החלטה בתיק בש 4208/06

1.         בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו, בהתאם לסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים").

2.         נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו חבלה חמורה ואיומים, בניגוד לסעיפים 333 ו- 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

בכתב האישום נטען כי בתאריך 30/4/06 בשעות הבוקר, הגיע המשיב למשרד המזכירות במושב אהוד ודרש מהמזכירה להתקשר ליושב ראש ועד המושב ולבקש ממנו להגיע מיד למשרד. במעמד הנ"ל, המשיב צעק ואיים בפגיעה בגופם של עובד המשרד, הגב' אדווה קורוב וליאור קטרי, בכך שאמר להם שעניינים כאלה היו מסתיימים במכות ויריות, וכדאי שזה לא יגיע למצב כזה, וזאת בכוונה להפחידם.

עוד נטען בכתב האישום, כי בסמוך לאחר מכן, בשעה 12:30 או בסמוך לכך, נכנס למשרד רונן כהן- יו"ר הועד (להלן: "המתלונן"). המשיב המשיך לצעוק' ותוך כדי כך תקף את המתלונן, בכך שהכה אותו בחוזקה באגרופו באף וגרם לו חבלה חמורה - שבר באף ודימום מהאף ומהאוזן. כתוצאה מכך, המתלונן הובהל לבית חולים ונזקק לטיפול רפואי. 

3.         יוער בשלב זה ,כי המשיב אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. והשאלה היחידה העומדת להכרעה היא האם ראוי בנסיבות המקרה לשחרר את המשיב בתנאים מגבילים.

4.         לגישת בא כוח המשיב אין זה המקרה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המתנהלים נגדו. המשיב הינו בן 60 שסובל ממחלות שונות לרבות סכרת. המשיב אינו מסוכן לציבור והמחלוקת בינו לבין המתלונן היא על צריכת כמות מים במשקים.

לגישת בא כוח המשיב ניתן לאיין את מסוכנות המשיב בשחרורו בתנאים מגבילים בדמות "מעצר בית" אצל בית חתנו, כאשר הבת וחתנו מתחייבים להשגיח עליו.

לדבריו, אין בעונש של המאסר המותנה בן 4 חודשים שהינו בר הפעלה כדי להטות את הכף למעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

5.         המבקשת מנגד חוזרת על בקשתה בכתב וטענה כי אין מקום להורות על שחרור המשיב בתנאים מגבילים. המדובר באירוע חמור לפיו המשיב תקף עובד ציבור וגרם לו לחבלה חמורה. המשיב ידע שתלוי ועומד נגדו מאסר מותנה בן 4 חודשים, אולם זה לא מנע ממנו לבצע את העבירה. יתירה מזאת, למשיב עבר פלילי.

מכל המקובץ, מתבקש בת המשפט עובר למתן החלטתו, להורות על הגשת תסקיר שיבחן את המסוכנות שנשקפת מהמשיב וכן את התאמת החלופה שהוצעה על ידי המשיב ואת יכולתה לנטרל ממסוכנותו.

6.         כאמור, הצדדים אינם חולקים על קיומן של ראיות לכאורה ועל קיומה של עילת מעצר, והשאלה היחידה שבית המשפט מתבקש להכריע בה היא שאלת חלופת מעצר.

בית המשפט העליון הדגיש חזר והדגיש את הצורך ללחום מלחמת חורמה באותם עבריינים אשר נוהגים להשתמש באלימות ובאיומים, לצורך פתרון סכסוכים של מה בכך. 

לצערנו, החברה הישראלית סובלת ממעשה אלימות יומיומיים הפוגעים במרקם החיים הסבירים והנורמליים ולכן נקבע כי האינטרס הציבורי מחייב להגיב בחומרה ובחריפות, כנגד אותם מעשים לרבות בדרך של מעצר עד תום ההליכים.

ברם, חרף חומרת המעשים של אלה אשר משתמשים באלימות פיזית ובאיומים, אל לנו לשכוח כי המעצר אינו מקדמה על חשבון העונש אם וכאשר יורשע בדין, שכן אם יורשע אזי בית המשפט יכול ומוסמך למצות את מלוא הדין עמו, ולהטיל עליו עונש שיש בו כדי להרתיע אותו, ואת העבריינים הפוטנציאליים, שידעו כי מי שעושה שימוש באלימות וגורם לחבלה דינו שיושלך מאחורי סורג ובריח. ברם, בענייננו, המדובר בשלב של מעצר עד תום ההליכים, והשאלה העיקרית והיחידה שיש לדון בה, האם ניתן ליטול עוקצה של המוסכנות באמצעים פחות דרסטיים ממעצרו.

7.         אין ספק בלבי כי המעשים המיוחסים למשיב בכתב האישום חמורים. חומרה יתרה יש בעובדה כי המשיב תקף לכאורה עובד במסגרת תפקידו. חומרה יתירה יש בהתנהגות המשיב אשר המתין למתלונן עד שהגיע למשרד, ואז המשיך לצעוק ולאיים, וכפי שמצוין בכתב האישום תקף את המתלונן ונזקק לטיפול רפואי.

כנגד המשיב תלוי ועומד מאסר על תנאי בר הפעלה בן 4 חודשים, אולם עובדה זו לא הרתיעה את המשיב מביצוע לכאורה המעשים המיוחסים לו בכתב האישום. עיון בגליון הרשעותיו של המשיב מלמד כי למשיב עבר פלילי בעבירות דומות, כאשר העבירה האחרונה משנת 2002. יחד עם זאת מעולם לא ריצה עונש מאסר מאחורי סורג ובריח.

כאמור, המבקשת מבקשת להורות על הגשת תסקיר אודות המשיב על מנת שיבחן את מסוכנות המשיב ואת החלופה שהוצעה על ידי המשיב.

אינני סבור שיש מקום להורות על הגשת תסקיר. סבורני כי במקרה זה ניתן לאיין את המסוכנות בחלופת מעצר הולמת הכוללת תנאים מגבילים שימנעו מהמשיב ליצור קשר בכל דרך שהיא עם המתלונן ועם עדי התביעה. יתירה מזאת, מהתנהגות המשיב כפי שעולה מדברי אלה שהיו עדים למעשי התקיפה עולה כי המשיב המתין עד להגעת המשטרה ולא ניסה לברוח. ורק לאחר שנודע לו כי המשטרה לא תגיע, וכי בשעה 13:00 יסגרו את המשרד, עזב את המקום (מפנה להודעת ליאור קטרי מיום 30/4/06 בשעה 20:30, עמ' 1, שורות 16-18).