החלטה בתיק בש 3772/08

1.       ערר על החלטת בית משפט השלום בחיפה ( כב' השופט מר ע' קוטון) מתאריך 25.8.2008, בתיק מ"ת 08 - 08 - 2659.

2.       כתב האישום שהוגש נגד העורר לבית המשפט קמא מונה שלושה אישומים. באישום הראשון מואשם העורר בכך שבתאריך 6.12.2007 מכר לסוכן משטרה סמוי סם מסוכן מסוג הרואין במשקל 7.2126 גרם נטו ועוד 2.1591 גרם חשיש. באישום השני מואשם העורר בכך שבתאריך 10.2.2008 מכר לסוכן המשטרה הסמוי סם מסוכן מסוג הרואין במשקל  9.9405 גרם נטו. באישום השלישי מואשם העורר, כי בתאריך 26.2.2008 קיבל מאת הסוכן המשטרתי הסמוי סך 5,000 ש"ח על מנת לספק לו 50 גרם סם מסוכן מסוג הרואין, אך נעלם עם הכסף ולא סיפק את הסם.

          בשני האישומים הראשונים מואשם איפוא העורר בעבירות של סחר והספקת סמים מסוכנים, לפי סעיף 13 בצירוף סעיף 19א' לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג - 1973, ובאישום השלישי מואשם העורר בניסיון לסחור ולספק סם מסוכן.

3.       לצד כתב האישום הוגשה בקשה לבית המשפט קמא להאריך מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו.

          בית המשפט קמא מצא, שהראיות העיקריות הן הודעות שמסר הסוכן הסמוי, אשר זיהה את העורר כמי שמכר לו את הסמים בשתי העסקאות הראשונות ונטל את הכסף בעסקה השלישית. העורר הכחיש כי הוא היה מוכר הסם, וכן טען לפגמים במסדר זיהוי התמונות שנעשה לסוכן, וכן בכך שקולות הדוברים בקלטת שהקליט הסוכן לא זוהו באמצעים מדעיים. בית המשפט קמא סבר, שאמנם קיימות ראיות לכאורה בנוגע לאישומים הראשון והשני אך נוכח חולשתן, לא היה מקום להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים, אלא שלראיות הנוגעות לאישומים הראשון והשני מצטרפת מערכת הראיות שנאספה להוכחת האישום השלישי, וזו איתנה יותר.

          בית המשפט קמא דחה טענת העורר בדבר חוסר שוויון בינו ובין מעורב אחר בעסקה השלישית, ששוחרר מהמעצר, וקבע, שאין לתקן טעות אחר בביצוע טעות נוספת. באשר לעילת מעצר מצא בית המשפט, שקיימת עילה להאריך מעצרו של העורר עד לתום ההליכים, וכן קבע שאין מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר.

          על החלטת בית המשפט להאריך מעצרו של העורר עד לתום ההליכים, הוגש הערר שלפני.

4.       לעניין הראיות:

          כאמור בית המשפט קמא מצא שקיימות ראיות לכאוריות להוכחת שלושת האישומים, אך סבר כי הראיות המוכיחות האישומים הראשון והשני חלשות.

          עם כל הכבוד, אין אני שותף להערכתו של בית המשפט קמא בדבר חולשתן של הראיות. הראיות המרכזיות להוכחת כל שלושת האישומים הן הודעותיו של סוכן המשטרה הסמוי, שהכיר את העורר וזיהה אותו. ההיכרות בין השניים, מסתבר, קדמה לעסקאות שנעשו ביניהם, ואף העורר אישר, שהוא מכיר את הסוכן "מהשכונה". נראה איפוא לכאורה, שהסוכן ידע היטב ממי הוא קונה את הסמים בשתי העסקאות הראשונות ולמי מסר את הכסף בעסקה השלישית.

          אמנם, נראה לכאורה שמסדר הזיהוי באמצעות התמונות לא תועד כראוי, ולא ברור איזה תמונות הוצגו בפני הסוכן, או שמא נמסר לידו אלבום תמונות והוא דפדף בו (דבר שנראה יותר סביר בעיני לאור העובדה כי צויין שהוצגו לסוכן 82 תמונות). ואולם, הסוכן כבר נקב בשמו של העורר עוד בהודעתו הראשונה, מיום 6.7.2007, כחודשיים לפני שהתבקש לזהות את תמונתו של המשיב.

          גם קולו של העורר לא אומת באמצעים מדעיים, ואולם גם כאן אין אני מוצא שהדבר מחליש את חומר הראיות. סוכן המשטרה אמנם דיבר בטלפון עם פלוני, ולדעת הסוכן הוא דיבר עם העורר. קולו של העורר לא זוהה באמצעים מדעיים, דבר המניח את הבסיס לטענת העורר, שלא היה זה הוא שדיבר עם הסוכן בטלפון. ואולם, לדעתי, לדבר זה אין נפקות, שכן לאחר שיחת הטלפון, שהסוכן קיים עם פלוני (אפילו אניח שהוא אינו העורר), התקיים מפגש בין הסוכן והעורר, במהלכו מכר העורר סמים מסוכנים לסוכן המשטרה, או שנטל את כספו ונעלם, כפי שאירע באישום השלישי.

          בשלב הנוכחי אין בית המשפט נכנס לבחון את הראיות לפרטיהן, וכל שמוטל עליו לעשות הוא לבחון, האם התמונה הכללית המתקבלת מהראיות שנאספו, מלמדת על כך שהראיות מגלמות בתוכן פוטנציאל שיהיה בו די להביא להרשעת הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. ככל שהדברים אמורים במקרה שלפני, הרי די בכך שסוכן המשטרה מוסר, כי ביצע את העיסקאות עם העורר, ולאור היכרותם הקודמת, ניתן להניח שהזיהוי נכון.

          על כן, הנני סבור, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר בכל שלושת העסקאות המפורטות בכתב האישום.

5.       טענת הפלייה:

          ב"כ העורר הלין על כך שמעצרו של העורר הוארך עד לתום ההליכים, בה בשעה שמעורב אחר שוחרר, והוא אינו נתון במעצר, ואף כתב אישום לא הוגש נגדו. על טענה זו השיב בית המשפט קמא, שאין מתקנים טעות אחת בעשיית טעות נוספת, ובעניין זה דעתי כדעת בית המשפט קמא.

          העורר היה זה שמכר בפועל את הסמים המסוכנים לסוכן המשטרה בשתי העסקאות, והוא היה זה שנטל את כספו בעסקה השלישית. חלקו של העורר בעסקאות עם סוכן המשטרה הוא חלק מהותי, ואין להשוותו עם חלקו של האחר אליו העורר מכוון, אפילו אניח שהאחר היה שולחו של העורר.

6.       עילת מעצר:

          התנהגותו של העורר מקימה כלפיו חזקת מסוכנות לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו - 1996. ואולם, לגבי מי שעוסק במכירת סמים מסוכנים, אין צורך להזקק לחזקת המסוכנות, שכן קיימת בו מסוכנות קונקרטית, ודרגתה גבוהה ביותר.