החלטה בתיק בש 4295/05

1.         זוהי בקשהשל המדינה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו בתיק פלילי 928/05, שבו הואשם המשיב בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2.         על פי הנטען בכתב האישום, העובדות הן אלו: בלילה שבין ה-16.3.2005 לבין ה-17.3.2005, בסמוך לפאב "איגון" שברחוב נחלת שבעה בירושלים, פרץ עימות מילולי בין המשיב וחברו אהרון אגיאר (להלן - אהרון או החבר) לבין אבי רווח (להלן - המתלונן), בעקבות ניסיון המתלונן "להתחיל" עם ידידתו של המשיב. במהלך האירוע התקרב המשיב *אל המתלונן, שלף סכין ממכנסיו ודקר את המתלונן שלוש דקירות. תוך כדי כך, דקר המשיב אף את חברו, אהרון, ביד ימין. כתוצאה מהדקירות, נגרמו למתלונן חתכים בעומקים של עד 10 ס"מ, והוא נדרש לשני ניתוחים בחזהו. אהרון נזקק אף הוא לניתוח בעקבות פציעתו.

3.         לטענת המדינה, העבירה המיוחסת למשיב מקימה חזקה כי הוא מהווה סכנה לביטחון הציבור, ולכן קיימת עילה למעצרו מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן - החוק).

4.         המשיב הודה בהודעותיו במשטרה כי אכן דקר את המתלונן (ראו, למשל, הודעתו מליל האירוע, בשעה 4:11, בעמ' 2: "... ואני דקרתי את השחור [קרי: עם המעיל השחור - המתלונן] והמשכתי לשני ודקרתי גם אותו...").עם זאת, הוא טוען בתוקף כי את אהרון, חברו, דקר המתלונן, ולא הוא (ראו הודעתו האמורה, בעמ' 2: "... והשחור ניסה לדקור אותי וכנראה שהוא פספס ופגע בארון..."). הוא מסביר כי דקר את המתלונן מתוך תחושה של הגנה עצמית (ראו הודעתו האמורה, בעמ' 4: "... הרגשת[י] כי החיים שלי בסכנה והגנתי על עצמי"; וכן הודעתו השניה, משעה 15:52, בעמ' 2: "זה היה הגנה עצמית במאה אחוז").

5.         חומר הראיות שהוצג בפני כולל בעיקרו הודעות במשטרה, של המשיב, של המתלונן ושל עדים נוספים שנכחו במקום האירוע או בקרבתו. משלל ההודעות לא עולה גרסה אחידה וברורה להשתלשלות העניינים. בעיקר אמור הדבר לגבי השאלה האם גם המתלונן שלף סכין (בין אם לפני שעשה כן המשיב ובין אם במקביל לכך), ולגבי השאלה מי היה הראשון לתקוף (המתלונן, המשיב או אהרון, חברו של המשיב) - עובדות מהותיות לשאלת ההגנה העצמית, ולכן גם חשובות לגבי שאלת מסוכנותו של המשיב.

6.         כך או כך, אין מחלוקת כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירה. כך, למשל, אומר ב"כ המשיב, בדיון מיום 12.4.2005, בעמ' 17: "אני מסכים שקיימות ראיות לכאורה למעשה המרכזי של הדקירה..." (אם כי, כאמור, ב"כ המשיב חולק על כך שדקירתו של אהרון, החבר, בוצעה גם היא על ידי המשיב - ראו שם, שם). אף אין חולק כי קיימת עילת מעצר (ב"כ המשיב, באותו דיון, בעמ' 19: "... אני גם מסכים שיש גם עילת מעצר.."). השאלה, אם כן, מתמקדת בסעיף 21(ב)(1) לחוק, דהיינו, האם "לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה".

7.         בנסיבות המקרה שלפנינו, בהידרשו לשאלה האם יש לעצור את המשיב עד תום ההליכים, שמא ניתן להורות על שחרור בתנאים מגבילים, על בית המשפט לשקול בעיקר שני דברים: את מידת מסוכנותו של המשיב, ומנגד, את מידת יכולתה של החלופה המוצעת למנוע ממסוכנות זו לבוא לידי מימוש.

8.         מידת המסוכנות: הדקירה מעידה על מסוכנות מעצם טיב המעשה. אין צורך להכביר מילים בעניין. רבות דובר בחומרה המצויה בתופעת הסכינאות שפשתה לאחרונה במקומותינו, כאשר קטטות של מה בכך הופכות במהרה לשליפות סכינים, לדקירות, לנפגעים ולעתים אף לנפגעים בנפש. אולם, מידת מסוכנותו של נאשם קונקרטי נבחנת לא רק לפי חומרת העבירה שלגביה יש ראיות לכאורה, כי אם גם לאור נסיבות המקרה ונסיבותיו האישיות של הנאשם.

במקרה שלפנינו, כאמור בפסקה 5 לעיל, לא ברור האם היה איום ממשי על המשיב (כך שניתן לראות במעשהו אקט של הגנה עצמית), שמא נחפז המשיב להשתמש בסכינו, מבלי שהותקף. אף לא ברור לחלוטין מי התגרה במי, או מי עשה זאת ראשון, ומי (אם בכלל) ליבה את האווירה. לא כל העובדות הללו רלוונטיות בהכרח לסיכויי הרשעת המשיב, אולם יש להן חשיבות לגבי שאלת מסוכנותו.

הנסיבה המרכזית העומדת לחובת המשיב היא, כאמור, עצם העובדה שהשתמש בסכין, ודקר לפחות אדם אחד - 2 או 3 דקירות - ובכך גרם לחבלה חמורה. יש בכך כדי ליצור חזקת מסוכנות, אשר הנטל להפריכה (הרובץ על כתפי המשיב) הוא נטל כבד. לא פעם קבע בית המשפט העליון, כי עבירה של דקירות בסכין היא חמורה ביותר, וככלל, אין מנוס ממעצר עד תום ההליכים במקרים אלה (ראו, למשל, בש"פ 9683/02 מאירוב נ' מדינת ישראל, מיום 2.12.2002 מפי כבוד השופט חשין; בש"פ 5986/03 בן רביעה נ' מדינת ישראל, מיום 14.7.2003 מפי כבוד השופטת חיות; בש"פ 3534/04 אג'אבריה נ' מדינת ישראל, מיום 20.4.2004 מפי כבוד השופטת נאור). לדעתה של המבקשת, אף המקרה לפנינו נופל בגדרו של כלל זה.

אולם, "אין לך כלל שאין לו יוצאים מהכלל" (בש"פ אג'אבריה הנ"ל, בפסקה 5). ואכן, בנסיבות מסוימות, הורה בית המשפט העליון על שחרור בערובה, אף ביחס לנאשמים בדקירות סכין, והוא, כאשר היה סבור כי חלופת המעצר יכולה להיות מספיקה. כך, למשל, בבש"פ 1238/98 חוסני נ' מדינת ישראל, מיום 3.3.1998 מפי כבוד השופטת ביניש, שם דובר על קטטה שהחלה בתנועה מגונה שאחד הנדקרים עשה כלפי הנאשם. נקבע שם כי השארת הנאשם במעצר בית מלא, בהשגחת אח של ארוסת הנאשם, יכולה להשיג את תכלית המעצר. כך, במקרה אחר, צעיר בן 17 נקלע לקטטה אלימה שלא ביוזמתו, הוכה, שלף סכין ודקר למוות את יריבו. בית המשפט העליון, מפי כבוד השופט אנגלרד, קבע כי בהתחשב בגילו הצעיר ובכך שהותקף, היה כדי לשחרר את הנאשם שם לחלופת מעצר (בש"פ 2901/01 פלוני נ' מדינת ישראל, מיום 22.4.2001). ראו עוד, לאחרונה, בש"פ 1238/04 מדינת ישראל נ' יחיא, מיום 6.2.2004 מפי כבוד השופט ג'ובראן.

סבורני, כי במקרה שלפניי קיימות נסיבות, שיש בהן כדי להפחית את החשש ממסוכנותו של המשיב לביטחון הציבור. המשיב הנו בחור צעיר, כבן 20, אשר הגיע מארה"ב לארץ לפני כשבעה חודשים. בתשובה לשאלת בית המשפט, ציין בא כוחו כי המשיב תיכנן לעלות לארץ, והחל בצעדים לקראת גיוסו לצה"ל (עמ' 7, ש' 4-5). לא ידוע על רישום פלילי כלשהו שיש למשיב בארה"ב, ובמשך חודשי שהותו בארץ, זו הפעם הראשונה בה הסתבך בפלילים (עמ' 1 לתסקיר המעצר). אף לעובדת היותו במעצר מאז יום האירוע, כמעט חודש ימים, יש משמעות כאשר מדובר באדם צעיר ללא עבר פלילי. בית המשפט העליון הכיר בנסיבות מעין אלה כמעידות על מסוכנות נמוכה (לעניין הגיל הצעיר, ראו, למשל, בש"פ 1406/01 זסלב נ' מדינת ישראל, מיום 4.3.2001 מפי השופטת ביניש; לעניין הסתבכות ראשונה בפלילים, ראו, למשל, בש"פ 4583/02 ארשיד נ' מדינת ישראל, מיום 25.6.2002 מפי כבוד השופטת שטרסברג-כהן; לעניין זמן ממושך במעצר, ראו בש"פ 8888/99 שעבאן נ' מדינת ישראל, מיום 26.12.1999 מפי השופט אנגלרד - שם אמנם דובר בחמישה חודשים, אולם נסיבות המקרה היו חמורות יותר: דקירה שתוכננה מראש).

9.         החלופה המוצעת: החלופה שהוצעה תחילה הייתה מעצר בית, בביתו של המשיב בירושלים, כאשר על המשיב ישגיחו חבריו, בני גילו. חלופה זו לא הניחה את דעתו של קצין המבחן, מר נסים בן לולו, שהעריך כי חברים "בני גילו יתקשו להוות גורם סמכותי לגביו אשר יציב גבולות להתנהגותו", בציינו כי המשיב "זקוק לגורם בוגר יותר ובעל השפעה אשר יציב לו גבולות ויסייע לו לעמוד בתנאים מגבילים שייקבעו". בהיעדר חלופה מתאימה, נמנע קצין המבחן לבוא בהמלצה בעניינו.

בדיון שנערך ביום 12.4.2005 הוצעה חלופה אחרת, העונה על הצורך בגורם בוגר שיוכל לפקח על המשיב. אמו של המשיב, גב' מוניקה היל-לינדר, שהגיעה בינתיים מארה"ב, הביעה נכונות להישאר בארץ, על אף שלא תכננה זאת, וכן להפקיד את דרכונה ולהיות נתונה תחת צו עיכוב יציאה מן הארץ - והכול כדי לפקח על בנה ולוודא שאינו מפר את התנאים שבהם יוגבל, אם אכן יוחלט לשחררו בערובה. האם, גב' היל-לינדר, העידה לפניי, והרשימה אותי ברצינותה ובכנות כוונתה למלא את תפקידה כערבה. בא כוח המשיב הציע כי מלבדה יהיו שני מבוגרים נוספים, שישמשו כערבים, גב' ברזני, אשר גרה בקרית אתא, בבית סמוך לדירה שבה מתגוררת אמו של המשיב, ושבה יגור גם המשיב עצמו. המדובר בדירה השייכת לגב' ברזני, המכירה את המשיב ואת אמו מזה שנים רבות, כאשר שתי המשפחות מתארחות אחת אצל השניה בעת ביקוריהן בארה"ב או בישראל (בהתאמה). הערב הנוסף שהוצע הנו מר שי כהן, המתגורר בחיפה, ועובד כמהנדס רשת בחברת החשמל הישראלית. שני הערבים הנוספים הותירו עלי אף הם רושם של אנשים אמינים, אשר מתכוונים ברצינות לקיים את חלקם בהבטחת הפיקוח על תנאי השחרור בערובה.

10.       גם לאחר ששמעה את שני הערבים הנוספים, בעדותם לפניי, חזרה באת כוח המבקשת על התנגדותה של המדינה לשחרורו של המשיב בערובה. זאת, הן בשל מהות העבירה שבה הואשם המשיב, והן בשל כך שאמו של המשיב הינה תושבת חוץ, שמרכז חייה מצוי בארה"ב, וכי "לא יהיה לנו ממי להיפרע".

11.       לאור התרשמותי החיובית מהערבים המוצעים, לרבות אמו של המשיב, מזה, ותנאי השחרור בערובה שעומד אני לקבוע בהמשך ההחלטה, מזה, ולאור הנסיבות כפי שתוארו בפסקה 8 לעיל, מעריך אני כי ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה.

12.       לפיכך, אני מורה בזה על שחרורו בערובה של המשיב, בתנאים כלהלן: 

                         א.         המשיב ישהה, 24 שעות ביממה, בתנאים של מעצר בית מלא, במקום מגורי אמו, מוניקה היל-לינדר, ברחוב מבצע סיני 3, קרית אתא, כאשר במשך כל שעות היממה, יימצא לפחות אחד הערבים ביחד עמו, בתוך הדירה.

                          ב.          המשיב לא ייצא את הבית, אלא לצורך התייצבותו למשפטו. כחריג נוסף לכך, יוכל המשיב לצאת בליל הסדר ובסעודות החג ממקום מגורי אמו לבית מספר 1 באותו רחוב, שבו מתגוררת הערבה גב' ברזני, למשך 3 שעות כל פעם, ומיד לאחר מכן יחזור לדירת אמו.