החלטה בתיק בש 4295/05

בפני בקשה להחזקת המשיבה במעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדה, על פי הקבוע בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה - מעצרים] תשנ"א - 1996[להלן:" החוק"].

כנגד המשיבה  הוגש כתב אישום המייחס לה שני אישומים של התפרצות למקום מגורים וגניבה.

באישום הראשון נטען כי ביום 17.4.05 התפרצה המשיבה לבית ברח' הגאולים 30/4 בבאר-שבע, בכך שפתחה את דלת הבית ונכנסה לתוך הבית ונטלה ארנק ובו סך של 1,550 ש"ח במזומן, שני צ'קים, טבעת ומכשיר סלולארי. עוד נטען כי במועד האמור היתה המשיבה צריכה לרצות מאסר (במקום מאסר בעבודות שירות) שנגזר עליה בת.פ. 8067/02 ושאליו לא התייצבה. מועד תחילת ריצוי המאסר בפועל נקבע ליום  9.2.05.

באישום השני נטען כי ביום 23.11.04 התפרצה המשיבה לבית ברח' ביאליק 2/31 בבאר-שבע  אחר שפתחה את דלת הבית נכנסה פנימה ונטלה תיק פאוץ' שהכיל ארנק, 200 ש"ח, רשיון נהיגה, כרטיס אשראי, תעודת זהות ומסמכים נוספים.

במהלך הדיון בבקשה, שהתקיימה במעמד הצדדים ובאי כוחם, הובא לידיעתי תיק החקירה ועל פיו טען ב"כ המבקשת, כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת למשיבה בכתב האישום.

ב"כ המבקשת טען, כי לנוכח העבירה בכתב האישום קמה כנגד המשיבה עילת מעצר בשל מסוכנותה ולפיכך ומשאין בנסיבות מקרה זה חלופת מעצר הולמת ביקש להעתר לבקשתו ולהורות על מעצרה של המשיבה עד לתום ההליכים.

ב"כ המשיבה הודה בקיומן של ראיות לכאורה ומיקד את טענותיו  בענין עילת המעצר, ולשיטתו עבירות רכוש אינן נכללות  בחוק המעצרים החדש וכדבריו: " סעיף 21 לא חל על עבירות הרכוש". 

לחילופין טען ב"כ המשיבה, כי ככל שבית המשפט ימצא שקיימת עילת מעצר, הרי שאמה של המשיבה מסכימה לשמש לה חלופת מעצר והמשיבה יכולה להיות אצלה - במעצר בית.

אין חולק כי תנאי מהותי למתן צו מעצר עד תום ההליכים, שבלעדיו אין, הוא שיש ראיות לכאורה להוכחת האשמה וטיבן של ראיות אלו הוא כזה שיש סיכוי סביר לכך, שאותן ראיות תהפוכנה בסוף ההליך הפלילי לראיות רגילות, אשר יבססו את אשמת המשיבה מעל לכל ספק סביר.

בשלב זה של הדיון נבחן הכוח הפוטנציאלי ההוכחתי של הראיה (ראה בש"פ 8587/95 זאדה נ. מ"י), אך הואיל ואין מחלוקת בין הצדדים בשאלת קיומן של ראיות לכאורה לא ארחיב בענין זה.

המבקשת טוענת כי עילת המעצר בעניינה של המשיבה מתקיימת בשני אופנים: האחד - לפי סעיף 21 (א)(1) לחוק, אשר לפיו רשאי בית המשפט לצוות על מעצרו של נאשם עד לתום ההליכים המשפטיים אם הוא סבור שנתקיימה אחת החלופות שפורטו שם ושאחת מהם, האמורה בסעיף  קטן (ב) היא " שקיים יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן את בטחונו של אדם ואת בטחון הציבור או את בטחון המדינה"; והשני -  לפי החלופה האמורה בסעיף קטן (א) שהיא: " שקיים יסוד סביר לחשש ששחרור הנאשם או אי מעצרו יביא לשיבוש הליכי משפט, להתחמקות מהליכי שפיטה או מריצוי עונש מאסר..."

לאחר ששמעתי טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שבפני, ומצאתי טעם בנימוקי המבקשת, בדבר קיומה של עילת מעצר כנגד המשיבה.

אמנם, מדובר בעבירות רכוש אולם המשיבה זוקפת לחובתה 5 רישומים פליליים קודמים, ביניהם עבירות רכוש וסמים ונשפטה כבר לתקופות מאסר.

הכלל הוא, כי עבירות רכוש אין בהן לבדן כדי להצדיק מעצרו של נאשם עד תום ההליכים ואולם היוצא מהכלל, הכוונה לאותם מקרים בהם עברו של הנאשם ואורח חייו מלמדים על מי שרואה בעבריינות דרך חיים ולפיכך, סכנתו לציבור שרירה וקיימת כל עת.

כזו היא המשיבה שבפני, ונראה שכל אותם הרשעות לא היה בהן כדי להרתיע אותה ובכל פעם מיהרה לחזור לסורה, ולא הפנימה את הלקח הנדרש מדרכי הענישה, המגוונים, אשר ננקטו נגדה.

אין להתעלם גם מהרשעותיה של המשיבה עפ"י פקודת הסמים שכן יתכן גם שעבירות הרכוש מבוצעות על רקע של שימוש בסמים.

כאמור, על פי ההלכה, נקבע כי לצורך קיומה של עילת מעצר בעבירות רכוש, יש להראות ביצוען של עבירות רכוש רבות, תוך תקופה קצרה, יחסית; ואולם לאחר שבחנתי עניינה של המשיבה, דומני כי הצטברה אותה מסה קריטית הנדרשת לגיבושה של עילת מעצר.

זאת ועוד, הרי שבענייננו מתגבשת עילת מעצר נוספת, בשל החשש של התחמקות מהליכי שפיטה או ריצוי  עונש מאסר, שכן המשיבה ובעלה נשפטו בבית המשפט המחוזי למאסר והוטלו על המשיבה 4 חודשי מאסר בעבודות שירות  בת.פ. 8067/02 של ביהמ"ש המחוזי בבאר-שבע; והמשיבה נמלטה מביצוע עבודות השירות וכיום עומד כנגדה צו מאסר.