החלטה בתיק בש 4108/07

בפניי מונחת בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו לאחר שהוגש נגדו כתב אישום בעבירה של הצתה, עבירה בניגוד לס' 448(א) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין") ועבירה של הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, עבירה בניגוד לס' 275 רישה לחוק העונשין.

א.   כתב האישום והעובדות:

בכתב האישום נטען, כי ביום 12.10.07, בשעה 04:50 לערך, הגיע הנאשם יחד עם אחרים למגרש הרכבים "אוטו דיב" ברח' יפו 108 בחיפה (להלן: "מגרש הרכבים"). נטען, כי הנאשם הצית במזיד ארבעה רכבים. רכבים אלה ניזוקו קשות מההצתה. כמו כן, בהתפשטות האש ניזוקו שלושה רכבים נוספים.

בסמוך לאחר ההצתה, אותר הנאשם על-ידי המשטרה כשהוא נוסע ברכב מאזדה ביחד עם האחרים שנעצרו לאחר מרדף. במהלך פעולות המעצר ניסה הנאשם להימלט מהשוטרים, צעק לעברם בקללות וגידופים. גם לאחר שנלקח בניידת לתחנת המשטרה, המשיך לקלל ולאיים על השוטרים.

בגין האמור ייחסה המאשימה לנאשם את העבירות המופיעות ברישה החלטתי זו.

ב"כ המאשימה טען לקיומן של ראיות לכאורה. בין היתר הוא הפנה לחוות הדעת של מז"פ שלפיה טביעות אצבעותיו של הנאשם נמצאו על הגדר המקיפה את מגרש המכוניות בגובה 2.3 מ' מעל פני הקרקע.

כן הפנה ב"כ המאשימה לעדותו של אריה אורן, עד ראיה ונהג מטאטא כביש, אשר עבר בסמוך למגרש מכוניות והבחין ב- 3 דמויות המחזיקות בשקיות ורצות לעבר רכב מסוג מאדזה בצבע כסף. הוא גם רשם את רוב ספרות לוחית הרישוי של הרכב. המדובר באותו רכב שנתפס מאוחר יותר על ידי המשטרה ובו נמצא הנאשם ביחד עם האחרים.

בהמשך הוא הפנה לתמלול שיחה שהתקיימה בין הנאשם לשותף אחר לכאורה ולפיה הנאשם משתמש בביטוי "שרפנו מכוניות" (מסומן מסמך "עא" בחומר החקירה), מכאן ביקש ללמוד ב"כ המאשימה כי הנאשם הודה בפני חברו בכך שביצע את ההצתה.

ב"כ המאשימה טען עוד, כי קיימת עילת מעצר של מסוכנות כאמור בס' 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו- 1996 (להלן: "החוק") והוסיף כי בשים לב לעבירות המיוחסות לנאשם והמלמדות על תעוזה ומסוכנות רבה, שחרורו לחלופת מעצר לא מאיין את המסוכנות הנובעת הימנו.

עוד הוסיף ב"כ המאשימה כי לחובתו של הנאשם הרשעה קודמת בגין 3 תיקי משטרה שצורפו וכוללים שורה של עבירות רכוש.

ב"כ הנאשם טען, בין השאר, כי מעדותו של נהג המטאטא לא ניתן ללמוד על מעורבותו של הנאשם בעבירות המיוחסות לו. לטענתו העד לא ידע לומר בוודאות את שתי הספרות האחרונות במספר הרישוי של הרכב. כן הוא טען, כי היה מדובר בשעה שהראות בה מוגבלת ואין יכולת להבחין במאפייני הרכב.

בהמשך הוא צירף מסמך תמלול מטעמו בדבר השיחה שהתקיימה בין הנאשם לבין שותפו לכאורה ולפי תמלול זה, נטען כי הנאשם אמר "איפה ששרפו את המכוניות".

לעניין המסוכנות ציין הסנגור, כי בזמן מעצרו של הנאשם הוא היה שיכור כך שלא ניתן ללמוד על מסוכנותו מהתנהגותו בזמן מעצרו.

ב.   ראיות לכאורה:

לאחר שעיינתי בחומר המצוי בתיק נחה דעתי כי ישנן ראיות לכאורה והמסבכות את המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

בתיק החקירה, ישנה עדותו של אורן אריה, נהג רכב המטאטא, אשר העיד כי ביום 12.10.07 סמוך לקרות האירוע הבחין בשלושה צעירים, הרצים ונכנסים לרכב מסוג מאזדה בצבע כסף. העד רשם את מספר הרכב 8683859, אשר נתפס בו המשיב ביחד עם שלושה אחרים. בחקירה המאוחרת הוא מסר כי את מספר הרכב האמור רשם על גבי גיליון סידור העבודה שנמצא גם הוא בתיק החקירה. יש לציין, כי בחקירתו זו הוא ציין, כי שתי הספרות האחרונות של מספר הרישוי היו "59" או "89". עוד הוא מסר, כי הבחין בשתי דמויות הרצות לכיוון הרכב.

על פניה המדובר בעדות רהוטה ומפורטת, שבה העד מסר את פרטי הרכב, הוא ציין כי הייתה תאורה במקום וכי הכביש היה ריק ממכוניות. זו היא עדות של עובר אורח שלא היה לו כל אינטרס בתוצאות החקירה או בחשודים דאז.

יש לציין, כי בנוגע לסתירות לכאורה שהצביע עליהן הסנגור, הן אינן יורדות לשורשו של עניין. דווקא הן יכולות לחזק את אמינות גרסת העד. מכל מקום, יש לזכור, כי בית המשפט בשלב זה אינו בוחן ממצאי מהימנות. הלכה היא  שאין בית המשפט עוסק בשלב זה בקביעת "ממצאים מרשיעים או מזכים" ואף אינו עוסק בסיכום הראיות בתיק ובהכרעה באשמה. בית המשפט בהערכת ערכן הגולמי של הראיות שהצטברו בפניו ומעריך את סיכוי ההרשעה על בסיס זה (ראו: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל פ"ד (נ(2) 133, (1996)); בש"פ 7962/06 שטרית נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.10.06)).

לכל האמור יש להוסיף, כי בתיק החקירה ישנה חוות דעת, לפיה טביעות האצבע של המשיב נמצאו תואמות אלה שהיו על הגדר המקיפה את מגרש הרכבים בגובה של 2.3 מ' מעל פני הקרקע. המשיב לא נתן כל הסבר סביר להמצאות טביעות האצבעות בזירה והכחיש את עצם נוכחותו בשלב כל שהוא בזירה בה נמצאו טביעות אצבעותיו. עובדה זו פועלת לחובתו ומחזקת את התשתית כנגדו.