החלטה בתיק בש 4111/07

המבקשים מואשמים בעבירה של סחר בבני אדם, כאשר כתב האישום מייחס להם מעורבות בהפעלת רשת שגייסה תורמי איברים, הטיסה אותם לחו"ל, שם נותחו התורמים ואיבריהם הושתלו בגופם של אחרים. כתב האישום מייחס למבקשים עבירות שונות של מירמה, כאשר על-פי הנטען בוצעו כל אותן השתלות תוך ניצול ומירמה של התורמים, ובכך יש גם עבירות של חבלה, עושק, קבלת דבר במירמה, סחר בבני אדם ועבירות נוספות.

ביחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה להורות על מעצרם של המבקשים עד לתום ההליכים וניתנה החלטה המורה על מעצרם בהתאם.

כעת מונחת בפני בקשה הנושאת כותרת "בקשה לקבלת חומר חקירה", בקשה אשר הוגשה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. אתייחס לרכיבי הבקשה על רקע נסיבותיהם של הארועים נשוא כתב האישום.

כאמור, מדובר בעבירות שחלקן נעברו בארץ (על-פי הנטען) וחלקן בחו"ל. מוסכם על המאשימה כי מעורב בפרשה אדם בשם ד"ר זיס, העצור כעת באוקראינה. התובע אישר בטיעון בפני כי ד"ר זיס הוא איש מפתח בפרשה כולה. עוד אישר התובע בפני כי לו היה ד"ר זיס נמצא בארץ, הרי שהוא היה מואשם באותו כתב אישום, ביחד עם הנאשמים.

מכאן, ההנחה הבסיסית אשר מנחה את בית המשפט בענין חומר החקירה הקשור בד"ר זיס, והיא שחומר חקירה זה צריך לעמוד עיון המבקשים ובאי-כוחם. אין חולק שאם היה ד"ר זיס אחד הנאשמים, היה חומר החקירה עומד לעיונם. מכאן, שחומר חקירה זה הוא רלוונטי להגנתם, גם אם ד"ר זיס אינו נאשם בשלב זה, וזאת מחמת היותו עצור במדינה אחרת.

מטעם זה הורה בית המשפט כבר בהחלטת ביניים, להעמיד לעיון הסניגורים את בקשת ההסגרה בעניינו של ד"ר זיס. יצוין עוד כי בהחלטת הביניים הורה בית המשפט להעמיד חומר חקירה נוסף, אשר על פניו סבר בית המשפט כי הוא חומר חקירה הקשור לאישומים ושיש בו כדי לסייע לסניגורים בהכנת הגנת הנאשמים (ראה החלטה מיום 12/11/07).

מכאן, ועל בסיס ההנחות שפורטו לעיל, אתייחס ליתרת בקשתם של הסניגורים.

כאמור, ד"ר זיס עצור באוקראינה. הסניגורים מבקשים כי התביעה תעמיד לעיונם כל חומר חקירה שנאסף על-ידי רשויות אכיפת החוק באוקראינה, וכן כי בית המשפט יורה לבצע חקירה של ד"ר זיס, על-ידי נציגי משטרת ישראל באוקראינה.

בכל הנוגע לבקשה להורות על ביצוע חקירה - אין זו בקשה שבית משפט זה מוסמך לדון בה מכוח הוראות סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי מורה להמציא חומר חקירה קיים ומסמיך את בית המשפט לחייב את המאשימה להעמיד חומר כזה לעיון ההגנה. אין בסעיף הנ"ל הוראות המתייחסות למצב בו מבקש סניגור כי תבוצע חקירה שטרם בוצעה, בין אם מדובר בחקירה בארץ ובין אם בחו"ל. בהתאם, אין גם מקום ליתן צו במסגרת דיון בבקשה לפי סעיף 74, המורה למשטרת ישראל לבצע חקירה זו או אחרת.

מובן כי חובתה של המשטרה לערוך חקירות כמיטב יכולתה. הימנעות מלבצע חקירה יכול שתיזקף לזכותו של נאשם בבוא העת. ואולם, אין מקום שבית המשפט יחייב במסגרת הליך זה את המדינה לבצע חקירה כלשהי, לא כל שכן חקירה בחו"ל.

שונה המצב בכל הנוגע למסמכי חקירה שנאספו במדינה זרה, אם נאספו כאלה, כתוצאה מתלונה שהוגשה על-ידי משטרת ישראל. במקרה זה, חובה על המאשימה לברר אם קיימים מסמכים כאלה, ואם כן, לעשות את כל הנדרש כדי שהמסמכים יועברו לישראל ויועמדו לרשות ההגנה. בהתאם, חובה על המאשימה לפנות לגורמים הרלוונטיים באוקראינה ולברר אם קיימים מסמכים, ואם כן לבקש את העברתם למאשימה, ובהמשך להגנה. יובהר לענין זה, כי אין כל וודאות שקיימים מסמכים כנ"ל באוקראינה, ואולם על המאשימה לפעול בשקידה הראויה כדי לברר אם קיימים מסמכים כנ"ל, את האפשרות לקבלתם ואם יתקבלו, להעבירם לסניגורים.

בכל הנוגע ליתר המסמכים הקיימים בתיק החקירה, סקרתי את כל המסמכים ואתייחס אליהם, בשים לב להלכות החלות על מסירת מסמכים וזכות עיון, מכוח סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי.

ההלכות בענין העברת חומר חקירה לידיו של נאשם בהליך פלילי פורטו ב בש"פ 4157/00, עופר נמרודי נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ד(3), 625 כדלקמן:

" בית המשפט קבע מבחן להגדרת המונח "חומר חקירה" על יסוד התכלית של סעיף (74א'). התכלית היא, שמירה על זכותו של הנאשם למשפט הוגן, והמבחן, המגשים תכלית זאת, הוא מבחן הנגיעה של החומר לאישום. לשון אחרת, כל חומר הנוגע לאישום הוא "חומר חקירה" שהנאשם זכאי לעיין בו. ולא רק נגיעה ישירה או ודאית. לאור החשיבות הרבה הנודעת לזכותו של נאשם למשפט הוגן, די בנגיעה עקיפה ואף מסופקת, כדי להפוך את החומר ל "חומר חקירה", ובלבד שקיים יסוד של ממש להשערה או לתקווה של הנאשם כי החומר אכן ישפיע על בירור האישום נגדו. עמדה על כך זה מקרוב השופטת ביניש בש"פ 9322/99, מסארווה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד (1), 376, 381-382:

"תכליתה של זכות העיון של הנאשם בחומר החקירה היא לאפשר לו לקיים את הזכות למשפט הוגן, באופן שתינתן לנאשם הזדמנות מלאה להכין את הגנתו נגד האישומים המיוחסים לו. התביעה מצווה להעביר לידי ההגנה כל מסמך שהוא בגדר 'חומר חקירה', ויש לנהוג פירוש מרחיב למונח זה. כל חומר שקשור באופן ישיר או עקיף לאישום ונוגע ליריעה הנפרסת במהלך האישום הפלילי, הינו 'חומר חקירה' כמשמעותו בחוק... אל לתביעה להפעיל שיקול-דעת במה ראוי לו לסניגור לעשות שימוש להגנתו ובמה לא, ויש להשאיר לו אפשרות להיזקק לכל חומר רלוונטי אשר עשוי לשמש להגנתו על-פי שיקול-דעתו המקצועי".

ראה לעניין זה גם:

בש"פ 4077/06 אדריאן שוורץ נ' מדינת ישראל , לא פורסם (2006).

והשופט בך הוסיף ב בג"ץ 233/85, אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד לט(4), 124,  129:

" אין לפרש את המונח 'חומר החקירה' שבסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי פירוש דווקני ומצמצם, המגביל את תחולת הסעיף לחומר הראיות, המתייחס אך ורק במישרין למעשה העבירה המיוחס לנאשם. 'חומר חקירה', במובן ההוראה האמורה, גם ראיות השייכות באופן הגיוני לפריפריה של האישום במשמע... אין גם להפליג למרחקים ולכלול במונח של 'חומר חקירה' ראיות, שהרלוואנטיות להן לתביעה הפלילית הנדונה היא רחוקה ושולית".