החלטה בתיק בש 4129/06

כנגד שני המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א)+(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים. ביחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה זו שבפני בה עותרת המאשימה להורות על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים.

על פי עובדות כתב האישום החזיקו המשיבים בביתם סמים מסוג הרואין במשקל 16.2567 גר' ב-27 אריזות פלסטיק וכן כמות נוספת של 100 גר' הרואין בשתי אריזות נפרדות  וכמות קטנה נוספת של סם באריזה נפרדת, בסך הכל כ-117 גר' הירואין.

 בטרם אתייחס לראיות יש לפרט את השתלשלות האירועים שקדמו להגשת כתב האישום והבקשה שבפני. מתיק החקירה עולה כי בית המשיבים היה נתון במעקב, ככל הנראה על בסיס מידע מוקדם. ביום 14/12/06 פשטו שוטרים על הבית. המשיבה ניסתה להסתיר את הסמים בתחתוניה ושוטרת שערכה חיפוש הבחינה בחבילות הסם. המשיב 1 הודה כי הוא רכש את הסמים ולדבריו החל לעסוק בסחר בסמים לאחרונה עקב מצוקה כלכלית ולאחר שהבין שניתן להרוויח סכומים גדולים. המשיבה 2 מסרה גרסה לפיה יצאה מהבית לטייל עם הכלב והכלב מצא את הסמים, שכאמור נתפסו על גופה. אלא שהבית היה נתון למעקב רציף והמשיבה 2 לא נראתה יוצאת מהבית בשעות שקדמו לכניסת המשטרה לבית. יצוין עוד כי בבית המשיבים נתפסו גם סכומי כסף גדולים, במטבע ישראלי ובמטבע זר.

מיד עם מעצרם נחקרו המשיבים. עדותם נרשמה בשפה העברית כאשר צוין בסוף כל עדות כי החוקר נעזר במתורגמן דובר רוסית.

בבית משפט השלום הוארך מעצרם למספר ימים. בהמשך הוארך מעצרם לאחר שהוגשה בקשה להארכת מעצרם לצורך הגשת כתב אישום ובקשת מעצר עד לתום ההליכים בהתאם להוראות סעיף 17(ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן: " חוק המעצרים"). סגן נשיא בית משפט השלום, כב' השופט שילוני, דן בבקשה ביום 19/12/06, נעתר לה חלקית, והורה על הארכת מעצרם של שני המשיבים עד ליום 22/12/06 שעה 12:00.

על החלטה זו הוגש ערר ביום 20/12/06 במסגרת ב"ש 4120/06 והערר נקבע לדיון ליום 21/12/06 בפני כב' השופטת בר זיו. בין לבין הוגש ביום 21/12/06 כתב האישום והבקשה שבפני להורות על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים.

בנסיבות אלו התייתר הצורך לדון בערר שבב"ש 4120/06 והדיון נערך בפני במסגרת הבקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים.

טיעוניו של הסניגור בפני בבקשת המעצר כללו טיעונים שעניינם בערר על מעצר לצרכי חקירה. הסניגור טען כי עצם המעצר מיום 15/12/06, מועד בו נגבו עדויותיהם, היה שלא לצורך מאחר ולא בוצעו פעולות חקירה. בכל הנוגע לראיות טען הסניגור כי נפלו פגמים הן בדרך גביית הראיות, שלא נרשמו בשפה הרוסית ולא תועדו בצילום או בהקלטה. עוד טען הסניגור כי החיפוש במסגרתו נתפסו הסמים על גופה של המשיבה נערך שלא כחוק ולכן לא ניתן יהיה להגיש את הסמים כראיה.

בנסיבות אלו טוען הסניגור כי הראיות לא יהיו קבילות בסופו של יום ובהתאם ניתן לקבוע כבר כעת כי אין די בחומר הראיות כדי לבסס סיכוי סביר להרשעת המשיבים במיוחס להם בכתב האישום. בנוסף ולחילופין טוען הוא כי בהעדר עבר פלילי ראוי, במקרה זה, להורות על שחרורם של שני המשיבים ממעצר בתנאים מגבילים כפי שימצא בית המשפט לנכון.

בכל הנוגע לטענות בדבר הימשכות החקירה - סבור אני כי טענות אלו אינן רלוונטיות לדיון שבפני. אמנם נראה כי לכאורה, לאחר שנגבו העדויות הראשוניות, ניתן היה להשלים את פרק החקירה ולהגיש את כתב האישום מוקדם יותר ואולם אין לעניין זה כדי להשפיע על שאלת מעצרם של המשיבים כעת. אם בסופו של יום יזוכו המשיבים כי אז יוכלו להעלות טיעוניהם בעניין מעצר של יום מעבר לנדרש, זאת אם יבקשו פיצוי על מעצר שווא.       

אוסיף עוד כי כך נראה לכאורה כעת ואולם איני משוכנע כי ניתן היה להגיש את כתב האישום מוקדם יותר. יצוין כי בתיק החקירה מכתב של התובע המטפל למשטרה מיום 19/12/06 ובו בקשה להשלמות חקירה. תוצאות מכתב זה עדיין לא בתיק החקירה ונראה כי עקב לוחות הזמנים שקצב בית משפט השלום הוגש כתב האישום לפני שהושלמו כל הפעולות. בכל מקרה - עניין זה יבורר בבוא העת.

סבור אני כי גם טענות המשיבים בדבר פגמים בגביית ההודאות ובאופן עריכת החיפוש במשיבה 2 הן מסוג הטענות שמקומם לבירור בתיק העיקרי. לא ברור כעת כי המשיבים אכן נזקקו לתרגום מעברית לרוסית. אמנם בדיון בפני התבקש תרגום ואולם יתכן שהדבר נעשה לצרכי הטענה המשפטית הנ"ל ושלא לצורך אמיתי. בהתאם, וכדי לברר את מידת הצורך בתרגום בעת גביית העדויות, יהיה על גובי ההודאות להעיד ולהבהיר באיזה מידה נזקקו למתורגמן שליווה את החקירה וגביית העדויות.

כך גם לגבי הטענות בדבר האופן בו בוצע החיפוש במתלוננת. מחומר החקירה לא ברור האם הסמים שנתפסו היו על גופה בתוך תחתוניה באופן שניתן היה לראותם מחוץ לגוף או שהיו בתוך גופה. בהתאם גם טרם הובהר כיצד בדיוק נערך החיפוש. לכאורה נראה מחומר הראיות כי החומר היה מחוץ לגוף, בבגדים, והשוטרת הבחינה בו בלא שנאלצה לבצע חיפוש פולשני, ומכאן שלכאורה לא נפל פגם בחיפוש. יוער כי בעניין זה ביקש התובע הבהרות מהשוטרת במכתב מיום 19/12/06 ואלו טרם נמסרו. בכל מקרה - השוטרת תעיד ובית המשפט שישמע את עדותה יכריע בסוגיה.

לעת הזו, לכאורה, מדובר בחיפוש שנערך כחוק וממצאיו קבילים וכל עוד לא יובהרו כל נסיבות גביית העדויות הרי שגם הן קבילות, לכאורה, לרבות עדותו המפורטת של המשיב 1 המודה בעבירות מעבר לאלו שבכתב האישום.

אוסיף עוד כי גם אם נתעלם כליל מהעדויות שנגבו מהמשיבים גם אז סבור אני כי ניתן להרשיעם בעבירות שיוחסו להם. הסמים נמצאו בבית בו הם מתגוררים. במקום גם נמצאו סכומי כסף גדולים. בהעדר הסבר סביר להימצאות הסמים והכספים בדירה שבשליטתם נראה כי לכאורה יש סיכוי סביר להרשעתם בעבירה המיוחסת להם בכתב האישום, זאת גם אם נתעלם כליל מההודעות שנמסרו למשטרה וגם אם נתעלם מהמקום בו הוחבאו הסמים. כך לכאורה לשלב דיוני זה. ההלכה היא, כי בשלב זה אין בית המשפט קובע " ממצאים מרשיעים או מזכים" ואין הוא עוסק בסיכום הראיות ובהכרעה באשמה. על בית המשפט להעריך את סיכויי ההרשעה וזאת בשים לב לערכן הראייתי הגולמי של הראיות שבפניו. מדובר בהערכת הסיכויים הגלומים בראיות, כאשר על בסיס כל אלה על בית המשפט להעריך את סבירות הסיכוי להרשעה. ראה:

בש"פ 8087/95, זאדה נ. מדינת ישראל, פ"ד נ(2), 133, 148-149 ;

בש"פ 1915/95, חליל אבו עיסא נ. מדינת ישראל, תק-על 95(2), 221 ;

בש"פ 7159/04, אבו ג'ילדן נ. מדינת ישראל ,תק-על 2004(3), 1767 ;

בש"פ 1119/04 , סאלם זנון נ. מדינת ישראל, תק-על 2004(1), 1537 .