החלטה בתיק בש 4367/07

בקשה להתיר העדתו של עד הגנה נוסף לאחר שניתנה כבר הכרעת הדין.

רקע

1.         ביום 26.10.05 הסיע המבקש (להלן - "הנאשם") שני מחבלים מג'ת לשוק בחדרה. אחד המחבלים, חסן אבו זיאד (להלן: " המחבל המתאבד") ירד בשוק, והשני (להלן: " קשוע"), שתפקידו היה ללוות את המחבל המתאבד, נשאר ברכבו של הנאשם ונסע עמו בחזרה לג'ת. זמן קצר לאחר שהמחבל המתאבד ירד מרכבו של הנאשם, הוא ביצע פיגוע התאבדות בשוק בחדרה בו רצח 6 אזרחים ישראלים, ופצע עשרות אזרחים נוספים.

2.         בגין חלקו בהסעת המחבלים לשוק בחדרה, הוגש נגד הנאשם כתב אישום המייחס לו מקרים רבים של סיוע לרצח, סיוע לניסיון לרצח וכן סיוע לגרימת חבלה בכוונה מחמירה.

3.         הנאשם כפר בכל האישומים שיוחסו לו. תחילה, הכחיש כל קשר להסעת המחבלים, אך במהלך הדיונים הודה כי הוא זה אשר הסיע את המחבלים מג'ת לחדרה, הוריד את המחבל המתאבד בשוק, והסיע את קשוע בחזרה לג'ת. כן הודה כי נקט באמצעים שונים שנועדו למנוע את תפיסת המחבלים על ידי כוחות הביטחון והמשטרה. עם זאת, הנאשם כפר באישומים וטען כי הוא לא ידע שהוא מסיע מחבלים וטען שהוא חשב בתום לב כי הוא מסיע פועלים השוהים בארץ בנגוד לחוק בדרכם לעבודה בחדרה. 

4.         נוכח העובדות בהן הודה הנאשם, הצטמצמה המחלוקת בפנינו לסוגיית קיומו של היסוד הנפשי הנדרש להרשעה בעבירות בהן הואשם הנאשם, קרי - מודעותו למטרת הנסיעה שביצע מג'ת לחדרה.

5.         במהלך ניהול המשפט הונחו בפנינו הודעותיו של קשוע במשטרה ובשב"כ, ומהן עלה כי הנאשם היה מודע למטרת הנסיעה. בהודעות אלה מסר קשוע כי סמוך לתחילת הנסיעה מג'ת לחדרה הבין ממנו הנאשם כי הוא מלווה מחבל מתאבד בדרכו לביצוע פיגוע. כן מסר קשוע על חילופי דברים נוספים בנושא זה בינו לבין הנאשם המלמדים באופן ברור על מודעות הנאשם למטרת הנסיעה.

בניגוד לאמור לעיל, בעדותו בבית המשפט, הרחיק קשוע את הנאשם מכל קשר לפיגוע וטען כי הנאשם לא ידע על מטרת הנסיעה. עוד העיד קשוע כי בהודעותיו במשטרה ובשב"כ הוא העליל על הנאשם מתוך מטרה להתנקם בו מאחר וסבר כי הוא הסגיר אותו לידי כוחות הביטחון.

6.         במהלך עדותו הוכרז קשוע עד עויין והמאשימה ביקשה להעדיף את אימרותיו במשטרה ובשב"כ על פני עדותו בבית המשפט, לפי סעיף 10 א' לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א-1971. 

הכרעת הדין

7.         ביום 17.10.2007  הרשענו את הנאשם בכל האישומים שיוחסו לו בכתב האישום. קבענו כי הנאשם היה מודע למטרת ההסעה ולכך שמעשיו מסייעים לביצוע פיגוע. העדפנו את הודעותיו של קשוע במשטרה ובשב"כ על פני עדותו הבלתי מהימנה בבית המשפט, וכן מצאנו חיזוקים שונים בחומר הראיות להודעותיו של קשוע, אשר הצביעו על מודעות הנאשם לטיב ומטרת ההסעה.

הבקשה דנן

8.         בשלב הנוכחי, לאחר מתן הכרעת הדין, מבקש הנאשם לאפשר לו  להעיד את אבו חליל וג'יה כעד נוסף מטעמו (להלן: " העד"). לטענתו, עד זה הינו אחד ממפעיליהם של קשוע והמחבל המתאבד, והוא יכול להעיד על הדברים הבאים:  

א.         כי ההוראה שניתנה לקשוע הייתה שלא למסור למסיע (הנאשם) מהי מטרת הנסיעה;

ב.         כי קשוע התוודה בפניו שבחקירתו בשב"כ ובמשטרה הוא שיקר ביחס למודעות הנאשם למטרת הנסיעה, וזאת, משום שסבר כי הנאשם הוא שהפליל אותו, ובשל כך, רצה לנקום בו.

9.         לטענת הנאשם, עדותו של העד נוגעת לסוגיה המרכזית השנויה במחלוקת - מודעתו למטרת הנסיעה, ולפיכך, יש להדרש לה לשם עשיית צדק ולמניעת עיוות דין. לטענתו, עדות זו מקעקעת את מהימנות הודעותיו של קשוע במשטרה ובשב"כ, ועולה בקנה אחד עם עדותו בבית המשפט - לפיה הוא לא היה מודע למטרת הנסיעה. בנוסף, לטענתו, עדות זו מטילה ספק גם ביתר הראיות המהוות חיזוק לאימרותיו המפלילות של קשוע.

10.        המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, עדות העד אינה מהימנה ואין לקבלה. עוד לטענתה, אין הסבר בפי הנאשם מדוע לא ביקש להעיד את העד במהלך המשפט ובמועדים המיועדים לכך, ואף מטעם זה יש לדחות את בקשתו.

לגוף הבקשה, טוענת המשיבה כי אין בכוחה של עדות העד כדי לשנות את תוצאת הכרעת הדין, אף אם העדות תתקבל כמהימנה. לטענתה, אין בעדות העד כדי לסתור את האפשרות המתקבלת על הדעת שקשוע הפר את ההנחייה שקיבל, אם בכלל קיבל הנחיה כאמור. עוד לטענתה, אין חדש באמירתו לכאורה של קשוע לעד כי שיקר בהודעותיו במשטרה ובשב"כ, שכן כך גם העיד קשוע בבית המשפט, ובית המשפט קבע כי אמירות אלה אינן מהימנות. לפיכך, אין בעדות הנוספת כדי לקעקע את העדפת הודעותיו של קשוע במשטרה ובשב"כ על פני עדותו בבית המשפט.

יתרה מכך, לטענת המשיבה, הכרעת הדין התבססה לא רק על הודעותיו של קשוע אלא על אדנים נוספים, ביניהם, התנהגות הנאשם לאורה למד בית המשפט על המודעות שלו למטרת הנסיעה, וכן קביעת בית המשפט כי עדות הנאשם הייתה בלתי מהימנה. 

דיון