החלטה בתיק בש 4023/05

1.      עתירה להכריז על המשיב, זאב רוזנשטיין, כבר-הסגרה בגין עבירות פליליות בהן הוא מואשם בארצות-הברית, על-פי סעיף 3 לחוק ההסגרה, התשי"ד-1954 (להלן: החוק).

2.      המשיב מואשם בארצות-הברית בעבירות של קשירת קשר להפצת סם MDMA - עבירה לפי החוק הפדרלי בארה"ב - Title 21, United States Code, Section 846 841(a)(1) and 841(b)(1)(c), וכן בקשירת קשר ליבוא MDMA - עבירה לפי החוק הפדרלי בארה"ב - 21 U.S.C. Section 952(a), Section 963 and 960(b)(3).

3.      בין מדינת ישראל ובין ממשלת ארצות-הברית קיימת אמנה הקובעת הדדיות בהסגרת עבריינים בין שתי המדינות (כתבי אמנה 505, כרך 13, בעמוד 795 (להלן: האמנה)). על-פי האמור בסעיף 2(31) ובסעיף 2 סיפא לאמנה, עבירות על דיני הסמים המסוכנים, לרבות קשירת קשר לעבור אותן, הנן עבירות הסגרה.

4.      ביום 27.12.2004 הגישה ממשלת ארה"ב, באמצעות שגרירותה בישראל, בקשה להסגיר לידיה את המשיב, על-מנת להעמידו לדין בגין העבירות האמורות לעיל (להלן: בקשת ההסגרה). שרת המשפטים הורתה, מכוח סמכותה לפי סעיף 3 לחוק ההסגרה, על הבאת המשיב בפני בית-משפט זה, כדי לקבוע האם המשיב בר-הסגרה לארה"ב.

5.      על-פי בקשת ההסגרה, היה המשיב חלק מרשת רבת משתתפים, אשר עסקה ביבוא של סם מסוכן מסוג MDMA, הידוע גם כ"אקסטזי" (להלן: הסם), לארה"ב ולהפצתו בה. החל בקיץ 1999 ועד לחודש נובמבר 2001, חברי הרשת, בכללם המשיב, שלחו לניו-יורק מספר משלוחים, בהם כמות כוללת של כמיליון ארבע מאות עשרים וחמישה אלף טבליות סם. לאחר הגעת הסם לניו-יורק, הפיצו אותו חברי הרשת בארה"ב. עד היום הורשעו בארה"ב ארבעה מחברי הרשת בגין חלקם בפרשה.

ביום 17.12.2004 הורה Grand Jury במחוז הדרומי של מדינת פלורידה על הגשת כתב אישום נגד המשיב. ביום 13.9.2004 הוציא שופט בית-משפט השלום בארה"ב צו מעצר נגד המשיב על בסיס תלונה שהוגשה נגדו. על יסוד כתב-האישום שהוגש כנגד המשיב, הוצא נגדו ביום 20.12.2004 גם צו למעצרו על-ידי כב' השופט בראון בבית-המשפט המחוזי באותו מחוז.

6.      המעשים המיוחסים למשיב מפורטים בתצהירו של התובע בבקשת ההסגרה, כדלקמן:

א.     בקיץ 1999 פנה צבי פוגל (להלן: פוגל) לברוך דדוש (להלן: ברוך) בהצעה לעסקת סמים בינו לבין ברוך והמשיב. פוגל מסר לברוך, כי הסם יוסתר בתוך מכונית שתשלח לארה"ב. ברוך, שהיה שותפו של המשיב, פנה אל המשיב ומסר לו את פרטי העסקה. המשיב וברוך מימנו רכישה והעברה של 32,500 מתוך סך של 135,000 טבליות סם שיובאו לארה"ב באותה עסקה. לאחר כחודשיים, מסר פוגל לברוך את רווחי העסקה, וברוך חלק את הכסף עם המשיב.

ב.      בסתיו 1999, שב ופנה פוגל לברוך בקשר ליבוא סמים לארה"ב, שיוחבאו בתוך פסולת נחושת וחלקי מחשבים. ברוך מסר את המידע למשיב, שנתן לו 50,000 דולר עבור חלקו במשלוח שהסתכם ב-50,000 טבליות סם. ברוך עצמו רכש אף הוא 50,000 טבליות, והמשלוח כולו, שיצא מגרמניה לארה"ב, הסתכם בכמות כוללת של 305,000 טבליות. הסם הופץ בארה"ב. פוגל מסר לברוך בישראל את החלק שלו ושל המשיב ברווחי העסקה, וברוך העביר למשיב את חלקו.

ג.       פוגל פנה לברוך פעם נוספת בקשר ליבוא של 250,000 טבליות סם לארה"ב, גם בפעם זו בפסולת נחושת ובחלקי מחשב. ברוך שוחח על העסקה עם המשיב, ושניהם הסכימו להשקיע בעסקה 125,000 דולר, כל אחד, לצורך רכישת רבע מיליון טבליות. מסיבות שונות, התעכבה העסקה, והמשיב ביקש מברוך לארגן פגישה עם פוגל, שכבר קיבל את כספם של השניים. בפגישה הפעיל המשיב לחץ ואיים על פוגל שישיב לו את כספו או שיעביר את כדורי הסם.

ד.      במקביל לעסקה עם פוגל, נערכה עסקה נוספת בין ברוך, המשיב ופיני בן-דוד (להלן: בן-דוד), במסגרתה רכשו המשיב וברוך, כל אחד, כרבע מיליון טבליות של הסם (סה"כ חצי מיליון טבליות).

ה.      באותה עת ערך ברוך סידורים ליציאתם של דוד רואש (להלן: רואש) וישראל אשכנזי (להלן: אשכנזי) מישראל לניו-יורק, כדי לשכור שם דירה לצורך אחסון הסם בה. כמו-כן, ערך ברוך סידורים להגעת הסם מהעסקאות עם פוגל ובן-דוד לדירה זו. עם הגעת הסם לארה"ב, נתקלו ברוך והמשיב בבעיות בהפצתו. באותה תקופה פגש שם-טוב מכתבי (להלן: מכתבי), שותפו של המשיב, שהורשע בארה"ב בגין חלקו בפרשה זו, את מרדכי כהן (להלן: כהן). מכתבי ביקש את עזרתו של כהן בהפצת הסם בארה"ב, וכהן איתר קונים ומסר את פרטיהם למשיב ישירות או באמצעות מכתבי. המשיב היה מוסר את המידע לברוך, שהיה דואג להעבירו לידיעתם של רואש ואשכנזי, אשר יצרו קשר עם הרוכשים הפוטנציאליים וביצעו את העסקאות.

ו.        באחת מהעסקאות מסר כהן למכתבי את שמו של חואן קרלוס (להלן: קרלוס), קונה פוטנציאלי לסם במיאמי. כהן לא ידע באותו זמן כי קרלוס שימש כמודיע משטרתי. מכתבי מסר את הפרטים למשיב, שהעבירם לברוך, וברוך יצר קשר עם רואש ואשכנזי ונתן להם את פרטיו של קרלוס. בהמשך אף יצר כהן קשר ישיר עם המשיב בקשר לעסקה. לבסוף, תואמה פגישה בין רואש ואשכנזי לבין ג'ורג', נציג הקונים, שאף הוא שימש מודיע משטרתי. הפגישה התקיימה ביום 16.7.2001 בניו-יורק, ובמהלכה נמסרה למודיע משטרתי נוסף דוגמא של הסם.

ז.       ביום 17.7.2001 ערכו שוטרים ממשטרת ניו-יורק חיפוש בדירה, שאותה שכרו רואש ואשכנזי. רואש ואשכנזי נעצרו בדירה ונתפסו בה כ-700,000 טבליות של הסם וכ-187,000 דולר במזומן.

ח.      לאחר שנודע למשיב ושותפיו דבר המעצר והתפיסה בניו-יורק, נפגש ברוך עם המשיב והסדיר עמו תשלום עבור ייצוג משפטי לרואש ואשכנזי.

7.      המשיב היה בעת ביצוע המעשים המיוחסים לו אזרח ותושב מדינת ישראל, כמשמעות מונח זה בסעיף 1א לחוק ההסגרה. ארצות-הברית העבירה למדינת ישראל התחייבות, בהתאם לאמור בסעיף 1א(2) לחוק ההסגרה, כי אם יורשע המשיב בדין ויוטל עליו עונש מאסר, הוא יועבר בחזרה למדינת ישראל לשם נשיאת עונשו בה.

אין מחלוקת כי המשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו בישראל בלבד, וכן אין חולק כי נתקיים יסוד הפליליות הכפולה וכי קיימת סמכות מקבילה לישראל ולארה"ב לשפוט את המשיב בגין עבירות אלה.

8.      לטענת בא-כוח העותר, לו ביצע המשיב בישראל את המעשים המיוחסים לו בארה"ב, ניתן היה להעמידו לדין בישראל בגין עבירות של עסקה אחרת בסם מסוכן, סחר בסם מסוכן ויבוא סם מסוכן - כולן לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973, וכן בקשירת קשר לביצוע פשע - עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לשיטתו, העבירות המיוחסות למשיב הן עבירות הסגרה, לפי סעיף 2(א) לחוק ההסגרה ולפי סעיפים 2(31) ו-2 סיפא לאמנה. כמו-כן, קיימות ראיות שהיו מספיקות כדי להעמיד לדין את המשיב על עבירות כאלה בישראל, כאמור בסעיף 9 לחוק.

בא-כוח העותר טען עוד, כי למרות שמעשיו הפיזיים של המשיב בוצעו בישראל, אין משמעות הדבר כי העבירות בהן מואשם המשיב לא נעברו בארה"ב. עבירות סחר בסמים הנן עבירות בינלאומיות טיפוסיות, כגון עבירות סחר בנשים וטרור בינלאומי, שבהן בדרך-כלל קיימת למספר מדינות סמכות שיפוט, ואולם יש לבחון למי מהמדינות המעורבות יש אינטרס עדיף לשפוט את המשיב. במקרה זה, בו מדובר בעבירת קשר ליבוא והפצת סם מסוכן, האינטרס החזק להעמיד לדין הוא של מדינת היעד לביצוע העבירה, קרי ארה"ב, כאשר הליך ההסגרה מהווה אמצעי למימוש שיתוף הפעולה בין המדינות למלחמה בעבירות מסוג זה. לגישת בא-כוח העותר, אינטרס ארה"ב להעמיד לדין את המשיב גובר על אינטרס השפיטה של ישראל, כיוון שהקשר יצא לפועל בארה"ב, המעורבים בפרשה הועמדו לדין ונשפטו בארה"ב, והעדויות הצריכות לבירור אשמתו של המשיב אף הן מצויות בארה"ב. זאת ועוד, יש לכבד את שיקול דעת שרת המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה, שהפעילו את סמכותם במקרה זה ונענו לבקשת ההסגרה.