החלטה בתיק בש 4425/05

1.         לאחר ששמעתי את הצדדים באתי למסקנה כי דין הערר להתקבל.

2.         העורר, יליד 1977, תושב הכפר ביר נבאללה, הובא ביום 27.4.05 לפני בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט כרמי מוסק), בבקשה להארכת מעצרו לפי סעיף 17(ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן - חוק המעצרים). הארכת המעצר נתבקשה עד ליום 1.5.05 (יום ראשון הקרוב), בשעות הצהריים, על בסיס הצהרת תובעת, לפיה יש מקום לכאורה להגשת כתב האישום כנגד המשיב, "בגין תיק חקירה זה", ולבקש מעצרו עד תום ההליכים. מדובר במה שמקובל לכנות "מעצר גישור". בית משפט קמא נעתר לבקשת המדינה והאריך את המעצר כמבוקש.

3.         יצוין, כי העורר הוחשד בעבירות של סחר בסמים מסוכנים מסוג "אקסטזי", לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש]. כן יצוין, כי העבירות המיוחסות לעורר בוצעו לכאורה מחוץ לשטח ישראל, כי העורר נעצר במקום מגוריו שבאזור יו"ש והובא לישראל, בה הוחזק במעצר, וכי היועץ המשפטי לממשלה (באמצעות המשנה לפרקליט המדינה) אישר היום את העמדתו לדין בישראל בגין עבירות שבוצעו כאמור באזור.

4.         העותר נעצר תחילה ל- 96 שעות על פי פקודת מעצר שהוצאה נגדו על ידי שוטר באזור (רס"מ אלבז) בתוקף סמכותו לפי סעיף 78(ג)(1) לצו בדבר הוראות ביטחון, התש"ל-1970 (להלן - צו הביטחון). בהמשך (במועד שלא צוין בצו הארכת המעצר), הוארך מעצרו של העורר לארבעה ימים נוספים, מתאריך 25.4.05 עד תאריך 28.4.05 (היום).  הצו להארכת המעצר חתום כך: "ב  / מ.א. 57251 שמוליק פיאמנטה רב פקד" (וראו צו המעצר והצו להארכתו - מש/1). בטופס צו הארכת המעצר מופיעה "סיבת המעצר:", שאותה יש למלא. דא עקא, שבצו הארכת המעצר אין כל התייחסות לסיבת המעצר.

5.         נמצא, על פניו, כי הצו להארכת המעצר לוקה בשלושה פגמים, מן הכבד אל הכבד פחות: האחד, לא צוינה בו כלל סיבת המעצר; השנייה, לא ידוע מיהו אותו מאן דהוא שחתם עליו בשם רב פקד שמוליק פיאמנטה; ושלישית, גם לא ניתן לדעת מתוכו מתי הוא נחתם. לדידי, די בפגם הראשון כדי להביא לבטלותו של הצו. סעיף 78(ד)(1) לצו הביטחון מורה כי קצין משטרה, אשר יש לו יסוד סביר להניח כי אדם עבר על הוראות הצו או נוכח לדעת שחומר החקירה שנאסף נגד מי שנאסף כאמור בסעיף קטן (א) מחייב להמשיך ולהחזיקו במעצר, מוסמך לתת פקודת מעצר בכתב לתקופה שלא תעלה על שמונה ימים מאת מעצרו. משלא צוינה בצו להארכת המעצר העילה להארכתו, אין לייחס לו כל תוקף. בעניין זה אין מקום להנחות, משום שמדובר בשלילת חירותו של אדם, שהיא בגדר זכות יסוד על חוקית, ולפיכך יש להקפיד הקפדה מלאה על כל תג ותג של הדרישות הצורניות והתוכניות להפעלת סמכות המעצר. דברים אלה אמורים ביתר שאת, מקום בו מצטרף הפגם השני לפגם הראשון. כאמור, מתוך הצו לא ניתן גם לדעת מי חתם בשם קצין המשטרה, והאם החותם העלום היה מוסמך לחתום בשמו.

6.         משבאתי למסקנה כי הצו להארכת המעצר נעדר תוקף, כאמור, נובע מכך שמן הבחינה המשפטית (להבדיל מהבחינה הפיזית), העורר לא היה מוחזק במעצר בעת שבית משפט קמא התבקש להאריכו לפי סעיף 17(ד) לחוק המעצרים, על בסיס הצהרת התובעת. לאור מסקנה זו, לא ניתן היה להפעיל את סעיף 17(ד) במקרה זה, באשר הסעיף מסמיך את השופט להאריך את המעצר, ואילו בענייננו העורר לא הוחזק כאמור במעצר בעת שהארכתו של המעצר נתבקשה.

7.         לנוכח מסקנותיי דלעיל, מתייתר הצורך לדון בשאלה אם יכול היה בית משפט קמא להאריך את המעצר לפי סעיף 17(ד), אילו נמצא שהצו להארכת המעצר, מכוח צו הביטחון באזור, ניתן כדין. אפשר כי התשובה לשאלה זו מצויה בסעיף 6  לחוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה - שיפוט בעבירות ועזרה משפטית, תשכ"ח-1967). אך, כאמור, אין צורך להידרש לה בהחלטה זו.

8.         ואחרון, רואה אני לציין כי לא התעלמתי מחומרת העבירות המיוחסת לעורר. אלא שאינני סבור כי חומרת העבירה יכולה לשמש אסמכתא להארכת מעצר כאשר המעצר שקדם לכך לא היה כדין.

9.         מכוח עצם הימצאותו של העורר בישראל מוסמך בית המשפט לדון אותו, לפי הדין החל בישראל, גם על מעשה או מחדל שארעו באזור (סעיף 2 לחוק להארכת תוקפן של שעות חירום הנ"ל). מכאן, כי בית המשפט גם מוסמך להפעיל את הוראות חוק המעצרים לגביו. לפיכך, ומכוח סמכותו של בית המשפט להטיל ערובה ולקבוע תנאים במסגרתם, לפי סעיף 41 לחוק המעצרים, אני מורה בזה כלהלן: המשיב יפקיד ערובה בסך 20,000 ש"ח במזומן, ובנוסף יחתום על ערבות עצמית בסך 30,000 ש"ח וכן ימציא שני ערבים צדדים שלישיים על סך 30,000 ש"ח כל אחד (חתימה בלבד), להבטחת התנאים הבאים:

המשיב לא יצא את שטח ישראל במשך עשרת הימים הבאים ויגור אצל אחד הערבים שזהותו תאושר על ידי קצין משטרה. בנוסף, המשיב לא יצא את מקום המגורים האמור במשך עשרת הימים הקרובים.

המשיב יתייצב לחקירה בתחנת המשטרה וכן יתייצב בפני בית המשפט בכל עת שיוזמן לכך.

השחרור יכול להיעשות בפני קצין משטרה.

ניתנה היום י"ט בניסן, תשס"ה (28 באפריל 2005) בפומבי.

עו"ד אינפלד : אני מבקש עיכוב ביצוע. אני מבקש לשקול הגשת ערעור, אם לא נגיש ערעור נודיע לבית המשפט ולחברי תוך שעות אחדות וניתן יהיה לשחרר את העורר.

בית המשפט

סעיף 55 לחוק המעצרים מתנה את סמכותו של בית המשפט לעכב את ביצוע השחרור בהודעת תובע על רצונו לערור עליה.

ב"כ העורר : אני מתנגד לעיכוב ביצוע אפילו לשלוש שעות.