החלטה בתיק בש 4134/05

בפני בקשה לפי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש), תשכ"ט 1969 (להן: "הפקודה") להחזרת תפוס, שהינו רכב מסוג יונדאי מ.ר. 50-914-20 (להלן: "הרכב"), אשר נתפס על ידי המשטרה במסגרת חקירה בת"פ 1841/05 (תחנת יפתח).

נסיבות תפיסת הרכב, ובעיקר שאלת הבעלות בו, הינן שתי השאלות המרכזיות עליהן נסב הדיון, ומוסכם על הכול, כי הינן ברות נפקות לעניין ההכרעה בבקשה זו, לה מתנגדת המשיבה. לפיכך, תפורטנה  בקצירת האומר העובדות הרלבנטיות בהקשר הנדון.

הרכב נתפס ביום 6.10.05 בעת שנהג בו אדם בשם טוויל עימאן (להלן: "טוויל"), אשר נחשד בביצוע עבירות שונות של התפרצות והחזקת רכוש החשוד כגנוב. בתום חקירתו הוגש נגד טוויל כתב אישום בת"פ 5676/05 של בית משפט זה והוא אף נעצר עד תום ההליכים הפליליים נגדו. הרכב נתפס בנימוק ששימש אמצעי לביצוע העבירות ותכלית המשך החזקתו נעוצה בכוונת התביעה לעתור לחילוטו בסיום ההליך הפלילי, היה וטוויל יורשע בדינו.

אין חולקין, שלמבקש אין כול קשר לביצוע שורת העבירות המיוחסת לטוויל. כיצד אפוא נקשר הוא לרכב ומהי זיקתו אליו? מתברר, כי המבקש הינו הבעלים הרשום של הרכב, וביום  1.6.05 מכרו לטוויל תמורת 20,000 ש"ח, כעולה מזיכרון דברים (בימ"ש/1) בחתימת השניים המעיד על כך. ברם, טוויל שילם רק מחצית התמורה ולא השלים את היתרה בסך 10,000 ש"ח עד ליום ה-1.11.05 - המועד שנקבע בזיכרון הדברים כמועד האחרון לפירעונו. לכן, כמוסכם עליהם, בעלות המבקש לא פקעה ומכאן עתירתו להשבת הרכב לחזקתו.

המשיבה מתנגדת להשבת הרכב בנימוק שהרכב שייך לטוויל ובאמצעותו בוצעו עבירות, ועל כן כדי להבטיח את אפשרות חילוטו בבוא העת יש להשאירו בחזקת המשטרה שאחרת, החזרתו למבקש תסכל מימוש אפשרות זו.

ראוי לציין, כי ב"כ המבקש הציעה לקבוע תנאים שיבטיחו כי הרכב לא יועבר לידיים אחרות, אך אלה נדחו על ידי המשיבה המתנגדת בכול תנאי להחזרת הרכב מחשש כי יועלם ולא ניתן יהיה לחלטו, אם בסיום משפטו של טוויל יורה כך בית המשפט.

ותחילה לעניין הבעלות ונפקותו לענייננו.

לצורך הבקשה דנן אין בית המשפט נדרש להכריע בשלב זה של הדיון בסוגיית הבעלות. חרף זאת, לא ניתן להתעלם מן העובדות העולות מחומר הראיות וטרם נסתרו, אשר אינן מתיישבות עם טענתה הנחרצת של המשיבה לגבי בעלותו של טוויל ברכב, נתון, יש לומר,  המהווה את אחד מעמודי התווך לעניין החילוט. רוצה לומר. טוויל שהעיד בבית המשפט במסגרת הדיון בבקשה, אישר את טענתו הבסיסית של המבקש, ולפיה הואיל לא עמד בתשלום מחצית מהתמורה עבור הרכב, המהווה תנאי עיקרי, הסכם המכר שהופר אינו בר תוקף. הוא הוסיף והסביר, כי הסכום ששולם - מ10,000 ש"ח ישמש כתשלום עבור השימוש ברכב במשך שלושה חודשים מעת החתימה על זיכרון הדברים ועד לתפיסתו. בעדות זו חזר למעשה על גרסתו בחקירתו במשטרה שנמסרה לאחר שנעצר, בה תאר גם את נסיבות המכירה באופן המתיישב עם גרסת המבקש. כפי שצוין, ההליך שבפני אינו ההליך המתאים לבדיקת נושא הבעלות ברכב. נושא זה יתברר לגופו, אם יהיה צורך בכך, במשפט עצמו. במסגרת בקשה זו אין בית המשפט נדרש להכריע בשאלת הבעלות, אך לאור הנתונים הללו אין לומר חד משמעית שהרכב שייך לטוויל, ועניין זה, ללא ספק, אינו נהיר וברור. לעת הזו, כול שאוכל לומר, שאין זה מן הנמנע, כי טוויל מבקש בדרך זו להערים קשיים בדרכה של המשיבה כדי להרחיק את כלי הרכב מסכנת חילוט בעתיד, אך אין בכך כדי לשנות את פני הדברים בהתייחס לשאלה העומדת במוקד הדיון. זאת מעבר לעובדה,  כי בשלב זה האפשרות שייקבע כי המבקש הינו בעל הרכב אינה פחותה, אולי אף עולה, על האפשרות שטוויל יוכר בסופו של דבר כבעליו. על כן, יש לבחון האם בנסיבות האלה יש מקום להותירו בחזקת המשטרה עד לסיום ההליך הפלילי בעניינו של טוויל, תוך גרימת נזק כבד למבקש, או שמא ניתן לאזן בין הדברים על דרך של "חלופת ההחזקה" של התפוס, כך שתובטח אפשרות חילוטו, ובה בעת לא תפגע זכות הקניין של המבקש שאין לו יד ורגל ידו בביצוע העבירות.

סבורני, כי ניתן לגזור גזירה שווה לענייננו מן הדברים הבאים שנאמרו על ידי בית המשפט העליון לגבי תפיסת רכב של נאשמים שהועמדו לדין בעבירות של יבוא וסחר וסמים:

"תפיסה בפועל של רכוש היא האמצעי הדרסטי ביותר להשגת התכלית  של האפשרות לחלט בעתיד. היא שוללת מן הבעלים שהועמד לדין ובטרם נגזר דינו, את השימוש בכלי רכב בעצמו או באמצעות אחרים למשך תקופה ארוכה, וזאת כאמצעי ביטחון. אין דין אחד לתפיסה בפועל בשלב זה להבטחת חילוט עתידי אפשרי לחילוט לאחר הרשעה"(בש"פ 7715/97 ששונה חג'ג ושלומי כהן נגד מ"י ואחרים, תקדין עליון 1998(1) עמ' 139). מקל וחומר אתה אומר, כאשר שאלת הבעלות ברכב נתונה בספק והבעלים הרשום אינו מי שמיוחס לו ביצוע עבירה באמצעות התפוס.

יתרה מזו. איני משוכנעת כי אפילו יורשע טוויל בעבירות המיוחסות לו יהיה מקום לחלוט הרכב, בשים לב לאופן שבו על פי הנטען שימש בעקיפין לביצוע עבירת ההתפרצות ובהתחשב בגורם הבעלות, כאמור. בשלב זה, כלל לא ברור מה תהיה תוצאת ההליכים הפליליים, והאם בסופו של דבר ימצא בית המשפט כי יש לחלט את הרכב, אם לאו. שלא לומר. כי בנסיבות המתוארות אין להוציא מכלל אפשרות כי צפוי עוד דיון מורכב בהיבטים השונים לעניין מעמדו של הרכב ביחס לטוויל בהליך הפלילי וזיקתו לעבירות המיוחסות לו, ולגבי מקומו של המבקש בכול הפרשה. אין כמובן להקל ראש בחשיבות האלמנט העונשי שבחילוט רכוש ששימש לביצוע עבירה, אך יש לזכור באיזה שלב מצוי ההליך המשפטי. שלב של טרם הקראה. משמע, יחלוף זמן רב עד שיגיע לידי סיום וכול אותה עת תפגענה קשות זכויותיו של המבקש. הפגיעה ברכושו של אדם על ידי נטילתו ממנו כדי להבטיח אפשרות חילוט עתידית היא פגיעה ברכושו וקניינו, דהיינו, פגיעה בזכות יסוד, ולפיכך, יש לנקוט בו בהשראת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו- לאור עיקרון המידתיות. הווה אומר, רק כמוצא אחרון ובהעדר אמצעים חלופיים אחרים להבטיח את תכלית התפיסה. במקרה זה בהתחשב בכך שמדובר בחילוט עתידי שאינו וודאי ולא חד משמעי. לשון אחר. המשך החזקת הרכב בידי המשטרה עלולה לגרום למבקש נזקים כלכליים ואחרים, ולא נראה כי תוצאה זו, בהתחשב בנסיבות שפורטו לעיל, תעמוד בדרישת המידתיות.

סבורני, כי לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ולאור הפגיעה במבקש שאינו קשור לביצוע העבירות אליהן מתייחס התפוס, נראה כי קיימת חלופה אשר תשיג את אותה מטרה לשמה מוחזק הרכב בפגיעה פחותה בו.

מכול הטעמים הללו הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להתקבל ולפיכך, אני מורה על החזרת הרכב התפוס למבקש, בכפוף לתנאים הבאים:

1.      ערבות עצמית וצד ג' על סך 10,000 ש"ח כול אחת.

2. נאסר בזה על המבקש להעביר את הרכב לצד ג', בין בהעברת הבעלות ובין בהעברת החזקה, או לעשות בהם כול דיספוזיציה שהיא וזאת במשך 180 יום מהיום, או עד להחלטה אחר ת של בית משפט, הכול לפי המוקדם.
3. הרכב יבוטח בביטוח צד ג' שהתביעה תירשם בו כמוטב, וזאת תוך שלושים יום מהיום.

המזכירות תמציא עותק החלטתי לצדדים.

ניתן היום כ"ז בכסלו, תשס"ו (28 בדצמבר 2005) בלשכתי

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: