החלטה בתיק בש 3842/06

1.         נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת סם שלא לשימוש עצמי לפי סעיף 7(א) + (ג) לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג - 1973.

            בכתב האישום מיוחס למשיב כי ביום 19.04.06 בסמוך לשעה 21:30 בכביש 40 לכיוון צפון בקרבת צומת קרית גת דרום, בתוך מונית מסוג סקודה, החזיק המשיב סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 3,282.94 גרם נטו מחולק ל-33 אריזות, שלא כדין וללא היתר מאת המנהל.

            יחד עם כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים.

2.         ב"כ המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ולעילת מעצר, אף כי צויין כי המשיב טוען כי כל כמות הסם שנתפסה מיועדת לצריכתו העצמית.

3.         על אף חומרת העבירה, על אף קיומה של תשתית ראייתית וגם עילה למעצר - נתבקש שירות המבחן ליתן תסקיר מעצר אודות המשיב, ולהתייחס בו (לפי בקשת המשיב) לאפשרות שילובו בהליך גמילה, זאת על אף, וכפי האמור בהחלטתי מיום 25.04.06, היותו של המשיב אסיר ברשיון, כשמאסר מותנה בן הפעלה קיים נגדו.

4.         שירות המבחן אכן נתן תסקיר מעצר ובו התייחס בפרוט לנסיבותיו של המשיב, וסוף דיון העריך כי שילובו במסגרת קהילה טיפולית סגורה, כחלופת מעצר, עשוי להוות מענה מתאים למצבו ההתמכרותי ויתכן כי יש בו כדי להפחית מסוכנות להישנות התנהגות פורצת גבולות.

            מתוך כך המליץ שירות המבחן כי תתאפשר בדיקת התאמת המשיב לקליטה בחלופה שהוצעה, ועוד המליץ כי ההליכים לצורך שילוב המשיב בקהילה יערכו מתוך המעצר ובליווי גיסו של המשיב - מאחר והמשיב העיד בעצמו  על הקושי שלו לשמר המנעותו משימוש בסמים כאשר הוא משוחרר ממעצר.

5.         עיינתי ושקלתי טענות ב"כ הצדדים, גם את תסקיר המעצר וסוף שיקול מסקנתי היא כי לא ניתן לחרוג בעניינו של המשיב מההלכה שעיקרה הוא כי רק במקרים חריגים ויוצאי דופן ניתן לשלול חזקת המסוכנות הסטטוטורית הקמה מתוך העבירה המיוחסת למשיב ולהצדיק חלופת מעצר.

            כך נאמר לא אחת כי נסיבות אישיות מתגמדות ומשקלן מזערי בעבירות סמים בכלל ובעבירות סחר בפרט - כשאלה מוצבות מול האינטרס הציבורי והצורך להתיר שרשרת הסם והמשך הפצתו.

            כמות הסם שנתפסה אצל המשיב, שרק לאחרונה סיים ריצוי מאסר בפועל של 26 חודשים, אחר שהורשע בעבירות של אחזקת סם מסוכן מסוג קנאבוס לצריכה עצמית, בשלוש עבירות של סחר בסם מסוכן, בעבירה של תיווך בסם מסוכן וסיוע לסחר, והכל בעסקת טיעון, כשהמשיב הוא אסיר ברשיון, כשמאסר מותנה מרחף מעליו - הם המלמדים כי לא ניתן לשקול בעניינו חלופה למעצר, וזאת על אף המלצות שירות המבחן אותן לא אוכל לקבל כאן, שהרי הלכה היא כי ניתן לשקול, בדחק, אפשרות לשחרר משיב כמו כאן, על מנת שישולב בהליך גמילה - אם החל בו קודם מעצרו - אך כאן לא רק שלא החל המשיב בהליך גמילה כזה, אלא הוברר כי בהליך הפלילי הקודם בו הורשע ובגינו ריצה מאסר בפועל הומלץ בפני שלטונות שב"ס להעניק לו טיפול גמילה, וכפי שנאמר שם - אם יחפוץ בו או אם ימצא מתאים.

            טענת המשיב היא כי הליך שכזה לא נעשה, אך כי שחרורו נעשה במסגרת תכנית שהיתה אמורה לשלב אותו בהליך גמילה, אך לו לא היה הכח להשתלב בתכנית שכזו, וכפי דברי בא כוחו - כאן טעותו.

            והנה - לא רק שלא היה בידי המשיב הכח להשתלב בהליך גמילה, הנה מצא עצמו מבצע עבירה נוספת, כשלפי המיוחס לו החזיק בכמות סם גדולה, מחולקת למס' רב של מנות, והנה בפנינו טעות על גבי טעות.

            וודאי אין בהתנהגותו של המשיב, כפי שפורטה לעיל, כדי להצדיק שחרור לחלופה כלשהי, ואת רצונו העכשווי להשתלב בהליך גמילה - ניתן יהיה לשקול בתיק העיקרי.

            וראה בבש"פ 8688/04 שמואל חסדאי נ. מ"י מיום 11.2.04: -

"מעבר לכל אלה, אפילו המליץ שירות המבחן על הליך גמילה בלא סייג, נראה כי לא אלה הנסיבות ולא זה הזמן לנקוט בו. עקרון מקובל בפסיקתנו הוא כי שלב המעצר עד תום ההליכים אינו השלב המתאים לפתיחה בהליך גמילה במי שלא השתלב בכך קודם לביצוע העבירה נשוא המעצר והשתלבותו נושאת פרי. הליך גמילה עשוי להשתלב במסגרת ריצוי עונש מאסר לתקופה משמעותית, ואין הוא מתאים למסגרת תקופת ביניים בה אדם עצור לצורך ניהול משפטו. יעילותו של מסלול גמילה כחלופת מעצר מוטל בספק מבחינה שיקומית, והוא עלול להחטיא את מטרות חוק המעצרים בהגנה על האינטרס הציבורי ובטחונו. חריג נדיר לעקרות זה עשוי להתקיים מקום שהנאשם החל בהליך גמילה שצלח קודם למעצרו ומקום שישנה חשיבות מיוחדת ביצירת המשכיות ורציפות של הליך זה לבל יושם לאל הישג שיקומי שנרכש בקשיים ובהשקעת משאבים מרובים. בנסיבות כאלה, ובמצבים מתאימים, אפשר ויש מקום להמשיך בהליך גמילה מוצלח קודם לביצוע העבירה נשוא האישום בעייננו, אלא נסיונותיו הקודמים לגמילה נכשלו כישלון חרוץ וממילא לא מתקיימים אותם תנאים חריגים שעשויים היו להצדיק שקילת אפשרות של חלופת מעצר לצורך הליך גמילה."

6.         לא מצאתי, כאמור לעיל, כי נסיבותיו של המשיב מצדיקות חריגה מההלכה העקרונית, ומכאן,  אני מורה על מעצרו עד תום ההליכים.

ניתנה היום כ"ד באייר, תשס"ו (22 במאי 2006) במעמד הצדדים.