החלטה בתיק בש 4419/05

החלטה למשיב 5

 בקשה למעצר עד תום ההליכים

 כתב האישום והבקשה

1.      המשיב מואשם בכתב אישום מתוקן בשנית ביחד עם אחרים בקשירת קשר לביצוע פשע (מרמה בנסיבות מחמירות) ובעבירות רבות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ושל הוצאת שיקים ללא כיסוי וכן בעבירה של קבלת נכסים שהושגו בפשע והכל בניגוד לסעיפים 499 (א) (1), 415 סיפא, 432 ו – 441 לחוק העונשין תשל"ז – 1977.

2.      על פי כתב האישום קשר המשיב ביחד עם נאשמים נוספים: אשר זאדה, שלמה איפלה, יצחק מוסרי (להלן – "אשר", "שלמה" ו – "יצחק") וכן עם אחרים שכונו ט' ו – י' קשר לרמות ספקי סחורות ולבצע המכונה בשפת העם "עוקץ" כלפיהם.  למטרה זו הקים המשיב את חברת מ.א.נ.ח. בע"מ (להלן – "החברה") במאי 2005, פתח עבורה, בהנחיית יתר הקושרים חשבון בנק עסקי (להלן – "החשבון") בו היה המשיב מורשה חתימה יחיד, הציג עצמו במצג שווא בבנק כבעל הכנסה קבועה וקיבל עבור החברה מסגרת אשראי של 30,000 ₪ ופנקסי שיקים. המשיב מסר חלק השיקים לאשר וליצחק, חלקם הותיר בידיו וכולם עשו בשיקים שימוש לרכישת סחורות רבות ומגוונות בשם החברה מספקים. אשר ושלמה מצידם העבירו תחילה כספים להפקדה בחשבון ובחשבון פרטי נוסף על שמו של המשיב על מנת להציג פעילות, פיקטיבית של החברה. עוד מפרט כתב האישום כיצד שכרו הקושרים משרדים לחברה על מנת לשוות לה חזות עסקית כשרה. הקושרים צרפו כקניינים, מובילי סחורות ועובדים נאשמים נוספים וכן אחרים. הטענה על פי כתב האישום שכל המעורבים ידעו כי מדובר ב"עוקץ", כי הסחורות נרכשות "תמורת" שיקים נעדרי כיסוי בכל שלב ובפרט במועדי פרעונם המיועדים. ואכן ה"עוקץ" יצא לפועל, ספקים מסרו לקושרים באמצעות אנשיהם סחורות תמורתן קיבלו תחילה תשלום מזומן בשיעור 10% והיתרה בשיקים שאכן חוללו בהגיע מועדי פרעונם והכל בהעדר  כיסוי. סכום ה"עוקץ" למעלה מ – 2,000,000 ₪.

3.      עוד מפרט כתב האישום עסקאות ספציפיות מול ספקים שונים כאשר בחלק מהמקרים נפגש המשיב עם הספקים או נציגיהם, מציג עצמו או מוצג כמנהל החברה, חותם את חתימתו כמורשה חתימה בחשבון (בצירוף חותמת החברה כמובן), מוסר שיקים ואף חותם על ערבויות אישיות לטובת הספקים. בשיטה זו "נרכשו" לדוגמא ציוד אבטחה, ציוד מחשבים, שירותי השכרת רכבים, שירותי מלון, ספא, מזון, יין, שמן זית ועוד, מכשיר הסרת שיער, תכשיטים, הלבשה תחתונה, שירותי תיקון אופנועים, שירותי הובלה ואריזה, מעילי עור, קלנועית, ועוד סחורות שונות ומגוונות. תמורת הסחורות (למעט 10% ששולמו בחלק המקרים במזומן) נכשלה ביודעין, מראש ובמתכוון. יצויין כי הסחורות ש"נרכשו" נמכרו במחירים נמוכים בהרבה ממחירי שוק לקונים והכספים הועבר לחברה ולצרכיה.

4.      בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה הבקשה למעצר הנאשמים וביניהם המשיב שלפני עד תום ההלכים. עילות המעצר המפורטות בבקשה בעניינו של המשיב הינן מסוכנות לבטחון הציבור וחשש ממשי להימלטות מאימת הדין ושיבוש הליכי משפט לפי הסעיפים 21 (א) (1) (ב) ו – 21 (א) (1) (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) תשנ"ו – 1996 (להלן – "חוק המעצרים"). המבקשת מפרטת כי למשיב הרשעה קודמת בעבירה של שימוש במסמך מזויף וכי המשיב ניסה לצאת את גבולות הארץ לאחר חקירתו וטרם מעצרו.

5.      המשיב אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו ואף לא על קיומן של עילות מעצר אלא לשיטתו יש לנקוט כלפיו אמת מידה שווה ולשחררו לחלופת מעצר כפי שנעשה בעניינם של נאשמים אחרים כגון נאשמים 3, 4 ו – 7. לשיטת המשיב הוא הופעל על ידי הקושרים האחרים, שימש להם כסות, אויים כאשר גילה שמדובר ב"עוקץ" ואולץ להמשיך בפעולותיו ולבסוף חשף מרצונו את כל העניין בפני המשטרה. המבקשת טוענת כי חלקו של המשיב ב"עוקץ" מרכזי, יזום על ידו ומתוכנן מראש על ידו ויש לעוצרו עד תום ההליכים כפי שנעשה בענין נאשם 2 , כמממן ה"עוקץ".

דיון

6.      על אף ההסכמה הדיונית לתשתית ראייתית מצאתי לעיין בחומר החקירה. לאחר עיון נמצא כדלקמן:

(א)   המשיב הוא זה שהקים את החברה בחודש מאי 2005 תחילה למטרת סחר בבקר וביזמות עם יצחק מאיר (הודעתו מ – 19.10.05 עמ' 1). אותו יצחק מאיר הפגיש את המשיב עם אנשים שונים ביניהם אשר ויצחק וכבר אז הבין המשיב כי תפקידו להיות כדבריו "קוף" (כיסוי לפעילותם של אחרים) וזאת לאחר שייבדק על ידי אותם אנשים ויימצא מתאים (שם, עמ' 1 למטה). כבר אז קיבל הנחיות להציג עצמו כבעל החברה כלפי כל אחד, כולל המשטרה, לחתום על שיקים ולבסוף להכריז על עצמו כפושט רגל וחסר יכולת תשלום זאת תמורת 20% נטו מהרווחים (שם, עמ' 2 למעלה). המשיב היה מודע כל העת ל"עוקץ" המתוכנן, וביצע את המוטל עליו, בפתיחת חשבון בבנק שהסכים להעמיד מסגרת אשראי, לתת פנקסי שיקים וכדומה (שם, עמ' 2 מש' 19 ואילך).