החלטה בתיק בש 4352/07

1.         נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 334 ו - 335 (א) (1) לחוק העונשין תשל"ז - 1977. נטען בו, כי הינו בן דודה של המתלוננת מרים אבו עמרה, שבין בנה  הקטין לבין אחות המשיב התגלע סכסוך. כמפורט בכתב האישום, המשיב נכנס לביתה יחד עם אחיו נאיף ופריח. המשיב החזיק סכין גדולה בידו, אחיו נאיף החזיק מקל גדול והאח האחר פריח אחז בנשק.  במעמד זה, פצע המשיב את המתלוננת, באופן שגרם לה חתך במותן שמאל באורך 15 ס"מ.  לאחר שנפלה ובהיותה שרועה על הרצפה,  תקף אותה האח נאיף, בכך שחבט בה בכל חלקי גופה.  האח פריח תקף את אחיה של המתלוננת באמצעות אבן בראשו.  כתוצאה מכך נלקחה המתלוננת לבית החולים וקיבלה טיפול רפואי, שחייב סגירת הפצע באמצעות מהדקים ואישפוז במשך כיממה.

            בבקשה זו עותרת המבקשת לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים.

2.         פן נוסף של הסכסוך, שהתגלע בין המשפחות, נדון בתיק ב.ש. 4351/07 שבת.פ. 2132/07.  המבקשת עתרה לעצור עד תום ההליכים את אבו עמרה סלימאן (להלן: "סלימאן").  המבקשת ייחסה לו עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות וטענה, כי תקף את גנאמה אבו עמרה בכך שחבט בראשה במקל, גרם לה דימום וכן פצע את בנה עודה (המשיב שבפנינו  - ד.מ.) בכך שהיכה בו בידו השמאלית בגרזן וגרם לחתך עמוק ( 3-4 ס"מ) שחייב טיפול בבית החולים.

            ב"כ סלימאן טען, כי האירוע  התרחש לאחר שאשתו של  סלימאן נדקרה ע"י המשיב שבפנינו, וכי אין מחלוקת שהמשיב נכנס לביתו של סלימאן ודקר את אשתו.  לטענה זו הסכים ב"כ המבקשת, שהצהיר לפרוטוקול: "נכון שהאירוע נשוא הבקשה היה כתגובה על כך שאשתו של המשיב נדקרה ע"י המתלונן".

            בהתבססי על דברי ב"כ המבקשת, כאמור לעיל, קבעתי בהחלטתי, כי לאירוע נשוא כתב האישום קדמה כניסתו של המשיב לביתו של סלימאן, וכי סלימאן עבר את העבירה המיוחסת לו בתגובה לאלימות מצד המשיב. עוד קבעתי, שמדובר באדם נורמטיבי שמעולם לא הסתבך עם החוק ושניתן לסבור, כי אלמלא תקף המשיב את אשתו של סלימאן, האחרון לא היה עובר את העבירה. לכן הוריתי לשחררו בחלופת מעצר, בתנאי מעצר בית מלא, לאחר ששוכנעתי כי הערב המוצע  מבין את כובד האחריות המוטל עליו.

            המבקשת ביקשה לעכב ביצוע ההחלטה, בקשתה נענתה אך הוחלט שלא להגיש ערר.

3.         בדיון היום טען הסניגור, כי אין כל ראיה או אישוש לטענה, שהמשיב הוא זה שתקף ראשון, מה גם שאין כל טענה מצד סלימאן כי תקף את המשיב בתגובה על כך שתקף את אשתו.

            מעיון בחומר החקירה עולה, כי מדובר בשתי משפחות המתגוררת בשכנות זו לזו, באופן  שקיר משותף חוצץ בין בתיהם. מההודעות שנגבו מהמעורבים באירוע ומעדי ראיה לא ניתן  ללמוד, כי המשיב שבפנינו היה "הגפרור שהצית את הלהבה".  לכן, לא היה מקום להצהרת ב"כ המבקשת בתיק ב.ש. 4351/07, שהוותה שיקול חשוב בהחלטה לשחררו בערבות.

4.         כתב האישום שבפנינו אינו פחות חמור מכתב האישום שבת.פ. 2132/07. לטענת המבקשת, המשיב נכנס לכאורה לביתה של המתלוננת, כשהוא מלווה בשני אחיו. לכאורה מתבקשת המסקנה, כי על האירוע חלה הוראת סעיף 335 (א) (2) לחוק העונשין  ולא ברור לי מדוע המשיב לא הואשם על פי סעיף זה. 

5.         מכל מקום, גם כאשר מדובר בעבירה חמורה, שומה על בית המשפט לבחון האם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה בתנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם - פחותה.  מסוכנות נאשם נבחנת לא רק על פי חומרת העבירה, אלא גם בהתחשב בעברו הפלילי, שעשוי להעיד עליו כי הוא עלול לחזור לסורו.

            למשיב שבפנינו אין עבר פלילי ומעולם לא הסתבך עם החוק. חלופת המעצר שהוצעה מקובלת בעיני. המדובר במורה בבית ספר. גם אם לחובתו נרשמה הרשעה בעבירת אלימות, לדברי ב"כ המבקשת, הרי שמאז משפטו חלפו 14 שנים. את מקומו של הערב,  בהעדרו מביתו לצורכי עבודה,  יוכל למלא חברו של המשיב.

            זאת ועוד: אינני מוצא, כי דמו של סלימאן סמוק מדמו של המשיב. לא יהיה זה ראוי, בנסיבות הענין, להפלות בינו לבין המשיב כל תוצאה אחרת תגרום לאי צדק.

6.         אשר על כן, אני מורה לשחרר את המשיב בערבות בתנאים כדלקמן:

א.         עד תום המשפט לא יצור המשיב קשר עם מי מהמעורבים בתיק, יתגורר בתנאי מעצר בית מלא בבית פאיז אבו עמרה בשגב שלום שכונה ה' בית 143 וימצא בפיקוחו. בהעדרו - יפקח עליו אבו עמרה ג'ומעה.

ב.         להבטחת תנאי השחרור בערובה יופקד סך 5,000 ש"ח  במזומן בקופת בית המשפט ותחתם ערבות עצמית וצד ג' (אבו עמרה פאיז ואבו עמרה ג'ומעה) על סך 10,000 ש"ח כל אחד.

ג.          במידה והתנאים דלעיל לא יתקיימו - ישאר המשיב במעצר ויובא בפני לא יאוחר מתאריך 15.5.07 בשעה 13:00.

ניתנה היום כ"ו באייר, תשס"ז (14 במאי 2007) במעמד הצדדים.