החלטה בתיק בש 4200/08

זוהי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

1.         נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של סיוע לשוד, לפי סעיפים 402(ב) ו-31 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"). כתב האישום מתאר מקרה שוד קשה ביותר של זוג קשישים, שהסתיים במותו של אחד מהם, בו היה המשיב מעורב, על-פי הנטען.

כעולה מעובדות כתב האישום, בסביבות חודש דצמבר 2007 פנו רוני עבד רבו ואשרף עג'לוני (להלן: "עבד רבו" ו"עג'לוני") למשיב, מסרו לו כי ברשותם מידע כי בדירה הממוקמת בשכונת בית חנינא החדשה בירושלים מחזיקה בעלת הדירה, הגב' ג'מילה סולימאן (להלן: "המתלוננת"), רכוש רב, וביקשו ממנו כי ימצא עבורם אנשים שמתאימים לביצוע ההתפרצות והגניבה שתכננו.

עוד כאמור בכתב האישום, המליץ המשיב על סאבר עספור (להלן: "עספור") כמתאים לביצוע העבירה, נוכח ניסיונו הקודם בתחום, אולם אמר כי אינו מוכן שעג'לוני ייטול חלק בקשר נוכח שמועה כי האחרון מסייע לכוחות המשטרה והוא אינו סומך עליו.

עוד כעולה מכתב האישום, בהתייחס להמלצת המשיב על עספור, קשרו עבד רבו עם עספור ושלושה נוספים: בלאל חרבאווי, נסרין זיאדי ועלי קומני (להלן: "חרבאווי", "זיאדי" ו"קומני", בהתאמה), קשר לביצוע שוד בדירת המתלוננת. עג'לוני לא צורף לקשר, אולם היה מודע לפרטיו, ובהם יום ושעת ביצוע העבירה.

לאחר הכנות מדוקדקות הגיעו, ביום 22.1.08 עבד רבו, עספור, חרבאווי וזיאדי לדירה. משפתח להם המנוח צוהר בדלת, הציגו עצמם זיאדי ועבד רבו כעובדי מחלקת הארנונה בעיריה שבאו לצורך בדיקת תשלומי הארנונה ותעודות הזהות של הדיירים, ובהמשך כשהמנוח הלך לחפש את תעודות הזהות שנדרשו, קשר עספור את המתלוננת, סתם את פיה בחתיכת בד על מנת שלא תצעק והורה לה כי תביא לו את כספה, תוך שהוא מצמיד סכין לגרונה ומאיים עליה שירצח אותה אם לא תיענה לדרישתו. כן הוריד מגופה בכוח תכשיטי זהב רבים אותם ענדה. בד בבד, בחדר השינה, הצמיד עבד רבו אקדח לראשו של המנוח, וכפת אותו בעזרת חרבאווי. השניים אף אטמו את פיו ואפו של המנוח והושיבו אותו על הרצפה תוך שהם מחפשים אחר דברי ערך. בהמשך הובאה אף המתלוננת לחדר ובאיומי אקדח מצדו של עבד רבו גילתה לשודדים את מקום המחבוא של הכסף שהוחזק שם.

בשלב כלשהו חש המנוח ברע ואיבד את הכרתו. עספור וחרבאווי שחררו את המנוח מקשריו ושפכו עליו מים, אולם מצבו לא השתפר והוא נפטר במהלך ביצוע השוד או סמוך לאחר מכן, מדום לב. עבד רבו, עספור וחרבאווי עזבו את הבית, לא לפני שכפתו שוב את המתלוננת לבל תזעיק עזרה.

מהדירה נגנבו כספים וחפצי ערך רבים, ובהם שעונים, תכשיטים, מצלמות וטלפונים ניידים של המנוח והמתלוננת.

 2.        לענין הראיות לכאורה, הגישה באת כוח המבקשת, עו"ד אבולעפיה, את הודעותיהם של עבד רבו ועג'לוני, וטענה כי די באמרותיהם כדי להקים ראיות לכאורה לביצוע המעשים המיוחסים למשיב. עוד הפנתה לכך כי המשיב שמר על זכות השתיקה משנחקר בענין. לדבריה, הסיוע שהגיש המשיב לשוד התבטא, בהפניית עבד רבו ועג'לוני לאותו עספור, ביודעו כי עזרתו של עספור נדרשת לצורך ביצוע שוד, אף אם אין ראיות לכך שהמשיב היה מודע לנסיבותיו הפרטניות של השוד.

            מנגד טען בא-כוח המשיב, עו"ד יחיא, כי בהעדר ראיות לכאורה בדבר התקיימותו של היסוד הנפשי בעבירות המיוחסות למשיב, קרי, מודעות מלאה לעבירת השוד הספציפית שבוצעה בסופו של יום, לא די בראיות לכאורה ביחס ליסוד העובדתי של העבירה. לטענתו, מהודעות המעורבים בפרשה אליהם הפנתה באת-כוח המבקשת עולה, כי המשיב לא היה מודע לתכנון הפרטני של השוד, לאופן הביצוע או לזהות כלל המעורבים בו.

עוד לטענתו, ספק אם ניתן להבין מהודעות המעורבים בפרשה כי המשיב היה מודע לכוונתם לבצע שוד, ולכל היותר נאמר לו על ידי עג'לוני ועבד רבו כי הם מחפשים אדם לצורך ביצוע גניבה או התפרצות.

3.         הגדרת המסייע מופיעה בסעיף 31 לחוק, בלשון זו:

"מי אשר, לפני עשיית העבירה או בשעת עשייתה, עשה מעשה כדי לאפשר את הביצוע, להקל עליו או לאבטח אותו, או למנוע את תפיסת המבצע, גילוי העבירה או שללה, או כדי לתרום בדרך אחרת ליצירת תנאים לשם עשיית העבירה, הוא מסייע".

עבירת הסיוע היא עבירה עצמאית, המאופיינת בהיותה תרומה עקיפה ומשנית לביצועה של העבירה העיקרית. תרומתו של המסייע היא חיצונית, והוא אינו חלק פנימי של המשימה העבריינית, יוזם המשימה או שולט על ביצועה (ע"פ 4389/93 מרדכי נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(3) 239, 251 (1994)).

פסיקת בית המשפט העליון לא היתה תמימת דעים ביחס להגדרת היסוד הנפשי הנדרש בעבירת הסיוע. בע"פ 4317/97 פוליאקוב נ' מדינת ישראל, פ"ד     נג(1) 289 (1999) (להלן: "עניין פוליאקוב"), נפסק בדעת רוב , כי די בכך שהמסייע יהיה מודע לטיב ההתנהגות המסייעת. דעת המיעוט (כב' השופט י' אנגלרד) היתה כי פרט לטיב ההתנהגות המסייעת נדרש גם יסוד של מטרה או תכלית לסייע לעבריין העיקרי.

בע"פ 320/99 פלונית נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(3) 22 (2001) נהפכה ההלכה ואומצה דעת המיעוט בעניין פוליאקוב, תוך שנקבע כי "מבין שתי השקפות אלה נראית לי העמדה הדורשת, נוסף על המודעות לטיב ההתנהגות המסייעת ולנסיבות הרלוונטיות, גם מצב נפשי של מטרה או תכלית לסייע לעבריין העיקרי...המצב הנפשי הנדרש בדין הסיוע הוא שהמסייע יבקש לתרום תרומה מסייעת למבצע העיקרי" ( שם, בעמ' 33). אין חולק, כי זוהי ההלכה הנוהגת כיום (ר' ע"פ 11131/02 יוספוב נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(3) 917, 924 (2004); ע"פ 7580/02 ג'אבר נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(3)  3735, 3738 (2005)).

עוד נקבע, כי הגם שהמסייע צריך להיות מודע לכך שהוא מסייע למעשה עברייני בעל ייעוד מוחשי, אין צורך כי ידיעתו תהא מגעת לכל פרטי העבירה העיקרית או שישים לנגד עיניו את המטרה לסייע לעבירה עיקרית שפרטיה מוגדרים וברורים:

"בגדר המחשבה הפלילית הנדרשת מן המסייע, עליו להיות מודע לכך שפעולתו תסייע למעשה עברייני ביעד מוחשי, אם כי לא חייבת להיות מודעות לפרטי פרטיו, ולא די במודעותו כי פעולתו תסייע למעשה עברייני כלשהו" (ע"פ 7085/93 נג'אר נ' מדינת ישראל, פ"ד נא (4) 221, 239 (1997)).

וכן -