החלטה בתיק בש 4289/06

(ביחס למשיב 2)

פתח דבר וטענות הצדדים

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב 2 ( להלן: "המשיב") עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, על פי הקבוע בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה - מעצרים] תשנ"א - 1996 [להלן:"החוק"].

כנגד המשיב הוגש כתב אישום בבית משפט נכבד זה המייחס לו עבירות של נסיבות מחשידות בכוונת פריצה - עבירה לפי סעיף 410(2) לחוק העונשין תשל"ז - 1977 [להלן: "החוק"] ועבירה של התפרצות לבית מגורים - עבירה לפי סעיף 406 (ב) לחוק.

בהתאם לכתב האישום, המשיב בצוותא חדא עם אחרים התפרץ ביום 1.5.06 בשעות הבוקר לבית ברחוב הר כנען בשכונת רמות בבאר שבע [להלן: "הבית"] . המשיב הגיע בצוותא חדא עם אחרים לשכונת רמות ברכב מסוג סובארו בו נמצא כובע גרב שחור עם פתחים גזורים לעיניים ולאף, 5 כפפות וכלי פריצה לבניין כגון: מברג ראש שטוח, פטיש, לום וגזרי תייל, כלים שלא ניתן הסבר סביר להימצאותם ברכב והוחזקו בכוונה לבצע פשע.

בשלב מסוים ירד מן הרכב אדם אחר- בשם חכמון והתפרץ לבית בכך שניפץ באמצעות רגלו את חלון הכניסה והכניס את פלג גופו העליון אל תוך הבית. כל זאת נעשה כשהמתלוננת - בחורה צעירה נמצאת בבית. המתלוננת ששמעה את רעש ההתפרצות, הבחינה בחכמון והחלה לצעוק ונמלטה לתוך אחד מחדרי הבית כשחכמון נכנס לבית. מיד אחר כך יצא חכמון מן הבית ונכנס לרכב בו היה המשיב והם נמלטו מהמקום .

ב"כ המשיב עוד בדיון הראשון הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ולקיומה של עילת מעצר, אם כי ביחס לראיות הדגיש כי המדובר בראיות נסיבתיות. באותו דיון הוסכם כי יוזמן תסקיר מעצר של שירות המבחן, כאשר ב"כ המבקשת הדגיש כבר אז, כי עמדת המבקשת היא שיש להורות על מעצר עד תום ההליכים.

כיום התקבל בפני תסקיר המעצר אשר ממליץ על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בבית גרושתו והצדדים טענו איש איש לשיטתו.

ב"כ המבקשת ביקש מבית המשפט שלא לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהורות על מעצרו של המשיב. הוא ציין כי למשיב עבר פלילי עשיר כאשר תלוי ועומד כנגדו מאסר מותנה בן 18 חודשים. עוד ציין שהמשיב שוחרר רק לאחרונה ממאסר ארוך וכאשר כתב האישום מגלה עבירה שבוצעה בתכנון, בצוותא חדא. עוד ציין כי התסקיר למעשה אינו מחדש דבר ועל כן אין לאמץ המלצתו ויש להורות על מעצרו של המשיב .

ב"כ המשיב מנגד ביקש מבית המשפט לאמץ את המלצת שירות המבחן כאשר ציין כי הראיות לגבי המשיב נסיבתיות והמשיב לא היה הרוח החיה בביצוע העבירה. עוד ציין כי המשיב למרות עברו הפלילי היה בהליך גמילה בשילוב עם הרשות לשיקום האסיר ולכן יש חשיבות להמשיך את הטיפול. מכאן שניתן להורות על שחרורו לחלופה שהוצעה.

דיון והכרעה

המשיב שבפני ביצע את העבירות המיוחסות לו זמן לא רב לאחר ששוחרר ממאסר ארוך בגין עבירת שוד מזוין. כמו כן המשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו לכאורה בעודו אסיר ברישיון וכאשר מאסר על תנאי ארוך תלוי ועמד כנגדו ואף בכך יש כדי להעיד על מסוכנותו ועל כך שכל אלו לא הרתיעו אותו מלחזור למעגל ביצוע העבירות.

עיון בתסקיר שירות המבחן מעלה תמיהה ביחס להמלצה הסופית שבו. ובמה דברים אמורים, אין כל התייחסות בתסקיר לעבירה נשוא כתב האישום דנא, לנסיבות ביצועה או לשאלה כיצד היא "משתלבת" בהליך הטיפולי והשיקומי בו היה מצוי כביכול המשיב. שירות המבחן מציין בתסקירו שהוא רואה חשיבות בכך שהמשיב ימשיך להשתלב בטיפול ברשות לשיקום האסיר ובטיפול במרכז היום חוסן, בו היה מצוי טרם מעצרו.

לא ברור כיצד התסקיר מדבר על רצף כביכול ועל המשך שילובו של המשיב בטיפול במרכז היום כאשר אין כל התייחסות לאותה "הפסקה" ברצף הזה שבאה עם מעצרו של המשיב ועם ביצוע לכאורה של העבירות נשוא כתב האישום. אין ביטוי ולו מינימאלי לשאלה על איזה רקע בוצעו לכאורה העבירות, האם הדבר היה על רקע חזרתו של המשיב לסמים, אם לאו.

דברי ב"כ המשיב בעניין זה כי המשיב מכחיש את העבירות, עדיין אין בהם כדי למלא את החוסר בתסקיר שירות המבחן אשר כלל אינו דן בעניין זה. למעשה המעיין בתסקיר אינו יכול לדעת כלל בגין מה עצור המשיב כעת, מה מיוחס לו ואיזה השלכות יש לשאלה זו על בחינת החלופה - כל אלו שאלות רלוונטיות שעל בית המשפט לשקול בבואו לבחון אפשרות של שחרור משיב לחלופת מעצר.

בטיעוני ב"כ המשיב לא מצאתי גם תשובה לעובדה שהעבירות בוצעו לכאורה בזמן שהמשיב היה בדיוק באותו הליך טיפולי - שיקומי במרכז היום ובמרכז לשיקום האסיר וכל אלו לא מנעו ממנו לבצע לכאורה את העבירות נשוא כתב אישום זה.

בשים לכל  האמור לעיל, אין בידי לקבל את המלצת שירות המבחן לשחרר המשיב לחלופת מעצר בבית גרושתו בשילוב מרכז היום כאשר זוהי למעשה אותה תוכנית טיפולית בה היה טרם מעצרו ואשר למעשה כשלה.

לעניין חלופת המעצר הפסיקה חזרה וציינה כי יש לבחון את טיבן של העבירות ומהותן לנוכח התנהגות המשיב ועברו. זאת ועוד, הבסיס לחלופת מעצר טמון ביכולתו של ביהמ"ש לתת בנאשם אמון (ראה: בש"פ 8123/99 נשאד נ. מ"י , לא פורסם).

מכל האמור עולה כי  השאלות שעניינן בחינת חלופת מעצר מתמקדות בעיקרן בשתי שאלות -  האם הנאשם מסוכן והאם ניתן ליטול את עוקצה של סכנתו. על בית המשפט לבדוק אם מעידה אישיותו של הנאשם, כפי שהיא מתגלה מתוך עברו ואורח חייו, על כך שהוא עלול לחזור על המעשה (ראה: בש"פ 5222/97 קופל פטשניק נ. מ"י, טרם פורסם).