החלטה בתיק בש 4282/05

1.         לפניי בקשה של המדינה להורות על מעצר המשיב, כבן 21, עד תום ההליכים נגדו בתפ"ח 823/05, שבו מואשם המשיב בקשירת קשר לביצוע פשע, בניסיון לרצח, בשוד בנסיבות מחמירות ובסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירות לפי סעיפים 499 (א)(1), 305   (1), 402 (ב), 332 (2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - החוק), בהתאמה, וכן בנהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 10 א לפקודת התעבורה.

2.         העובדות הנטענות בכתב האישום הן אלו: בחודש ספטמבר 2004 קשר המשיב קשר יחד עם אמג'ד עאראר (להלן - אמג'ד), סלם מטר (להלן - סולי) וראמי חמאד (להלן - ראמי) לשדוד את סוחר התכשיטים מוחמד אלחרוב, תושב העיר חברון (להלן - המתלונן). בבסיס הקשר עמד מידע קונקרטי הנוגע למתלונן, שאותו סיפק אמג'ד למשיב ולקושרים האחרים, וזאת לאחר שכחודש קודם לארוע שכר המתלונן את שרותיו של אמג'ד כנהג, אשר הסיעו למקומות שונים במסגרת עיסוקיו כסוחר תכשיטים, זהב וכסף. ביום 18.9.2004 נפגש אמג'ד עם המתלונן ועם בנו, לאחר שקבעו כי יסיע אותם למספר נסיעות עסקיות ברחבי הארץ. השלושה נפגשו בבוקר, בקרבת מחסום בית לחם, ונסעו ברכב הפולו של אמג'ד (להלן - הפולו) למספר מקומות בצפון הארץ. לעת ערב חזרו השלושה דרומה. במסגרת הקשר סוכם כי אמג'ד יודיע לחבריו על מקום הימצאו (יחד עם המתלונן ועם בנו). בסמוך לשעה 21:00, כאשר רכב הפולו עשה דרכו בכביש שבין בית שמש למושב נס הרים, לאחר שאמג'ד (שנהג בפולו) דיווח למשיב ולקושרים אודות מקום הימצאם המדויק, עקפה את הפולו מכונית מסוג מיצובישי (להלן המיצובישי), נהוגה בידי המשיב ובה גם הקושרים הנוספים (למעט אמג'ד). המיצובישי חסמה את הפולו, שנעצרה. המשיב והקושרים הנוספים ירדו מהמיצובישי, צעדו לעבר הפולו, ותוך שהם מחזיקים באקדח שלוף צעקו למתלונן שימסור להם את הכסף. תוך כדי התקרבותם לפולו, ירו במתלונן ובבנו, במטרה להורגם. הכדור שפגע במתלונן חדר למפשעתו, והכדור שפגע בבנו חדר לצווארו. המשיב והקושרים נטלו עמם תיק ובו הכסף ונכנסו חזרה למיצובישי, על מנת להימלט, בעוד אמג'ד נשאר במקום על מנת להעמיד פנים שנוכחותו היא תמימה ושהוא אינו קשור לאירוע. אותה שעה הגיעו למקום בג'יפ שני שוטרי מג"ב, שגיא אליהו ואלון כהן, שקיבלו דיווח על הירי שארע (הדיווח נמסר להם על ידי אוסאמה אל בכירי, שבשעת הארוע נהג במכוניתו באופן מקרי מאחורי המיצובישי והיה עד ראיה לארוע). השוטרים סימנו למשיב, אשר נהג במיצובישי, לעצור. בתגובה לחץ המשיב על דוושת הגז, והחל בנסיעה פרועה ומהירה, תוך שהוא גורם לשוטר אליהו לזנק הצידה כדי להמנע מפגיעת הרכב בו. במנוסתו מהשוטרים נסע המשיב בנתיב הנגדי ואילץ כלי רכב שהגיעו ממול לסטות מיידית ממסלול נסיעתם, תוך שהוא מסכן את בטיחות הנוסעים בהם. בעת נהיגתו במיצובישי, כאמור, לא היה למשיב רישיון נהיגה תקף לאחר שהוא נפסל מנהיגה.

            יצוין, כי המשיב הצליח לחמוק משוטרי המג"ב שדלקו אחריו בג'יפ, וכי רק כעבור כחצי שנה מעת ביצוע השוד נעצר (ביחד עם הקושרים האחרים).

3.         המדינה טוענת כי העבירות המיוחסות למשיב מקימות חזקה כי הוא מהווה סכנה לביטחון הציבור, ולפיכך קמה עילה למעצרו מכוח סעיפים 21(א)(1)(ב) ו-21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996. בנוסף, היא טוענת, כי למשיב הרשעות קודמות בעבירות רכוש ואלימות, הפרות הוראות חוקיות, נהיגה מסוכנת, וכן תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי לתקופה של שמונה חודשים שיהיה בר הפעלה אם יורשע בעבירות שבהן הוא מואשם עתה. המדינה מוסיפה וטוענת כי חומרת העבירות, נסיבותיהן ועברו הפלילי של המשיב מעידים על מסוכנותו הרבה ועל כך שאין בעניינו חלופת מעצר ראויה וכי יש על כן להורות על מעצרו הממשי מאחורי סורג ובריח.

4.         המשיב אינו חולק כי קיימת עילת מעצר נגדו בגין העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, למעט הניסיון לרצח (עמ' 8 ש' 4 ו- עמ' ש' 4, ו- עמ' 11 ש' 22). על פי גרסתו המעודכנת (נכון להיום), הוא אכן השתתף בתכנון השוד ובביצועו, אך עשה כן רק כנהג, מבלי שידע כי אקדח יהיה מעורב בשוד, בהוסיפו, כי גם במהלך השוד לא יצא את המיצובישי אלא המשיך לשבת בו, במושב הנהג. השאלה שעלי להכריע בה היא, אם כן, האם יש להורות על מעצרו של המשיב מאחורי סורג ובריח, כטענת המבקשת, או שניתן לשחררו לחלופת מעצר, כטענת המשיב. בבסיס המחלוקת בין הצדדים מצויה שאלה עובדתית: האם ידע או לא ידע המשיב כי ביצוע השוד יכלול שימוש בנשק חם.

5.         המשיב הכחיש תחילה כל קשר לאירוע. בשלב מסוים הודה בפני החוקר עודד מאירי כי נטל חלק בקשירת הקשר ובביצוע השוד. לאחר מכן טען שהודאתו הייתה שקרית. אחר כך שוב הודה בפני מאירי, ולאחר מכן שוב הכחיש הכול. גרסתו כיום היא כמצוין בסעיף 4 לעיל.

6.         לטענת המבקשת, אין לקבל כי המשיב לא ידע על הימצאות האקדח, וייתכן אף כי הוא זה שירה במתלונן ובבנו. המבקשת נשענת על מספר נימוקים בטענתה זו: ראשית, נמצאה טביעת אצבע של המשיב על אחד החלונות של מכונית הפולו (בה נסעו המתלונן ובנו ביחד עם אמג'ד שנהג בה), מצדו החיצוני של החלון. בהיעדר הסבר חלופי מצד המשיב להימצאות טביעת האצבע, כך המבקשת, ברי שבמהלך השוד היה המשיב בין אלה שיצאו אל רכב הפולו. שנית, המבקשת מסתמכת על שני מסדרי הזיהוי, שבהם, לטענתה, המתלונן זיהה את המשיב כמי שירה עליו, וגם עד הראיה (אל בכירי) זיהה את המשיב כמי שיצא מהרכב בעת השוד. שלישית, לטענתה, באחת הפעמים בהן הודה המשיב במעורבותו בשוד, הזכיר כי אחד הקושרים (סולי) אמר שיביא למשימה אקדח ומיצובישי (ראו תמליל הקלטה (וידיאו) מיום 23.2.05 של החקירה שנערכה ביום 21.2.05, וכן מזכר של החוקר עודד מאירי מיום 18.4.05, בעניין תמלול ותרגום חקירתו של המשיב מיום 21.2.05, שנערכה בשפה הערבית.

על האמור לעיל מוסיפה המבקשת, בהסתמכה על סעיף 34א לחוק, שעניינו בביצוע "עבירה שונה או נוספת" על ידי אחד המבצעים בצוותא, כי ממילא חלה על המשיב אחריות כמבצע בצוותא, אף אם לא ביצע כל רכיב מרכיבי העבירה הנוספת שבוצעו במהלך השוד, באשר היה מודע לאפשרות כי ייעשה שימוש באקדח במהלך השוד, וכך גם, לטענתה, אפילו תמצא לומר שלא היה מודע לאפשרות זו, משום שעצם את עיניו מראות, כאשר אדם מן הישוב יכול היה להיות מודע לאפשרות זו.

המשיבה שוללת שקילת חלופת מעצר אף בשל העבר הפלילי של המשיב, כמו גם נהיגתו בזמן האירוע בזמן פסילה ואופן נהיגתו המסוכנת במנוסתו משוטרי המג"ב סמוך לאחר האירוע.

7.         המשיב טוען לעומתה, כי יש להכריע בבקשה על פי הגרסה העולה מהודאותיו במשטרה. לטענתו, הוא אומנם הכחיש והודה לסירוגין, אך כאשר הודה, סיפר הכול. לדבריו, יש לקבל את גרסתו כי לא היה מודע למעורבותו של אקדח בביצוע השוד. הוא מונה מספר טעמים לכך: ראשית, כעולה מגירסתו במשטרה, הוא טען כי הופתע מהירי, ואף פחד מכך. שנית, הוא טוען, אין חולק כי היה הנהג של המיצובישי והראיות מצביעות כי הנהג נשאר ברכב, בעוד השותפים האחרים ירדו ממנו. שלישית, לדבריו, המתלונן ובנו זיהו אותו אך בקושי (אם בכלל), ולעומת זאת, הם זיהו והצביעו בצורה ברורה יותר על אחד הקושרים האחרים (סולי) כמי שירה באקדח בעת השוד. רביעית, לגבי טביעת האצבע שלו, שנמצאה על אחד החלונות של מכונית הפולו, טוען המשיב כי הפולו הינו של אמג'ד (אחד הקושרים), ולכן סביר כי היה לו מגע עם רכב זה. המשיב, שהינו בעל מוסך באזור תל-אביב, מציין כי הכחשתו בחקירה את עובדת היכרותו עם אמג'ד (תושב ירושלים) נעשתה לפני שהודה, ולכן אין להתפלא על כך שהכחיש כל קשר לרכב זה. לדבריו, צריך היו חוקרו לאמת אותו עם טביעת האצבע כאשר הודה, ואז היה נותן הסבר הגיוני להימצאות טביעת האצבע.

על כל אלה מוסיף המשיב, כי שינה את אורחות חייו במהלך החודשים האחרונים. הוא פתח מוסך והתארס. בנוסף הוא טוען, כי במהלך התקופה שמאז ביצוע השוד, ביצעו השותפים עבירות נוספות, שבחלקן הציעו לו להשתתף אך הוא סירב. יש בכך, לדעתו, כדי להראות כי חזר למוטב. המשיב הצביע על אביו כמי שמוכן לקחת אחריות עליו. לטענתו, אביו עזב את מקום עבודתו הקודם והצטרף למוסך שהוא (המשיב) פתח, בציינו כי אביו אדם מבוגר ואחראי.

8.         שקלתי את טענות הצדדים ונימוקיהם, אך באתי לכלל מסקנה כי לא ניתן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר כלשהי, וזאת משום שלא שוכנעתי כי ניתן להפיג את מסוכנותו בדרך שאיננה מעצר של ממש.

9.         לצורך ההכרעה בבקשה שלפניי, יצאתי מן ההנחה כי לא ניתן בשלב זה לקבוע ממצא, ולו גם לכאורה, בהסתמך על מסדרי הזיהוי או על טביעת האצבע של המשיב על אחד החלונות של מכונית הפולו. פירוש הדבר, כי אין בידי בשלב זה לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה לכך שגם המשיב יצא מרכב המיצובישי בעת ביצוע השוד.

מנגד, נחה דעתי כי המשיב היה מודע לכך שאחד הקושרים יביא עמו אקדח. מסקנה זו עולה לכאורה כבר מהתרגום והתמליל (מיום 23.2.05) של קלטת הוידיאו שתיעדה את חקירתו של המשיב (ביום 21.2.05) תמליל שנערך על ידי הצוער שאדי אבו טריף בשפה הערבית. מסקנה זו עולה ביתר שאת ממזכרו של החוקר עודד מאירי (מיום 18.4.05) בו הוא כותב כלהלן: "... ולאחר שצפיתי בו פעם נוספת עולה מפורשות כי אחמד ג'אבר אמר (בתשובה לשאלתי) 'סולי אמר שיביא הכל שאלתי אותו 'מה זה הכל' והוא השיב: ' אקדח ואוטומביל לילה' (לילה היא אמו של סולי מטר) ושאלתי את אחמד 'איזה רכב יש ללילה'? והוא השיב לי 'מיצובישי'" (ההדגשה שלי - ד' ח').

10.       לאור מודעותו (הלכאורית) של המשיב כי אחד הקושרים מתכוון להצטייד באקדח לביצוע השוד, ממילא קיים סיכוי סביר להרשעתו של המשיב גם בעבירת הניסיון לרצח מכוח דיני השותפות הרגילים, מבלי צורך להזדקק לסעיף 34א לחוק העונשין.

בנוסף, ומעבר לצריך, אפילו הייתי קובע כי המשיב לא היה מודע לעניין האקדח, עדיין הייתי סבור כי בנסיבות המקרה קיים סיכוי סביר להרשעתו בעבירת הניסיון לרצח, וזאת מכוח סעיף 34א לחוק.

במסקנותיי אלה מסתמך אני על דבריה של כב' השופטת פרוקצ'יה בע"פ 5022/01, מדינת ישראל נ' אטיאס (תקדין עליון), שבא כוח המבקשת הפנה אליהם, לאמור:

"נטען כי יש להחיל על ענייננו את הוראות סעיף 34א לחוק העונשין הדן באחריות שותף לעבירה שונה או נוספת שבוצעה על ידי אחר. הוראה זו קובעת:

'(א) עבר מבצע אגב עשיית העבירה עבירה שונה ממנה או נוספת לה, כאשר בנסיבות הענין אדם מן היישוב יכול היה להיות מודע לאפשרות עשייתה - (1) ישאו באחריות לה גם המבצעים בצוותא הנותרים; אולם נעברה העבירה השונה או הנוספת בכוונה, ישאו הנותרים באחריות לה כעל עבירה של אדישות בלבד'.