החלטה בתיק בש 4542/06

כנגד מבקש 2, הוגש כתב אישום מתוקן המייחס לו עבירות של סחר בסם מסוכן (10 עבירות, אישום ראשון) לרבות עבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, תיווך בעיסקת סם, שיבוש מהליכי משפט, ושיבוש מהלכי חקירה (ת.פ. 6295/06) במקביל הוגשה בעניינו של המבקש בקשה למעצרו עד תום ההליכים המשפטיים (ב"ש 4153/06).

ב"כ המבקשים, עו"ד ירון בן יוסף, עותר, בהסתמכו על סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: פסד"פ) להחזרת סכום כסף שנתפס מידי המבקשים, מכשיר טלפון סלולארי, לרבות מכונית "מאזדה" מס' רישוי 9876051, שערכה הכספי הינו כ-73,000 ש"ח (להלן- "הרכב").

לאחר הגשת הבקשה, הסכימה המשיבה להשיב למבקשים את סכומי הכסף שנתפסו, לאמור: 9,200 ש"ח, 3,000 דולר ו-3,300 יורו. וכן את מכשירי הטלפון, אך מנגד נטען כי קיימות ראיות לכאורה להיותו של  המבקש "סוחר סמים" ובמידה ויורשע הנאשם, תעתור המשיבה בפני ביהמ"ש לקבוע בהכרעת הדין כי המבקש הוא "סוחר סמים", לצורך חילוט הרכב. עוד מפנה המאשימה לכך כי מכוח החזקה הנקובה בסעיף 31 (6) לפק' הסמים המסוכנים יחשב גם הרכב, הרשום גם בבעלות בת זוגו, כרכושו ועל המבקש הנטל להפריך חזקה זו.

בתוך כתב האישום שהוגש, הוסיפה וציינה המשיבה (ראה סעיף 36א(2), לפק' הסמים המסוכנים) כי הרכב הינו רכוש שהושג במישרין או בעקיפין כשכר העבירה או כתוצאה מביצוע העבירה או שיועד לכך וכי יתבקש חילוטו בבוא העת, לרבות הכספים שנתפסו, אלא שלעניינם של הכספים חזרה בה, כאמור המשיבה, מבקשה זו.  עם זאת, הסכימה המשיבה כי הרכב יוחזר למבקשים בכפוף להפקדת ערבות כספית או בנקאית, בגובה שווי הרכב, בצרוף תנאים נילווים נוספים, כפי שפורטו בתגובת המשיבה.

בין לבין, מסתבר כי על הרכב הוטל עיקול מטעם המדינה, כשהתברר עוד, לאחר מכן, כי הרכב משועבד לבנק הפועלים, להבטחת חובותיה של מבקשת 1, היא אשתו של מבקש 2.

הצדדים מפנים בהיבט הראייתי להחלטת ביהמ"ש שניתנה בבקשה למעצר המבקש עד תום ההליכים (ב"ש 4193/06) מתוכה עולה כי בבחינה הראיות לכאורה מצא בימ"ש כי לגבי 4 מקרים של סחר בסם, נשוא האישום הראשון, קיימות ראיות לכאורה ולגבי יתרת המקרים קיימת חולשה מסויימת בראיות.

ב"כ המבקשים מפנה לכך, כי ברכב נשוא הבקשה לא בוצעה כל עבירת סם.

נטען עוד כי מדובר במכונית ששימשה בעיקר את המבקשת, כשהרכב נקנה בעסקת ליסינג "מתגלגלת", עוד בשנת 2000 ובעסקאות חלופיות שנעשו מאז, עד שנקנה הרכב הנוכחי, ואין בינו ובין עסקי הסמים הנטענים של המבקש דבר.

טענה אחרונה זו ראוי לה שתידון במהלך שמיעת הראיות כולן בתיק, ובהתייחס אליהן,  שאז תיבחן הטענה במכלול הראיות שיובאו בפני בית המשפט שידון בתיק, הגם שלא ניתן להתעלם מכך כי בגלגוליה השונים מומנה המכונית מהלוואות שונות,  באותן רכישות "ליסינג", כפי שהוצג בפני וזאת  כנגד הלוואות שנלקחו תדיר מבנק הפועלים, שבגינן משולם סכום קבוע מדי חודש בחודשו והוטלו גם שיעבודים של  הרכב, כמפורט לעיל.

יוער עוד כי, אין אני מוצא ממש בטענה כי המשיבה אינה מחזיקה כדין ברכב, מאחר ולא הגישה בקשה נפרדת לכך, כאשר לצד סעיף 34 לפסד"פ, שבמסגרתו עותר המבקש להחזרת הרכב, נתפס הרכב, מתוך אותו חשד בהיותו רכוש שהושג בעבירה, כלשון סעיף 32 לפסד"פ. יצויין כי סעיף 36א(2) לפקודת הסמים המסוכנים מורה כי בית משפט יצווה...זולת אם סבר שלא לעשות כן, לחלט רכוש שהושג במישרין או בעקיפין כשכר העבירה או כתוצאה מביצוע העבירה, כפי שנטען ע"י המאשימה בכתב האישום המתוקן, נשוא תיק זה, בהסתמך על הראיות לכאורה שבידיה, ואילו הוראות סעיף 36ו. לפקודת הסמים המסוכנים, אינן חלות בענייננו (ראה גם י' קדמי, על פקודת הסמים המסוכנים, מהדורת 1997, עמ' 242) 

עוד  מסתבר, כאמור, כי כספים בהיקף נרחב שנחשדו אף הם כשכר עבירה, וצויינו אף הם ככאלו בכתב האישום, התבררו כולם ככספים שלא השתייכו לעבירות הסמים שיוחסו למבקש בכתב האישום.

על כן, בסיכומם של דברים ולאחר שנתתי דעתי לטיעוניהם של ב"כ הצדדים ולראיות הכרוכות בפרשה זו, כפי שהובאו בפני, אני סבור כי ניתן להחזיר את הרכב לחזקתה של המבקשת בלבד, כנגד המצאת ערבויות כדלקמן:

א.        תומצא ערבות כספית במזומן או בנקאית, בנוסף לערבויות אלו שניתנו עד עתה, ע"ס 5,000 ש"ח.

ב.         תנתן ערבות צד ג' בטוחה, ע"ס 70,000 ש"ח.

ג.         הרכב יהיה בחזקתה הבלעדית של מבקשת 1 ויאסר עליה ועל מבקש 2 להעביר זכות כלשהי ברכב, לצד ג' כלשהו, עד תום ההליכים המשפטיים בתיק.

ד.         המבקשת 1 תעמיד את הרכב לרשות המשטרה, בכל עת שתידרש  לעשות כן.

ה.        כמו כן, תחתום המבקשת על ערבות עצמית בסך 30,000 ש"ח.

בהתקיים כל התנאים האמורים לעיל, יוחזר הרכב לחזקת מבקשת 1, בלבד.

ניתנה היום, כ' בכסלו, תשס"ז (11 בדצמבר 2006), במעמד הצדדים.