החלטה בתיק בש 4289/07

בפניי מונחת בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו לאחר שהוגש נגדו כתב אישום והמייחס לו עבירות של מעשים מגונים בנסיבות מחמירות עבירה בניגוד לס' 348(ב) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין) בנסיבות ס' 345(ב)(3) + (4)  לחוק העונשין; עבירה של תקיפת חסר ישע בניגוד לס' 368ב(א) רישה לחוק העונשין; עבירה של התעללות בחסר ישע עבירה בניגוד לס' 368ג לחוק העונשין ועבירת איומים עבירה בניגוד לס' 192 לחוק העונשין.

א.   כתב האישום וטענות הצדדים:

בכתב האישום נטען, כי ח.נ. (להלן: "המתלוננת") סובלת מהפרעה נפשית כרונית והיא חסרת ישע החוסה בהוסטל שברח' ורד 4, בכרמיאל (להלן: "ההוסטל").

ביום 4.11.07 בסביבות השעה 21:00 לערך, קנתה המתלוננת מספר דברי מתיקה ושתיה "בחנות של ציון" שבשכונה המערבית בכרמיאל, שם פגשה מספר חוסים נוספים מההוסטל וכן את הנאשם.

לאחר זמן מה, ומשהמתלוננת וחוסה נוסף (להלן: "דימה") עמדו לעזוב את החנות ולחזור להוסטל, הציע הנאשם לקחתם "טרמפ" ברכבו להוסטל, והמתלוננת ודימה עלו לרכבו ונסעו עמו עד להוסטל.

משהגיעו להוסטל אמר הנאשם לדימה לרדת מהרכב ואילו למתלוננת אמר להישאר ולנסוע עמו לטיול. המתלוננת נשארה ברכב של הנאשם אשר הסיעה ליעד שליד תחנת הדלק ביציאה המערבית של כרמיאל, שם התנפל עליה הנאשם והחל לגעת בשדיה מעל חולצתה ואף הרים את חולצתה של המתלוננת, אך המתלוננת התנגדה והורידה את ידיו.

או אז החל הנאשם לסטור למתלוננת על פניה, להכותה במכות אגרוף, לצבוט אותה, לנשוך את שדיה ואת ידיה ולמשוך בשערה בחוזקה.

משהחלה המתלוננת לצעוק ולבכות בשל המכות שהפליא בה הנאשם, צעק עליה הנאשם "תשתקי זונה", המשיך להכותה ולנשוך אותה וכן איים עליה כי הוא וחברתו יענו אותה.

בגין המתואר ייחסה המאשימה לנאשם את העבירות המפורטות ברישה החלטתי זו.

ב"כ המאשימה טענה לקיומן של ראיות לכאורה. בין היתר היא הפנתה לעדותה של המתלוננת ולעדות חברה להוסטל. עוד עמדה ב"כ המאשימה על הראיות המלמדות על מצבה הנפשי של המתלוננת.

ב"כ המאשימה טענה עוד, כי גרסתו של הנאשם הינה שקרית, שכן לא יתכן כי המתלוננת ביקשה הימנו לקנות סיגריות שעה שהיא הייתה קודם לכן בחנות של ציון והיה ביכולתה לרכוש משם סיגריות אילו חפצה בכך.

בהמשך הפנתה ב"כ המאשימה לעברו הפלילי של הנאשם וטענה כי המדובר באדם מסוכן לציבור שיש להורות על מעצרו מאחורי סורג ובריח כבר בשלב זה.

ב"כ הנאשם טען כי היה שיהוי בגביית עדותה של המתלוננת שכן היא נחקרה רק לאחר יומיים מיום שהתלונה על ביצוע העבירות. עוד נטען, כי הנאשם נעצר רק לאחר 9 ימים מיום ביצוע המעשים המיוחסים לו.

כמו כן, הפנה הסנגור לסתירות שלטענתו עלו מעדותה של המתלוננת.

בהמשך טען הסנגור, כי ככל שיקבע כי ישנן ראיות לכאורה הרי שיש לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר והוא הציע כי הנאשם ישהה בבית אמו בעיר שדרות המרוחקת מהעיר כרמיאל שם שוהה המתלוננת.

ב.    ראיות לכאורה:

עיינתי בחומר החקירה שנמצא בתיק ונחה דעתי כי קיימות ראיות לכאורה המסבכות את המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

ביום 6.11.07 מסרה המתלוננת עדות מפורטת בה היא סיפרה על המעשים שביצע בה כביכול הנאשם. גרסתה המפורטת של המתלוננת נתמכת במספר ראיות נוספות. כך למשל, חברה להוסטל העיד כי אכן הוא והמתלוננת נסעו ביחד עם הנאשם ובהגיעם להוסטל הנאשם הורה לו לרדת והמתלוננת נסעה עם הנאשם. עוד יש לציין, כי לכאורה המתלוננת מסרה תיאור של חברתו של הנאשם תיאור המתיישב עם דמותה של חברתו לפחות כפי שהדבר עולה מההודעות (לעניין זה עוד אתייחס בהמשך).

זאת ועוד, מהתעודה הרפואית ומהתמונות המופיעות בתיק ניתן ללמוד כי ישנם סימני חבלה על גופה של המתלוננת בין היתר על שדיה ועל ידה. דברים אלה מחזקים את גרסתה ואת הראיות כנגד הנאשם.