החלטה בתיק בש 4074/05

1.       זה ערר המדינה על החלטת בית משפט השלום בירושלים מיום 16.1.05 (כב' השופט חיים לי-רן), לפיה הוחלט לשחרר את המשיב לחלופת מעצר כדלקמן:

א.      מעצר בית מלא בבית דודתו של המשיב בבית שמש.

ב.       ערבות עצמית וערבות צד ג', כל אחת על סך 5,000 ש"ח וכן התייצבות מידי יום בתחנת המשטרה בבית שמש.

          כתב האישום מייחס למשיב עבירה של פריצה לרכב וגניבת רכב.

2.       בית המשפט קמא עיכב ביצוע ההחלטה עד לשעה 15:00 של יום מתן ההחלטה (16.1.05). אעיר כאן כי מצב דברים זה יוצר לחץ בלתי סביר לא רק על ב"כ המדינה, מגישי הערר, אלא גם על בית משפט של ערעור, בשל הקושי לקיים דיון בערר ואף ליתן החלטה תוך זמן כה קצר, וכבר הובהר בפסיקה שעל השופט להימנע ממנו. ראו: בש"פ 7602/04, מדינת ישראל נ' הישאם אבו אלהווא ואח'.

3.       חלופת המעצר שאומצה שונה מזו שבית המשפט קמא אימץ בהחלטה קודמת בעניינו של המשיב. אותה חלופה היתה מעצר בית בבית אביו. לגבי חלופה זו ציין כב' השופט ענבר בערר על אותה החלטה, כי היא קשה בעיניו, מאחר שהמשיב נושא על שכמו עבר פלילי מכביד בעבירות קודמות ממין הענין, שבגינן ריצה בעבר מאסרים ממושכים, לרבות מאסר של שש שנים שממנו שוחרר באוגוסט 2002. עוד ציין כי תלוי ועומד נגדו מאסר מותנה בר-הפעלה של שלוש שנים. כב' שופט ענבר הוסיף כי באחת מהרשעותיו האחרונות ציין בית המשפט העליון כי הוא "השתייך לקבוצת עבריינים שהתמחתה בגניבת כלי רכב ובמכירתם ל'שחיטה'". כב' השופט ענבר כתב לענין החלופה שאומצה אז -

"עיון בכתב האישום שלפנינו מגלה לכאורה כי דפוס פעולה זה של גניבת כלי רכב והעברתו לשטחים המוחזקים חזר לכאורה על עצמו. על רקע האמור לעיל סבורני כי אם קיימות ראיות לכאורה נגד המשיב לא ניתן לשחררו לביתו של אביו החולה. המדובר בעבירות שניתן לבצען באישון לילה, וקשה להלום כי האב החולה יהיה מסוגל להשגיח על המשיב".

          כב' השופט ענבר החזיר את הענין לדיון בבית המשפט קמא, מאחר שלפניו התעורר ספק בשאלה אם קיימות ראיות לכאורה. בשלב זה סוגיה זו הוכרעה בבית המשפט קמא ע"י כב' השופט בן דור, ואינה יותר במחלוקת.

4.       באת-כח המערערת טוענת כי לאחר ההחלטה בערר היה מקום שבבית משפט השלום, משהוחזר אליו התיק, ידון בשאלת דיות הראיות לכאורה בלבד. לדבריה, רק בהקשר זה הועלתה בהחלטת כב' השופט ענבר אפשרות של בחינת חלופה אחרת. בפועל, לפני בית המשפט קמא הובאה הצעת חלופה אחרת מזו שנפסלה ע"י כב' השופט ענבר ונבחנה, בשעה שהובהר כבר כי קיימות ראיות לביסוס כתב האישום. למעשה הונח לכך יסוד בהחלטת כב' השופט ענבר, אשר ציין כאפשרי מצב שבית המשפט קמא יבחן חלופות אחרות. החלטתו של כב' השופט ענבר אינה מבהירה כי על בית המשפט לעשות כן רק אם תתברר חולשת הראיות, והפירוש שנותנת לה באת-כח המערערת אינו מתחייב. מכל מקום, עובדה היא שבית המשפט קמא בחן חלופה אחרת, ולא ניתן לומר כי עשה כן בחוסר סמכות. כמו כן, לשיטתי, אין להגיע למסקנה כי החלטת כב' השופט ענבר שוללת אפשרות להעדיף חלופת מעצר לגבי המשיב, ולו מהטעם שבחינת אפשרות החלופה בכל מקרה היא בגדר צו המחוקק.

5.       במצב דברים זה שבה ועולה שאלת התאמת החלופה שהועדפה ע"י בית המשפט קמא בהחלטתו האחרונה למסוכנות המשיב. בחלופה זו, מעצם טיבה, טבועה חולשה, מאחר שבגדרה יימצא המשיב בפיקוח בן משפחה. כב' השופט גרוניס כתב לגבי סוג זה של חלופה, בבש"פ 7602/04, מדינת ישראל נ' אבו אלהווא הנזכר לעיל, דברים אלו:

"השמתו של אדם במעצר בית בבית משפחתו בפיקוחם של בני המשפחה הינה דרך בעייתית מעצם טבעה. בני המשפחה המפקחים עומדים בפני דילמה קשה ביותר. אם הנאשם ששוחרר לחלופה של מעצר בית יפר את הציווי שנצטווה לשהות במקום המסויים הם נדרשים לדווח על קרוב משפחה שהפר צו שיפוטי, כאשר ברור להם כי קיים סיכוי גבוה שדיווחם יביא לכך שבן המשפחה המפר יישלח למעצר רגיל".

          במקרה דנן כל שידוע על הגב' אלבז, כעולה מפרוטוקול בית המשפט קמא, הוא שהיא עקרת בית, וכי בביתה מתגוררים בסך הכל 5 נפשות, כשהגדול בילדיה הוא בן 9 שנים וחצי. הגב' אלבז טענה כי יש לה שליטה על המשיב, הוא שומע בקולה, והתחייבה להודיע למשטרה אם הוא יעזוב את הבית.

6.       בבית המשפט קמא לא הוזמן תסקיר מעצר, אף כי האפשרות לעשות כן הועלתה ע"י באת-כח המדינה. נראה כי מקרה זה, בשל קשייו, שצוינו בפירוט ע"י כב' השופט ענבר כמובא לעיל, מצדיק למצער בחינת החלופה המוצעת ע"י תסקיר מעצר, וראו דברי כב' השופט גרוניס בבש"פ 7531/04, לענין ההסתייעות בתסקיר מעצר במקרים הקשים. ויוטעם, בהעדר בדיקה של גורם מקצועי, אין בדבריה של הגב' אלבז בבית המשפט כדי לבסס את ההתרשמות שאמנם יהא בידה להפעיל פיקוח ראוי על המשיב. אוסיף כי, על פני הדברים, הקשיים שצוינו ע"י כב' השופט ענבר, קיימים גם כאשר מדובר בגב' אלבז. מכל מקום, נדרשת בדיקת יכולתה לפקח על המשיב באופן מעמיק יותר. בהקשר זה אציין כי, חלופה ראויה אינה זו שבגדרה מאשר הערב המפקח כי יודיע למשטרה על הפרת התנאים, אלא זו שבגדרה ניתן גם לקבוע כי הפיקוח יהא אפקטיבי כלפי המשוחרר בערובה, במובן זה שיחשוש מהתנהגות הערב במקרה של הפרה.

7.       לאור האמור, אני מקבלת את הערר, מבטלת את החלטת בית המשפט קמא לענין השחרור בערובה, ומורה על עריכת תסקיר מעצר לגבי המשיב תוך עשרה ימים. התסקיר יבוא לפני בית המשפט קמא, אשר יבחן מחדש את נושא החלופה.

ניתנה היום ט' בשבט, תשס"ה (19 בינואר 2005) במעמד המתייצבים.

הוקלד ע"י נעמי ביטון התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: