החלטה בתיק בש 3854/06

כנגד המשיב  הוגש כתב אישום המייחס לו שורה של עבירות אלימות במשפחה, עבירות שנעברו כנגד אשתו. בכתב האישום מתוארים שלושה אירועי תקיפה אלימה, האחד ביום 14/4/06 והשניים הקשים יותר ביום 18/11/06 וביום 19/11/06. כתב האישום  כולל עבירות לפי סעיף 335+333(א1), 382+380(ג) ו-192 לחוק העונשין. ביחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה להורות על מעצרו עד לתום ההליכים כנגדו.

בפתח הדיון חלק המשיב על הראיות שכנגדו וטען, למעשה, להעדר אמינות המתלוננת.  עם זאת נראה כי טיעון ב"כ אינו מתיישב עם הודאתו ובכל מקרה עיקר הטענות היו לא כנגד עצם האלימות, בה הודה למעשה המשיב, אלא כנגד עצמת חבלות הגוף וכפועל יוצא מכך כנגד חומרת העבירות שבכתב האישום.

בהחלטה קודמת ציינתי כבר כי קיימות ראיות המבססות סיכוי של ממש להוכחת האישומים. כאמור - קיימת עדות מפורטת של המתלוננת  הנתמכת בתיעוד רפואי המשקף את טיב החבלות שנגרמו לה, לטענתה. המשיב עצמו הודה בעיקרי המעשים אלא שלטענתו חומרתם הייתה פחותה. עדויות הרקע של  שוטרים ושל אביה של המתלוננת תומכים גם הם בגרסת המאשימה. נראה כי קיים סיכוי של ממש להוכחת האלימות והחבלות שגרם המשיב למתלוננת. יתכן כי בסופו של יום יקבע כי העבירות בהן יש להרשיעו חמורות פחות (במיוחד בהקשר לעבירה לפי סעיף 333), ואולם עניין זה מקומו להתברר בהליך העיקרי ולא לשלב המעצר.

עבירות אלימות במשפחה מקימות עילת מעצר הן מכוח החזקה שבחוק והן מעצם המסוכנות הטבועה במערכת יחסים אלימה בין אנשים קרובים. מעבר למסוכנות, קיים חשש של השפעה על יכולת נפגע העבירה להעיד זאת אם הפוגע החי בקרבו ישוחרר. מכאן שעילת המעצר היא כפולה. על הסיכון שבשחרור הגורם האלים בעבירות בתא המשפחתי עמד לאחרונה בית המשפט העליון בבש"פ 9472/06 מדינת ישראל נ' פלוני תק-על 2006(4), 2355 ,עמ'  2357, שם נאמרו הדברים הנכונים, בהתאמה המתחייבת, גם למקרה שבפני:

"בדיני נפשות עסקינן. כבר הוכח מספר פעמים, כי אך כפסע בין איום למעשה ובין סטירת לחי לנטילת נפש ממש. לא אחת בעבר, שוחררו נאשמים באלימות כלפי בנות-זוג ממעצרם, וניצלו אמון זה למעשי אלימות קשים. אין ספק, כי תופעת האלימות במשפחה מגיעה לכדי מכת מדינה ממש ועל מערכת המשפט ואכיפת החוק להילחם בה בכל תוקף. על כן, בנסיבות אלו יש לבחון במשנה זהירות את ההחלטה לשחרר את המשיב, המואשם באלימות קשה ואשר אף איים מספר פעמים על המתלוננת ברצח (בעניין זה ראו והשוו, בין היתר, בש"פ 5273/99 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); בש"פ 10247/05 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); בש"פ 5740/00 מדינת ישראל נ' יצחק ירושלמי (טרם פורסם); בש"פ 9232/99 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם).

בעניין שבפניי, אין להתעלם מן העובדה, כי זהו מעצרו ואישומו הראשון של המשיב. יחד עם זאת, בהתחשב באופיים של המעשים המיוחסים לו ובמסוכנות הנשקפת מהם ובהתחשב בחששו האמיתי והמפורט של שירות המבחן מחלופת המעצר ומדפוסי התנהגותו של המשיב, יש בשחרורו של המשיב ממעצר משום נטילת סיכון בלתי-סביר לביטחונה של המתלוננת. להתרשמות זו יש להוסיף את העובדה, כי המשיב הפר צו שיפוטי מפורש, ואף לשיטתו, היה זה משום שלא יכול היה להתגבר על רגשות געגועיו. בנסיבות של אימפולסיביות כזו וחוסר יכולת לשלוט במעשיו, קשה לתת במשיב אמון פעם נוספת, בוודאי בהתייחס למחיר הכבד העלול להיגבות בשל כך."

אין חולק כי בכל מקרה חובה על בית המשפט לבחון חלופת מעצר, ובמיוחד כאשר אין למשיב עבר פלילי. כך גם במקרה זה. בית המשפט הורה על הכנת תסקיר מעצר ע"י שירות המבחן. שירות המבחן הגיש תסקיר אשר המליץ להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר והכנסתו להליך טיפולי. עם זאת מעיון בתסקיר עולה כי ההמלצה מלווה היסוס רב. ראשית מצביע שירות המבחן על אי לקיחת אחריות מלאה למעשים הן ע"י המשיב והן ע"י בני משפחתו האמורים לפקח עליו ואשר מחד מגלים רצון אמיתי לסייע לבני הזוג לשקם את מערכת חייהם המשפחתית ומאידך מגוננים על מעשיו. כמו כן ציין שירות המבחן כי המתלוננת רוצה בשחרורו של המשיב ואולם ניתן ללמוד מהתסקיר שיש ברצון זה הרבה מהתופעה הידועה כ"תסמונת האשה המוכה" אשר הלחץ הסביבתי והמשפחתי מכתיב את התנהגותה. התופעה מוכרת במקרים דומים רבים ובמיוחד במציאות המשפחתית בה שתי המשפחות מחותנות בקשר כפול - אחותו של המשיב נשואה לאחיה של המתלוננת.

שירות המבחן מציין בתסקירו, ביחד עם ההמלצה לשחרור, כי יש לשקול את השחרור "... בתנאים שיבטיחו מניעת פגיעה חוזרת באשתו...". גישתו העקרוני של שירות המבחן מקובלת עלי ואולם יישומה אינו ברור, לעת הזו. חלופות המעצר המוצעות אינן מקיימות את התנאי המפורט בתסקיר וגם אם ישוחרר בפיקוח המפקחים המוצעים, אשר לכאורה (בכפוף לחקירתם) נראים כראויים, איני רואה בהצעת שירות המבחן כמספקת ביטחון הולם למתלוננת, ובמיוחד בשים לב לקרבה  הגיאוגרפית בין כפר מגורי משפחת המשיב וכפר מגורי הורי המתלוננת, שם היא שוהה כעת.      

אוסיף עוד כי נראה שבטרם העידה המתלוננת שחרורו של המשיב עלול לסכנה, זאת גם בהביאי בחשבון את הנתונים החיוביים העולים מתסקיר שירות המבחן.

אשר על כן אני מורה כדלקמן:

אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום הליכים כנגדו.

ניתן יהיה לשקול שוב את שחרורו, לרבות לחלופה המוצעת ע"י שירות המבחן, לאחר שתעיד המתלוננת, אם תוגש אז בקשה לעיון חוזר. בעניין זה אציין כי גם שירות המבחן ראה בקידום ההליכים בתיק העיקרי כמפתח להחזרת היציבות בחיי המשפחה של המשיב והמתלוננת. הודע לבית המשפט כי התיק קבוע לשמיעת עדויות במועד סמוך, 8/1/07 ו- 15/1/07 ואם לא יסתיים הדיון במועד זה, ניתן יהיה לשקול שוב את הצידוק בהמשך החזקתו של המשיב במעצר.

בכפוף לאמור לעיל ייעצר המשיב עד לתום ההליכים כנגדו.

יש לשלוח עותק החלטה זו לשירות המבחן למבוגרים בחיפה פקס': 8619602. 

ניתנה היום יא' בטבת, תשס"ז (1 בינואר 2007) במעמד המשיב, ב"כ המשיב וב"כ המבקשת.

הקלדנית: ליאת פ. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: