החלטה בתיק בש 4266/05

1.         כנגד העורר הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בירושלים, בגין גניבת רכב, עבירה לפי סעיף 413ב' לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), הכשלת שוטר, עבירה לפי סעיף 275 לחוק, נהיגה ללא רישיון, עבירה לפי סעיף 10א' לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961, נהיגה בפסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודה הנ"ל, ונהיגה ללא ביטוח, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי, התשל"ג-1973.

2.         על פי העובדות שפורטו בכתב האישום, בליל 23.2.05, גנב העורר משאית וולבו מרחוב בן טבאי בירושלים, כאשר שבר את חלון הרכב, נכנס אליו, פירק את לוח השעונים, שבר את מערכת ההתנעה, הניע את המשאית ונהג בה. משהגיע למחסום משטרתי בכביש המנהרות נטש העורר את המשאית והחל להימלט ברגל לכיוון האזור, בכוונה להכשיל את השוטרים במילוי תפקידם, כשהוא מניח את המשאית במצב נסיעה ללא נהג. באותן נסיבות שהה העורר בישראל ללא היתר כדין ונהג במשאית ללא רישיון, ובעת שהייה בפסילה וללא ביטוח.

3.         בד בבד עם הגשת כתב האישום כנגד העורר הוגשה בקשה למעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בית משפט קמא נעתר לבקשה ועל כך הערר שלפניי.

4.         לאור טיעונו של ב"כ העורר, כי אין ראיות לכאורה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים, עיינתי בחומר הראיות שבתיק החקירה וממנו מצטיירת התמונה הבאה:

מהודעתו של השוטר ניר שם-טוב ומדו"ח הפעולה שערך עולה, כי מוקם בתצפית במרחק של כארבעה וחצי מטר ליד הכביש הראשי, בצומת רחוב הרוזמרין בואכה כביש המנהרות בשכונת גילה בירושלים. במהלך התצפית הבחין ברכב מסוג פולקסוואגן קאדי כסופה הנוסעת מכיוון גילה לכיוון ציר המנהרות. מבדיקה שערך במסוף המשטרתי זוהה הרכב כשייך לתושב ירושלים בשם אבו גדה מוחמד. השוטר דיווח למפקד המחסום שבכביש המנהרות, אשר דיווח לו חזרה כי הרכב עבר את המחסום וכעבור כדקה שב על עקבותיו לכיוון ירושלים, ושם זוהה שוב ע"י השוטר שבתצפית. לאחר כ - 20 דקות שב הרכב הנזכר ונסע שוב מכיוון גילה ופנה לציר המנהרות כאשר אחריו נוסעת משאית מסוג וולבו בצבע לבן. מבירור במסוף עלה כי המשאית שייכת ליהודי בשם יעקב אלגרבלי מרחוב יוחנן בן זכאי בירושלים. התצפיתן חשד כי הנוהג במשאית הוא בן מיעוטים. הרכב פנה לכיוון ציר המנהרות ובעקבותיו המשאית. התצפיתן הודיע לצוות המעצר במחסום לבצע חסימה ובדיקת המשאית. הרכב שנזכר יכונה להלן - "הרכב המוביל", אשר על פי גירסת השוטר לירן לוי נועד לבחון האם על הציר ישנם כלי רכב משטרתיים.

על פי דו"ח פעולה של השוטר לירן לוי, אשר מהווה כעין המשך דיווח, כאשר הגיעה המשאית בסמוך למחסום, זיהה הצוות את נהגה יורד מהמשאית ומתחיל להימלט בריצה לכיוון הוואדי. השוטר לירן לוי ושניים מחבריו, בוריס ודני, דלקו אחריו. החשוד מעד ונפל מספר פעמים. לאחר מרדף של מספר דקות נעצר הנוהג במשאית, כאשר מפיו נודף ריח חזק של אלכוהול. הנהג - הוא העורר שלפנינו. ברשותו לא נמצאו תעודות זיהוי כלשהן.

5.         בחקירתו הכחיש המשיב כל קשר לנהיגת המשאית ולהיכרות כלשהי עם נהג הרכב המוביל. לדבריו, היה בדרכו מביתו בבית אולא שבסמוך לחברון, לבית דודתו בשכונת גילה בירושלים, שם ביקש להחזיר לה סך של 1,000 ש"ח שנתנה בידיו, ולאחר מכן התכוון להמשיך לבאר-שבע לבדיקות רפואיות בגין מחלת מין שממנה הוא סובל, ולכך התכוון לשלם 800 ש"ח. בהיותו בבית לחם רכש בקבוק וודקה ומשקאות נוספים ושתה אותם, והחל ללכת ברגל מתוך כוונה לעקוף את המחסום ולאחר מכן להתקשר לבן דודתו שיבוא לאסוף אותו.

6.         בית משפט קמא קבע, כי הודעותיהם של השוטרים בצירוף הסברו הלא משכנע של העורר להימצאותו במקום באותה שעה יוצרים תשתית ראיות לכאורית מספקת לצורך זיהויו כמי שנהג במשאית. לכך צירף בית משפט קמא את העובדה שבשעה שהיה העורר בחקירה צלצל מכשיר הטלפון הנייד שלו ועל הצג הופיע מספר טלפון שהחשוד טען כי המדובר במספר טלפון של שכנו. בסמוך לכך צלצל מכשיר הטלפון הנייד של נהג הרכב המוביל ואף על צגו הופיע מספר טלפון זהה לזה שהופיע אצל העורר, עובדה המצביעה על הקשר ביניהם, וזאת בשעה שהעורר מכחיש כל הכרות עם הנהג המוביל. לפיכך הגיע בית משפט קמא למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר בגין עבירות הגניבה, הכשלת שוטר, נהיגה ללא ביטוח ונהיגה ללא רישיון, ואין ראיות לכאורה בשל נהיגה בשעת פסילה. כן נקבע, כי קיימת כנגד העורר עילת מעצר הן בשל החשש להימלטות והן בשל מסוכנותו, ולאחר שנבחנה האפשרות לחלופות מעצר נשללו ההצעות בשל מסוכנותו של העורר.

7.         ב"כ העורר טען לפניי, כי אין ראיות לכאורה כנגד העורר. לשיטתו, הפרטים בגירסתו של המשיב, כי יש לו דודה המתגוררת בשכונת גילה וכי הינו סובל ממחלת מין, אושרו ויש לקבל את גירסתו לסיבת שהותו במקום שם נעצר. עוד טען, כי שוטר התצפית רשם כי היה קשר עין רצוף עם החשוד בעת בריחתו מהמשאית בשעה שלא ברור מה מקומו, ואילו השוטר שרשם כי ביצע את המרדף יחד עם שניים נוספים, לא רשם כי היה בקשר עין רצוף עם הנהג הבורח, ואילו השניים הנוספים לא רשמו דו"ח פעולה כלל.

מוסיף וטוען הסנגור המלומד, כי מהמשאית נלקחו מעתקי טביעות אצבעות וביניהן לא נמצאו אלו של העורר, וכן לא נמצאו כפפות או אמצעים אחרים, אשר יכלו למנוע מגע מידיו של העותר על גבי חלקי המשאית.

8.         ב"כ המשיבה, השיבה לכך, כי אכן נלקחו מעתקים מהמשאית, אך טביעות האצבע שנלקחו מהעורר לא היו "נקיות" ויש ליטול שוב פעם טביעות אצבע ממנו ולערוך ההשוואה הנדרשת, ומכל מקום די בעדויות השוטרים, התצפיתן והשוטר שהשתתף במרדף, משום להוות את הראיות הלכאוריות הנדרשות, וזאת בנוסף לנימוקיה של השופטת קמא.

9.         לאחר הדיון לפניי ובטרם מתן ההחלטה העבירה ב"כ המשיבה הודעה לבית המשפט ובפיה נמצאה טביעת כף ידו של העורר על רכב הפולקסווגן אשר נתפס במהלך החקירה, היינו, על הרכב המוביל. על פני הדברים, מימצא זה סותר לחלוטין את דבריו של העורר במהלך חקירתו, כי אינו מכיר כלל את נהג הרכב המוביל.

10.       לשאלה מהן "ראיות לכאורה" נקבע בבש"פ 8007/95 זאדה שלמה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ' (2) 133, 147 מפי כב' הנשיא ברק, כדלקמן:

"ראיות לכאורה להוכחת האשמה הן איפוא ראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט - תוך בחינתן בחקירות, בקביעת אמינות ומשקל - יוביל לראיות (רגילות) אשר מבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר".

משהונח מסד זה, מסקנתי היא, כמסקנת בית משפט קמא, כי אכן קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר. מסקנה זו יש להסיק מעדויות השוטרים שתוארו לעיל, וממזכר אשר נערך על ידי החוקר אבירם מויסה, והקיים בתיק המשטרה, מיום 28.2.05 (סומן מב/1), ובו מאשר השוטר לירן לוי, כי במהלך האירוע, מרגע שפרק נהג המשאית מליד ההגה ועד שנתפס, היה קשר עין רצוף של השוטרים עמו לאורך כל המרדף עד שנתפס. כן נמצאת עדותו של בעל המשאית כי החנה את המשאית בחצות וכעבור כשעתיים התקשרה אליו המשטרה להודיע לו על מציאתה שלא במקום החנייתה, ומשמע כי נגנבה. לכך יש להוסיף, כי במשאית, במושב ליד הנהג, נמצאו קטר, מברג ופנס, אשר יש להגדירם ככלי פריצה, שאינם של בעל המשאית. לעת הזאת מצטרפות לראיות לכאורה גם ההודעה מהמז"פ בדבר הימצאה של טביעת כף ידו של העורר על הרכב המוביל.

השאלות שהעלה הסניגור המלומד - מדוע לא נכללו המילים כי היה קשר עין רצוף בין הנהג הבורח לבין השוטרים הרודפים בדו"ח הפעולה, ומדוע לא נכלל החוקר שרשם את המזכר לנושא זה מפיו של השוטר כעד תביעה - יכול ויתבררו לעת שמיעת העדויות, אולם בשלב זה די בחומר החקירה שהוצג על מנת לבסס ראיות לכאורה בעבירת הגניבה. לכך תיווסף התמיהה העולה מגירסתו של המשיב לסיבת הימצאותו במקום בו נעצר באישון לילה, וכן הכחשתו לאי הכרתו את נהג המוביל בשעה שתביעת כף ידו נמצאה על הרכב המוביל.

11.       אשר להעדר ממצאים בנושא טביעות האצבע לעת הדיון בערר, אוסיף, כי השאלה שיש לבחון היא, האם מה שקיים לחובת העורר עולה כדי ראיות לכאורה, ולא אם ניתן היה להשיג ראיות טובות יותר, שהרי הדין הוא שדי בראיה "מספקת" ואין כלל המחייב את התביעה להציג את הראיה "המכסימלית" שניתן להשיג (ע"פ 804/95 משה גרינברג נ' מדינת ישראל, פ"ד מ"ט(4) 200, 208; ע"פ 8002/99 אלי בכר נ' מדינת ישראל , פ"ד נ"ז(1) 135, 144).

12.       בנסיבות שפורטו מקובלות עליי מסקנותיה של הערכאה הראשונה לקיומן של ראיות לכאורה בעבירת הגניבה וכן בעבירות של הכשלת שוטר, נהיגה ללא ביטוח ונהיגה ללא רישיון.

13.       אשר לעילת המעצר. בדין ובצדק קבע בית משפט קמא, כי קיימת במקרה זה עילת מעצר מחשש למסוכנות, נוכח עברו של העורר שהשתחרר ממאסר בן 20 חודשים זמן קצר קודם לכן, שנגזר עליו, בגין עבירות של גניבת אמבולנס, הכשלת שוטר ועוד, וכאשר קיים מאסר על תנאי בר הפעלה ובתרמילו עבירות פליליות נוספות מעברו. גם במקרה דנן נהג ללא רישיון ובהשפעת אלכוהול - ויש בכך כדי להצביע על מסוכנותו הרבה אם ישתחרר. הוא הדין בקביעה, כי קיים חשש להימלטותו מאימת הדין, שכן הינו תושב הרשות הפלשתינאית.