החלטה בתיק בש 4146/06

כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם במשותף עבירה של שוד לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין ועבירת שימוש בסם מסוכן, עבירה לפי סעיף 7(א)+(ג) לפקודת הסמים המסוכנים. כמו כן מיוחסת לנאשם 1 עבירה של החזקת סכין ודרישת נכס באיומים, עבירות לפי סעיף 186 וסעיף 404(סיפא) לחוק העונשין.  ביחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה זו בה עותרת המאשימה להורות על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים כנגדם.

כתב האישום מתאר אירוע בו הוציאו המשיבים תוך הפעלת אלימות כספים מהמתלונן. בהמשך השתמשו ביחד בסמים. לאחר שנפרדו איים המשיב 1 על המתלונן באמצעות סכין ודרש ממנו כספים נוספים אלא שנעצר תוך כדי האירוע. אין חולק כי קיימות ראיות המבססות, לכאורה, סיכוי של ממש להוכחת עובדות כתב האישום. איני רואה גם כל מקום לאבחנה שמנסה ב"כ משיב 2 לעשות בין המשיבים בכל הנוגע לאישום הראשון. שניהם פעלו בצוותא ושותפים מלאים למעשים שבוצעו, גם אם משיב 1 היה היוזם. אציין רק כי לטעמי יש לבחון בבוא העת האם, ובהנחה שיוכחו כל העובדות, יש להרשיעם בעבירת שוד או בעבירה של סחיטה בכוח, עבירה לפי סעיף 427(א) סיפא לחוק העונשין. בנתון להערה הנ"ל יש בחומר הראיות כדי לבסס סיכוי של ממש להרשעת המשיבים.

מעשי המשיבים מעידים על מסוכנות. מדובר בעבירות שקדם להן תכנון מוקדם ושבוצעו באלימות ובאכזריות. מכאן עילת מעצר של מסוכנות. כמו כן היכרותם עם המתלונן ועם עד תביעה מרכזי יוצרת מסוכנות כי שחרורם ישפיע על עדותם. מכאן שקיימת עילה נוספת למעצרם עד לתום ההליכים.

המשיבים לא חלקו על עילת המעצר אלא שלטענתם זה המקרה בו על בית המשפט לשקול את הפנייתם לטיפול גמילה מסמים במוסד סגור מתאים. לטענתם, התנהגותם היא כתוצאה מהתמכרות לסמים. בהתאם, העברתם לגמילה בקהילה סגורה מספקת מחד את הביטחון לציבור ומאידך את הסיכוי להוצאתם מעולם הפשע.

אבהיר מיד כי לטעמי אין לשלול את גישת המשיבים וב"כ במסגרת שיקולי ענישה. עם זאת סבור אני כי לא בשלב המעצר המקום לאמץ את גישתם, הגם שאין חולק כי חובה לשקול חלופת מעצר בכל מקרה, לרבות חלופה מוסדית בקהילת גמילה מסמים, במקרה המתאים.

המשיבים לא החלו טיפול גמילה קודם לאירוע. אמנם משיב 2 החל בבירור אפשרויות לגמילה ואולם טרם החל בטיפול של ממש. כנגד שניהם תלויים ועומדים מאסרים מותנים ברי הפעלה ואלו לא הרתיעו אותם מביצוע המעשים שבכתב האישום. סבור אני כי בנסיבות אלו אין זה המקרה המתאים והחריג המצדיק את העברתם של המשיבים למוסד גמילה במסגרת הליכי מעצר. ראה לעניין זה דברים שנאמרו בבש"פ 8560/05 אילן אברג'יל נ' מדינת ישראל ,  תק-על 2005(3), 3874 ,עמ' 3875:

"הכלל הוא שהליכי טיפול וגמילה מסמים מקומם בשלב העונש ולא בשלב המעצר. על כן, שחרור לחלופת מעצר לשם תחילתו של טיפול גמילה ראוי שייעשה במקרים חריגים בלבד ואין להורות על כך כדבר שבשגרה (ראו בש"פ 11981/04 שפק נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). המקרה שבפנינו אינו נמנה עם מקרים חריגים אלה.... בנסיבות אלה, צדק בית משפט קמא בסוברו כי אין מקום לקבלת תסקיר מעצר. אכן, כבר נפסק כי כאשר הנתונים המצויים בידי בית המשפט מאפשרים לו להחליט בשאלה העומדת להכרעה, אין הצדקה לפנות לקבלת תסקיר (ראו: בש"פ 1092/05 תראבין נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). רצונו של העורר להתחיל בטיפול גמילה היא בהחלט צעד בכיוון החיובי אך בנסיבות שתוארו יש להעדיף בשלב זה את השמירה על בטחון הציבור ועל שלומו מפני הסכנה הנשקפת לו מן העורר."

(ההדגשות הוספו. ר.ש.)

שקלתי האם יש מקום להורות על הכנת תסקיר מעצר שיבחן את מסוכנותו של מי מהמשיבים בטרם אורה על מעצרם והחלטתי שבנסיבות המקרה ובשים לב לעברם הפלילי ונתוניהם האישיים אין מקום לבקש הכנתו של תסקיר מעצר. סבור אני כי למקרה שבפני נכונים ומתאימים הדברים שנאמרו בבש"פ 1092/05 זוהיר תראבין נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(1), 2360 ,עמ' 2362:

"תסקיר מעצר הוא כלי-עזר שיש בו כדי לסייע לבית-המשפט להכריע בשאלת התאמה לחלופה, וכן להערכת החלופה המתאימה. אולם, בית-המשפט נעזר בו - כשאין מדובר בקטינים - רק במקרים בהם מתקשה בית-המשפט עצמו לבחון שתי שאלות אלה. כאשר הנתונים המצויים בפני בית-המשפט מאפשרים לו להכריע בשאלת התאמת המקרה לחלופה, או בשאלת התאמת הערב והתנאים המוצעים לחלופה, אין מקום, כדבר שבשגרה, להפנות את העורר לשירות-המבחן. ידיו של שירות-המבחן עמוסות עבודה, הזמן הנתון לתסקירי מעצר הוא מטבע הדברים קצר, דבר העלול להביא לבדיקה שטחית בלבד של הנתונים. לפיכך, יש לנצל את מומחיותו של שירות-המבחן במקרים המתאימים לכך."

במקרה זה, סבור אני, כי בנסיבות העניין אין כל מקום לשקול שחרור בכל חלופה. מכאן, שכאשר שאלת ההתאמה לחלופת מעצר אינה מתעוררת כלל, לגישתי, אין גם מקום להעמיס על שירות המבחן הכנת תסקיר שעניינו הערכת מסוכנות. ראה גם:

בש"פ 3086/05 נאסר אבו הדובה ואח' נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(2), 1088;

בש"פ 9783/06 איליה קרצב נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(4), 3451.

אבהיר לעניין זה כי ער אני לעובדה כי קיימת חובת תסקיר בעניינם של המשיבים בכל הנוגע לגזירת הדין, בהיותם בני 20 (ובהנחה שהתביעה תבקש לגזור עונש המחייב תסקיר קודם לגזירתו). אולם מכאן איני מסיק על חובה או צידוק על בקשת תסקיר בשלב המעצר. אשר על כן, ומבלי לגרוע מחובת התסקיר בבוא העת ומזכותם של המשיבים להעלות את עניין הפנייתם לטיפול גמילה מסמים במסגרת שלב הטיעון לעונש, לא מצאתי לנכון להורות לעת הזו על בחינת החלופה הנ"ל.

אני מורה על מעצרם של שני המשיבים עד לתום ההליכים בת"פ 5249/06 של בית המשפט המחוזי בחיפה.      

ניתנה היום יא' בטבת, תשס"ז (1 בינואר 2007) במעמד המשיבים, עו"ד פפרני ועו"ד רווה.

הקלדנית: ליאת פ. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: