החלטה בתיק בש 4579/07

בפניי מונחת בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים לאחר שהוגש נגדו כתב אישום והמייחס עבירה של שוד בניגוד לס' 402(ב) + 29 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין") ועבירה של פציעה בנסיבות מחמירות עבירה בניגוד לס' 334 בנסיבות ס' 335(א) לחוק העונשין.

א.   כתב האישום וטענות הצדדים:

בכתב האישום נטען, כי שעבאן שעבאן (להלן: "המתלונן") הינו יועץ מס ומשרדו ברח' סר אייזיק 3/2 בעכו (להלן: "המשרד").

בתאריך 4.12.07 בשעה 8:00 או בסמוך לה הגיע המתלונן למשרדו. זמן קצר לאחר כך, נכנס הנאשם בריצה אל המשרד כאשר פניו מכוסות ובידו אקדח, והוא נעמד מאוחרי המתלונן וביקשו להוציא את כל הכסף שברשותו תוך שהוא מכוון את האקדח לעבר המתלונן.

המתלונן בפחדו מהנאשם מסר לו חלק מהכסף שהיה ברשותו, אך המתלונן דרש את כל הכסף, ואז המתלונן נתן לו את כל הכסף שהיה ברשותו על סך 1,500 ש"ח. לאחר מכן הורה הנאשם למתלונן לבל יתלונן עליו והיכה בראשו באמצעות האקדח. המתלונן ניסה לגונן על עצמו בהנחו את ידו על ראשו, אך הנאשם הכהו שוב על ראשו ועל ידו.

לאחר מכן יצא הנאשם מהמשרד כאשר הוא מאיים על המתלונן שאם יתלונן עליו "יהיה לא טוב" ונמלט מהמקום.

כתוצאה ממעשי הנאשם נגרמו למתלונן 2 חתכים בקרקפת וחבלה ביד ימין והוא אושפז בבית החולים למשך יומיים.

בגין האמור לעיל ייחסה המאשימה לנאשם את העבירות המפורטות ברישה החלטתי זו.

ב"כ המאשימה טען לקיומן של ראיות לכאורה לסיבוך המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. בין היתר, הפנה ב"כ המאשימה לעדותו של המתלונן אשר חזר על פרטי האירוע שהתרחש עמו וכן לשאר העדויות התומכות בכך.

באשר לזהות השודד נטען, כי על דלת הכניסה נמצאה טביעת אצבע של הנאשם ודברים אלה נתמכים בחוות הדעת הנמצאת בתיק החקירה.  

ב"כ המאשימה הפנה עוד לשקריו של הנאשם בהודעותיו במשטרה. תחילה הכחיש הנאשם כל קשר לאירוע, אך לאחר שהוטחה בו חוות הדעת הוא ציין כי אולי עזר למתלונן להכניס שולחן למשרד, גרסה שהוכחשה ע"י המתלונן.

עוד ביקש ב"כ המאשימה להפריך את טענת האליבי של הנאשם אשר נסתרת בין היתר במחקרי התקשורת שנערכו.

בהמשך נטען לקיומה של עילת מעצר של מסוכנות נגד הנאשם ונטען, כי לא ניתן לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר אשר תאיין את מסוכנותו, בשים לב, לעברו הפלילי ולעובדה כי תלויים נגדו עונשי מאסר על תנאי ברי הפעלה.

ב"כ הנאשם הסכים לקיומן של ראיות לכאורה אך טען כי עוצמתן של אלה הינה חלשה. ב"כ הנאשם חלק על כך כי טענת האליבי של הנאשם הופרכה, שלטענתו נתמכת במספר עדויות. באשר לטביעת האצבע הדגיש הסנגור כי זו נמצאה על הדלת החיצונית ולעובדה כי הנאשם מתגורר לעיתים בסמיכות למשרד בו עבד המתלונן.

בהמשך ביקש הסנגור לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר כולל מעצר בית מלא ואיזוק אלקטרוני.

ב.    דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בחומר החקירה נחה דעתי כי קיימות ראיות טובות לכאורה לסיבוך המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

בתיק החקירה קיימת ראיה אובייקטיבית, ממשית וישירה הקושרת את המשיב לאירוע השוד המתואר בכתב האישום והיא מציאת טביעת האצבע שלו על דלת הכניסה של המשרד. יש לציין, כי טביעת האצבע נמצאה על דלת הזכוכית הפנימית של המשרד ולשם הגעה אלה יש לעבור את הדלת החיצונית עליה מותקנת דלת נוספת מברזל. מכאן, טענת הסנגור כי יתכן שהמשיב נגע בדלת בשל קירבת מקום מגוריו נדחית לכאורה ואין לה ביסוס בחומר הראיות.

לכל אלה יש להוסיף את ראיות החיזוק הנוספות הנמצאות בתיק לרבות הודעתו של המתלונן אשר פירט את אירוע השוד ואת שאר הראיות המחזקות עדות זו כגון עדותו של איליה בלנקיס וצילומי הזירה.