החלטה בתיק בש 4109/07

בקשה לביטול צו להגבלת שימוש במקום, שהוצא ביום 08 אוקטובר 2007 על ידי ניצב אילן פרנקו, מפקד מחוז תל אביב, זאת מכוח חוק הגבלת שימוש במקום, לשם מניעת ביצוע עבירות, התשס"ה - 2005 (להלן: "החוק").

בתאריך 30.8.07, נערכה פשיטה משטרתית, במקום שהינו עסק מסוג ספא המעניק שירותי עיסוי,  ברח' יוסף קארו 2, בתל אביב.

השוטרים אשר הגיעו למקום התרשמו כי מדובר במקום המעניק שירותי זנות. נפתחה חקירה אשר בעקבותיה עשה מפקד מחוז תל אביב שימוש בסמכותו על פי הסעיפים 3(א)(1) ו-4 לחוק והורה "על סגירת בית הבושת המתנהל ברח' יוסף קארו 2 תל אביב" זאת משום ששוכנע כי המקום משמש לביצוע עבירות שונות הכרוכות במעשי זנות, וכי קיים חשש שהמקום ימשיך לשמש לצורך זה אם לא יוצא צו להגבלת שימוש. ביום 8 באוקטובר 2007 הוצא הצו שתוקפו ל-30 יום מיום הוצאתו. המבקשת הינה מחזיקה ומנהלת העסק במקום והצו הומצא לידיה ביום 15/10/07.

עתה, כאמור לעיל, מבוקש ממני לבטל את הצו.

המסגרת הנורמטיבית

מדברי ההסבר להצעת החוק, (הצעות חוק- הכנסת 56, ב' בכסלו התשס"ה, 15.11.04) עולה כי מדובר בהסדר שנועד לשם הצרת צעדיהם של מבצעי העבירות, בתחום הזנות. צו ההפסקה נועד ליתן בידי רשויות אכיפת החוק אמצעי יעיל לצמצום התופעה העבריינית של העסקת אנשים בזנות. סגירת המקום לציבור צפויה להקשות על הקשר שבין קהל הלקוחות לבין המקום שבו ניתנים שירותי הזנות, וכך להצר את צעדיהם של מבצעי העבירות.

עוד נאמר בדברי ההסבר כי החוק ייתן אפשרות לפגוע בצד הכלכלי של העבירה, ועל ידי כך להפוך אותה לפחות כדאית ופחות משתלמת, ועקב כך להביא לצמצומה עד כמה שאפשר.

כן צוין בדברי ההסבר, כי נוכח אופייה של הפעילות העבריינית, הקשורה בעבירות זנות, מתברר כי זו עשויה להתחדש תוך זמן קצר ביותר, באותה דירה שהתקיימה בה פעילות זו, גם אם באי המקום ייעצרו קודם לכן, ועל מנת למנוע את חידושה, יש לנקוט בצעד שיש בו כדי להפסיק את השימוש במקום לאלתר, או להגבילו.

נמצא אפוא, כי חוק זה נועד במהותו, ליתן מענה מיידי לתופעה קשה זו של זנות, המתבצעת בדירה. הפעילות בתחום הזנות ואופייה מאפשרים לעבריינים להמשיך בפעילות העבריינית, באופן שוטף וסדרתי, גם לאחר שהמשטרה פשטה על אותם בתי דירות, שנועדו לזנות, ועצרה את העבריינים. לאור ההשלכות הקשות, שיש במצב הדברים הנוכחי, כשפעילות זו מתחדשת חדשות לבקרים, באין מפריע, החוק נותן כלים יעילים לרשויות האכיפה לסגור בתי בושת לאלתר.

מדובר בחוק בעל תכלית מניעתית, על פי לשון סעיף 2 לחוק, כפי שהדברים באו לידי ביטוי בישיבת הכנסת מספר 241, בקריאה השנייה והשלישית לחוק ובדיוני הועדה. מדובר בצו סגירה הניתן במישור המנהלי ומטרתו למנוע ביצוע עבירות בעתיד. לשונו של סעיף 2 (א)(1) לחוק ברורה: "החשש הינו שהמקום ישמש לביצוע עבירה, אם לא יינתן צו הגבלת שימוש".

החוק אינו עוסק בענישה על מעשים אשר בוצעו בעבר. ראה דברי המשתתפים בדיוני הועדה (ראה לדוגמה: עמ' 10 ועמ' 24 לפרוטוקול הועדה). מדובר אפוא, באמצעי אכיפה נוסף שנועד לשבש את הפעילות במקום המשמש לעבירת זנות ולמנוע את הישנות ביצוע העבירות באותו מקום. ראה גם סעיף 1 להצעת החוק, כמפורט לעיל (וכן ראה לדוגמא סעיף 10 בחוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, התשס"ו - 2006).

מן הכלל אל הפרט

ביום 8.10.07 עשה מפקד מחוז תל אביב שימוש בסמכותו וחתם על צו כאמור לעיל.

סעיף 3(א)(1) לחוק קובע כי- " היה למפקד מחוז במשטרת ישראל חשד סביר כי מקום משמש לביצוע עבירה וכי יש יסוד סביר לחשש שהמקום ימשיך לשמש לביצוע עבירה אם לא יוגבל השימוש במקום באופן מיידי, רשאי הוא ליתן צו להגבלת השימוש במקום, לתקופה שיקבע בצו, והוא רשאי להאריכה לתקופות נוספות ובלבד שסך כל התקופות לא יעלה על 30 ימים".

ההגנה טוענת כי מפקד המחוז פעל בחוסר סבירות שעה שהפשיטה על בית העסק הייתה בתאריך ה-30.8.07 ואילו הצו הוצא בשיהוי ניכר, בחלוף חודש ושבוע, והומצא לבית העסק כעבור חודש וחצי.

בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר כי תינתן הסמכות למפקד מחוז במשטרה להוציא צו להפסקה מיידית  (הדגשה שלי: צ.ק) של שימוש במקום המשמש לעבירת זנות אם היה לו חשד סביר לשניים אלה: המקום משמש לביצוע עבירות זנות וביצוע העבירות יימשך אם לא יינתן באופן מיידי (הדגשה שלי: צ.ק) צו האוסר את השימוש (ס"ק (א)(1) רישא).

הנה כי כן לא היה מקום להמתין לאיסוף ראיות לכאורה כמאמר ב"כ המשטרה. משמעות הביטוי "חשד סביר" ברורה ואין מקום להאריך. "חשד סביר"- בספרו של כבוד השופט קדמי "על סדר הדין בפלילים" חלק ראשון, מהדורה מעודכנת תשס"ג-2003, מוגדר ה"חשד הסביר". "חשד" מתייחס, ככלל, לאירוע אשר התרחש. מדובר במסקנה המתחייבת מן העובדות. רמת הוודאות כאן נמוכה מוודאות מוחלטת. החשד חייב להיות מבוסס על ראיות, להבדיל מ"תחושה או ניחוש גרידא, אשר לא מתלווה אליהם ראיה כלשהי" (בג"צ 465/75 יצחק דגני נ' שר המשטרה, ל(ו) 337 בעמ' 351-353). בבש"פ 6350/97 רוזנשטיין נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו),  נאמר: "לעניין התשתית הראייתית ל"חשד סביר" די בכך "שיש ראיות הקושרות את החשוד לעבירה...במידת סבירות ראויה, המצדיקה...כי תינתן למשטרה אפשרות להמשיך ולסיים את החקירה".

אין צורך בתשתית ראייתית לכאוריתעל מנת לפעול באופן מיידי לשם הגבלת השימוש במקום. תמוהה על כן השתהות פעולת המשטרה, שכן נראה כי מטרת הצו הינה הגבלת השימוש במקום לאלתר, אך בפועל לא ננקטה כל פעולה לסגירת העסק במשך כחודש וחצי מאז החיפוש במקום.

העובדות העולות מתיק החקירה

בהודעתו של א.י (לקוח המקום), שנגבתה ב-30.8.07, שורות 6-17, הוא אומר: "הייתי פה כבר 5 פעמים והיום שילמתי להם כבר בהתחלה 300 שקל תמורת מסאז' עיסוי כל הגוף עירום מלא...הבחורה הג'ינג'ית חצי עירומה. כל זה למשך של 40 דקות לערך. היום לקחה אותי הבחורה שמוכרת לי כבר מהפעמים הראשונות, קוראים לה מיכל...אני קיבלתי ממנה מסאז' מלא וגם עשתה לי ביד והכול בלי קונדום וזו הרפיה ביד. כל הפעמים שעברו היו רק הרפיה ידנית בלי אקט מיני בכלל, כולל מסאז'".

בעמ' 2 להודעתו, שורה 5 הוא אומר: "אני מזהה את הבחורה הזו. היא עשתה לי היום בחדר מסאז'+ הרפיה שזה כולל עשייה ביד עם פורקן. זה כל מה שהיה בינינו תמורת הכסף...אני רוצה להגיד לך שאפילו בקשתי ממנה בחדר לעשות הכול והיא הסכימה רק לעשות לי ביד וזה כל מה שקרה". 

בהודעתו של א.ש (עבר בחלוקה של כרטיסי ביקור למקום), שנגבתה ב-30.8.07, עמ' 2 שורה 25, לשאלה: "מה השירותים שניתנים במקום שאתה מחלק עבורו כרטיסי ביקור" הוא משיב: " זה מקום של בודי מסאז' והרפיה".