כי גם אז הראו לך את הסרטון.

גם אז מסרתי שאני לא בטוח במאה אחוז שזה הנאשם. לא הבנתי את השאלה. " (עמ' 50-51 פרו' ).

עוד בהמשך חקירתו הנגדית העיד יאסר כי הוא לא זיהה את המבקש ובלשונו "אני אומר במאה אחוז שאני לא מזהה אותו בוודאות" ו- "אחרי התקופה הזו התחלתי לרענן את הזכרון שלי, ראיתי את הסרט, פעם, פעמיים, שלוש- אני לא מזהה אותו בוודאות" ומפאת הלחץ בו היה שרוי בצל החקירה הוא מסר את אשר מסר (עמ' 51 לפרו' שורות 9-10; שורות 16-17).

בשלב מסויים העד יאסר הוכרז כעד עוין והוא נחקר בחקירה נגדית ע"י ב"כ המאשימה. במהלך חקירתו הנגדית ע"י ב"כ המאשימה, יאסר התכחש כלל ועיקר לעדויותיו שבהן הוא סיבך את המבקש. כמו כן, הוא התכחש למזכרי משטרה שנרשמו ע"י סמך דברים שהוא השמיע, תוך שטען שאי אפשר להסתמך על מה שאמר בבית החולים מפאת מצבו הרפואי (עמ' 57 לפרו'). העד יאסר תירץ את גרסתו החדשה בטענות נוספות כגון "החוקרים לחצו עלי" ו- "הוא הבן אדם היחיד שעצור" (הכוונה למבקש).