החלטה בתיק בש 4401/08

ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט י' מילנוב), מיום 30.3.08, בב"ש 10079/08. בהחלטתו דחה בית משפט קמא את בקשתו של העורר לשנות ולהקל על תנאי שחרורו באופן שמעצר הבית בו נתון העורר יוגבל לשעות הלילה, כך שהעורר יוכל לצאת לעבודה בין השעות 18:00-08:00 וכן להמשיך ולהשתתף בתהליך הטיפולי-שיקומי, במסגרת הרשות לשיקום האסיר.

נגד העורר הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בירושלים, במסגרתו הואשם בביצוע העבירות הבאות: תקיפה, עבירה על פי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1979 (להלן: "החוק"); ותקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה על פי סעיף 380 לחוק. בפרק העובדתי של כתב האישום נאמר, כי ביום 22.12.07, בשעה 21:00, על גג ביתם בשכונת ראס אל עמוד בירושלים, דרש העורר מאחותו למסור לו את מכשיר הטלפון הסלולארי שלה, ומשסירבה משך  את הטלפון בכוח מידיה. בהמשך כאשר ירדו השניים לבית, תקף העורר את אחותו בכך שהכה באגרופיו בגופה ובפניה, משך אותה בשערותיה וגרם לה לדימום מאפה ולהמטומה בעינה השמאלית.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. לאחר מספר דיונים ותסקירי מעצר שהוכנו על ידי שירות המבחן שוחרר העורר למעצר בית מלא בבית חברו באיזוק אלקטרוני ובפיקוחו של החבר.

העורר הגיש בקשה לבית משפט קמא לעיון חוזר וביקש לאפשר לו לצאת לעבודה במקום עבודתו הקודם וכן לאפשר לו להמשיך שיקומו ברשות לשיקום האסיר. העורר נימק את בקשתו, בין השאר, בכך, כי הדיון בעניינו נקבע לראשית חודש אוקטובר 2008, ולנוכח הזמן רב שיש להמתין עד לאותו מועד המדובר בפגיעה בלתי סבירה בזכויותיו לחירות ולמחיה. עוד ציין, כי אביו ואחיו נחקרו ונעצרו בגין חשדות דומים המיוחסים להם אולם שוחררו כעבור יממה ולפיכך מתקיימת אפליה בינו לבינם. עוד נטען, כי העורר מקיים את תנאי השחרור בערובה בצורה אחראית ולא הפרם על אף קשיים נפשיים, כלכליים ומשפחתיים, הרחק מביתו ומבני משפחתו - מרעייתו ומשני ילדיו הקטינים בגילאים 3 ו-4. עוד צויין, כי העורר הינו המפרנס היחיד של משפחתו ותנאי המעצר המגבילים מונעים ממנו לעבוד ולדאוג למחייתה של המשפחה.

בית משפט קמא, לאחר ששמע את טענות הצדדים, דחה את בקשת העורר לשנות מתנאי מעצר הבית. בית המשפט נימק החלטתו בכך שכבר עובר להחלטה מיום 5.2.08 התלבט האם לקבל את המלצת שירות המבחן לשחרורו של העורר למעצר בית מלא באיזוק אלקטרוני, וזאת לנוכח האמור בתסקיר שירות המבחן כי בעורר קיימת מסוכנות טבועה. עם זאת, נענה להמלצה והעורר שוחרר למעצר בית. אשר לבקשה לשנות מתנאי מעצר הבית, סבר בית המשפט כי אין המדובר בשינוי טכני אלא מהותי ביותר ולנוכח המסוכנות הטבועה בעורר אין בידו להעתר לבקשה.

על כך הערר אשר לפניי.

בעררו שב העורר על הטענות שהעלה בבית משפט קמא והוסיף, כי בית המשפט לא התייחס בהחלטתו לעובדות החדשות ולשינוי הנסיבות אותן העלה העורר בבקשתו לעיון מחדש, אלא התמקד בנסיבות ושיקולים שהיו כבר קיימים וידועים. עוד נטען, כי בית המשפט התעלם מהעובדה כי לעורר קיימת הרשעה פלילית אחת בלבד, שאיננה מסוג העבירות המיוחסות לו בכתב האישום דנן, וכן התעלם מההליך הטיפולי בו השתתף העורר מספר פעמים בטרם מעצרו במסגרת הרשות לשיקום האסיר. עוד הוסיף וטען העורר כי המתלוננת, אחותו, עתידה להתחתן בקרוב ולהתגורר עם בעלה הרחק מהעורר ומבני המשפחה האחרים ולכן המתיחות המשפחתית והסיכון כלפי המתלוננת עשויים להתפוגג. כמו כן נטען, כי אין בבקשתו של העורר להקל בתנאי שחרורו כדי לסכן את מצבה של המתלוננת, שכן הוא ימשיך להתגורר הרחק מביתה.  לגופו של ענין התבקש שבית המשפט יאפשר לעורר לצאת לעבודה במקום העבודה שם עבד קודם למעצרו, כאשר המעביד יקחהו מבית החבר, יהיה עמו במהלך כל שעות העבודה ויחזירו לבית החבר. המעביד הודיע כי תנאים אלו מקובלים עליו.

ב"כ המשיבה מתנגדת נחרצות לבקשה לשינוי בתנאי מעצר הבית. לטענתה שקל שירות המבחן לשחרר את העורר בפיקוחם של קרובי משפחה אחרים אולם קבע שאלו אינם מתאימים לפקח על העורר ולא ניתן היום לשחרר אותו לפיקוחו של אדם אחר. עוד הסבה תשומת  הלב לכך, כי שירות המבחן ראה צורך לפקח על העורר גם באמצעות איזוק אלקטרוני ושחרורו כעת לפי הצעתו מנוגד להמלצת שירות המבחן. עוד הוסיפה וטענה ב"כ המשיבה, כי טרם חלף זמן מספיק מאז ההחלטה האחרונה לשחרורו של העורר למעצר בית מלא על מנת לבוא בטענה של חלוף הזמן. גם הטענה כי הדיון בעניינו של העורר נקבע לעוד כשישה חודשים אינו מצדיק שינוי  ההחלטה.  אשר לטענת האפליה שנטענה ע"י העורר בקשר לאביו ולאחיו, ציינה ב"כ המשיבה כי טרם הוגש כתב אישום נגד השניים ואם יוגש כתב אישום כי אז יהא זה בעבירה של כליאת שווא, שכן מחומר הראיות שבידי המשיבה לא עולה חשד לביצוע עבירת אלימות מצד האב או האח, בניגוד לעבירות המיוחסות לעורר. עוד ציינה ב"כ המשיבה, כי העבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום בוצעו בשעה שהיה אסיר ברשיון בגין הרשעה בביצוע שוד שהיתה ההרשעה השנייה של העורר, לאחר שקודם לכן בשנת 2003, הורשע בעבירה של תקיפה.  ב"כ המשיבה  הפנתה לאמור בתסקיר שירות המבחן בדבר המסוכנות הטבועה בעורר.

הכלל הוא, כי כאשר בית המשפט מתבקש לעיין עיון חוזר בתנאי חלופת המעצר עליו לבחון, בין השאר, האם יש בהיענות לבקשה כדי לפגוע בתכליתה של החלופה.  על השיקולים הרלוונטיים לבחינת בקשתו של נאשם לצאת לעבודה עמדה כב' השופטת ע' ארבל בבש"פ 2857/06 ממן נ' מדינת ישראל (החלטה מיום 11.4.06):

"ההכרה בחשיבות יכולתו של אדם להתפרנס ולדאוג לצרכי מחייתו מלמדת אותנו, כי אף כשמדובר בנאשם המשוחרר לחלופת מעצר, יש לנסות, במקרים הראויים, לבחון את אפשרות השתלבותו במסגרת עבודה, אשר תבטיח לו פרנסה ותעסוקה. זאת, כמובן, בכפוף לכך שלא יהיה בכך משום פגיעה באינטרס ציבורי סותר. לפיכך, במידה וניתן להשיג את תכלית חלופת המעצר גם כשהנאשם יוצא לעבוד, תוך הבטחה כי אין ביציאתו לעבוד משום סכנה לציבור או אפשרות לפגיעה בתקינות ההליך המשפטי נגדו, במקרה המתאים יהא ראוי לאפשר זאת".

בנוסף לשיקולים האמורים לעיל, גם ההתמשכות הצפויה של ההליך השיפוטי הוכרה בעבר כשיקול לגיטימי בבחינת מתן היתר לנאשמים השוהים במעצר בית לצאת לעבודה (ראה: בש"פ 2857/06 הנ"ל; בש"פ 6885/07 פלוני נ' מדינת ישראל - החלטה מיום 27.8.07; בש"פ 5334/04 משה נ' מדינת ישראל  - החלטה מיום 13.6.04).

מן הכלל אל הפרט. בית משפט קמא דחה את בקשת העורר מבלי שיהא לפניו תסקיר של שירות המבחן. עיון בתסקיר המעצר של שירות המבחן, מיום 14.1.08, מעלה כי אכן קיימת רמת מסוכנות גבוהה להישנות מעשים דומים מצידו של העורר. עם זאת, בתסקיר נוסף מיום 3.2.08 הומלץ על ידי שירות המבחן על שחרורו של העורר למעצר בית בבית חברו בשילוב של איזוק אלקטרוני, כאשר נאמר כי חלופה זו יכולה לאיין את הסיכון בפריצת גבולות מצידו של העורר. לכאורה סבר שירות המבחן, כי ניתן ליתן אמון בעורר בפיקוח מתאים ועל כן המליץ על שחרורו למעצר בית, המלצה שהתקבלה בסופו של דבר על דעתו של בית משפט קמא. במצב דברים שכזה, לדעתי, מן הראוי היה בטרם מתן החלטה לגופה של בקשת העורר, כי יוזמן תסקיר של שירות המבחן אשר יבחן את הצעת העורר לצאת לעבודה בפיקוח המוצע על ידו. לא ניתן להתעלם מכך, כי הדיון בעניינו של העורר נקבע לתחילת חודש אוקטובר 2008, כך שבמשך תקופת הזמן מדצמבר 2007, המועד בו נעצר העורר, ועד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו, תעבור תקופה ארוכה, היכולה להימשך כשנה, וזאת כאשר אין ביכולתו של העורר לפרנס את משפחתו הגרעינית.

ער אני לכך כי בקשת העורר לעיון מחדש נעשתה יחסית זמן לא רב לאחר ההחלטה לשחרורו למעצר בית מלא. לכאורה המדובר בשיטת ה"סלאמי", היינו, נסיון להביא לכרסום בהחלטה המקורית של בית המשפט של השחרור בתנאי מעצר בית מלא. שיקול זה יכול אף הוא לעמוד בפני בית משפט במסגרת מכלול השיקולים האם להעתר לבקשה לעיון חוזר אם לאו. סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, קובע כי ניתן לפנות בבקשה לעיון חוזר "אם נתגלו עובדות חדשות, השתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה". לכאורה משמע, כי בית משפט רשאי לדחות בקשה לעיון חוזר אם טרם עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה, כאשר  לא נתגלו עובדות חדשות ולא נשתנו נסיבות.  לפיכך, במסגרת בקשה לעיון חוזר על בית המשפט לשקול את השיקולים הרלוונטיים כמפורט בסעיף 52 לעיל.

מבלי לקבוע מסמרות, ומבלי לקבוע אם על בית משפט קמא לקבל בקשת העורר, אם יומלץ על כך על ידי שירות המבחן, אני נענה לערר במובן זה ששירות המבחן מתבקש להגיש תסקיר ובו יבחן את הצעת העורר לשחרורו לצרכי עבודה בשעות מוגבלות בפיקוח המוצע על ידי העורר ו/או האם יהיה רשאי לחזור ולהשתתף בפעולות של הרשות לשיקום האסיר בפיקוח מתאים. לאחר קבלת תסקיר של שירות המבחן ומתן אפשרות לצדדים לטעון בקשר לכך, יתן בית משפט קמא החלטה בבקשה לעיון חוזר.

התסקיר של שירות המבחן יוגש לבית משפט השלום לא יאוחר מיום 15.4.08.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לבית משפט שלום.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לשירות המבחן.

ניתנה היום, כ"ז באדר ב' תשס"ח (3 באפריל 2008), במעמד ב"כ העורר וב"כ המשיבה ובהעדר העורר.