החלטה בתיק בש 3680/08

הרקע הכללי:

כנגד המבקש, וכן כנגד נאשם נוסף שהוא אחיו, הוגשו כתבי אישום נפרדים המייחסים להם עבירות של החזקה ונשיאה של נשק שלא כדין, עבירה לפי סעיף 144(א)+(ב) + סעיף 29; עבירה של היזק בחומר נפיץ, עבירה לפי סעיף 452 + 454 + סעיף 29, הכל לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977. מדובר באירוע בו, על פי הנטען, השליכו שני האחים רימון הלם לעבר תחנת דלק שבבעלות המתלונן שהוא חבר מועצה בכפר ינוח, הכל על רקע של סכסוך פוליטי.

עניינה של בקשה זו בחומר חקירה וברשימת חומר חקירה. לטענת ב"כ המבקש לא הועברה לו רשימת חומר חקירה ערוכה כנדרש וכן לא הועבר לו כל חומר החקירה, כאשר חלק מחומר החקירה שהועבר לו אינו כלול ברשימת חומר החקירה כפי שהועברה. המאשימה טוענת כי הועברה לסניגור הרשימה וכן חומר חקירה העונה על הכללים של "חומר חקירה" שיש להעבירו לנאשם ולבא כוחו, למעט אותם מסמכים עליהם חלה תעודת חסיון.

הערת מבוא:

בטרם אתייחס לכללים בעניין הכנת רשימת חומר חקירה והעברת חומר חקירה לעיון סנגור אדגיש כי יתכן וכל הדיון בבקשה זו היה נמנע לו הייתה מוכנה מראש, וכפי שנדרש, רשימת חומר חקירה ופעולות חקירה שבוצעו כפי שנדרש בחוק ובפסיקה. מתשובת המאשימה עולה כי חלק גדול מהמחלוקת נובע מסימון לא ברור של מסמכים, חלקם קיבלו סימון כפול. כמו כן קיימים רישומים בדבר מסמכים שלא נמצאו כלל עד היום ולא ברור מהות אותם רישומים. למרבה הצער נראה כי היחידה החוקרת במקרה זה לא ניהלה את תיעוד החקירה בהתאם לנדרש ופעלה בחוסר סדר. מכאן גם חלק מאותן בעיות שעלו אף מתשובת ב"כ המאשימה בכל הנוגע להעדר בהירות לגבי פעולות חקירה שבוצעו, אם בוצעו, ומסמכים וראיות שנאספו. בכל הנוגע להשלכות אותו חוסר סדר והעדר בהירות ידון בית המשפט שבפניו התיק העיקרי. אין אלא לקוות כי גורמי החקירה יסיקו את המסקנות הנדרשות וידאגו, לפחות לעתיד, לפעול בהתאם להוראות החוק והפסיקה בכל הנוגע לתיעוד החקירה.

הכללים בעניין הכנת רשימת חומר חקירה :

תפקידה של רשימת חומר חקירה, אשר אין חולק כי זכותו של ב"כ נאשם לקבלה, היא להצביע על כלל חומר החקירה שנאסף ע"י הגורם החוקר. מטרת הכנת הרשימה היא בראש ובראשונה לסייע לתביעה המכינה את כתב האישום לבקר ולבחון ביעילות את הגוף החוקר. רק בשלב השני, לאחר הגשת כתב האישום, משמשת רשימת חומר החקירה את ההגנה ומסיעת בידה לדעת מה החומר שנאסף ע"י הרשות החוקרת.

בחוק סדר הדין הפלילי לא פורטו הנחיות ברורות לגורמי החקירה והתביעה בכל הנוגע לאופן הכנת אותה רשימה. הדבר בא לידי ביטוי בצורות שונות של רשימות המוצגות חדשות לבקרים לעיון בית המשפט כאשר מוגשת בקשה לקבלת אותה רשימת חומר חקירה ע"י באי כוחם של נאשמים. לעיתים נמסרת לב"כ נאשמים רשימה של מפתח תיק חקירה, לעיתים רשימות אחרות שאין בהן פרטים ברורים.

עם זאת פירטה הפסיקה שורה של כללים שיש למלא כדי שרשימת חומר חקירה תעמוד בדרישות. רשימת חומר חקירה חייבת להבהיר לא רק את עצם קיומם של מסמכים אלא את תמצית תכנם וכן התייחסות לעמדת המאשימה האם יועברו מסמכים אלו להגנה. אין די ברשימה בה כתוב , למשל, תיאור של מסמך כדלקמן " זכ"ד מסומן כ'". בדרך זו אין אפשרות לבקרה אמיתית ובחינת המסמכים מאחר וקימות, לעיתים, גם טעויות בסימון המסמכים (כפי שקרה בצורה ברורה במקרה שבפני). כדי שניתן יהיה לבדוק את המסמכים דרוש פירוט תמציתי של תוכנם ופרטים מזהים. כך למשל, בדוגמה שהבאתי צריכה ההתייחסות לאותו זכ"ד להיות מפורטת ברשימת חומר החקירה כדלקמן: "זכ"ד מיום.... שנערך ע"י.... בעניין..... סומן כ' וכולל .... עמ'". בהמשך צריך עורך הרשימה להבהיר אם מסמך זה מועבר להגנה. אם אינו מועבר יש לציין את הסיבה (חוסר רלוונטיות, תרשומת פנימית, חומר החוסה תחת תעודת חיסיון וכד'). אם חסוי המסמך יש ליתן, במידת האפשר ובמגבלות החיסיון, פרפראזה של תוכן המידע החסוי. פרטים אלו צריכים להיות מפורטים ברשימת חומר החקירה באופן שיאפשר לתביעה לערוך בדיקה יעילה של החומר, ובהמשך יאפשר לב"כ נאשם להעלות את טיעוניו בדבר זכותו לעיין בו ולבית המשפט לבדוק את הטענות.

במקרה שבפני לא נערכה רשימה על פי הכללים הנ"ל ובפועל קיימת אי בהירות בנוגע לעצם קיומם של מסמכים וזיהוי מסמכים, בחלק מהמקרים עקב סימון כפול. גם כעת, כשהתבקשתי לבחון מסמכים מסוימים השנויים במחלוקת, קיימת אי בהירות לגבי סימונם וזיהוים. למסמכים ספציפיים אתייחס בהמשך. אדגיש כי רשימה ערוכה כחוק הייתה מצמצמת את המחלוקת וחוסכת חלק נכבד מההתדיינות שבפני. 

מכאן לעצם הבקשה לעיון בחומר חקירה:

כאמור חלק מהבקשה מתייחס למסמכים שהועברו להגנה והדבר לא היה ברור עקב העדר רשימה ערוכה כנדרש וסימונים כפולים. חלק אחר של המסמכים חוסה תחת תעודת חסיון ועניין זה יידון בהליך נפרד. חלק מהמסמכים, ובעיקר התכתבויות שבין הפרקליטות ליחידה החוקרת וכן מזכרים שהוגשו ע"י שוטרים לשופט שדן במעצרים עובר לחקירה סווגי ע"י הפרקליטות כמסמכים שאין מקום לגלותם. בעניין זה עיקר המחלוקת שבפני. 

עיקרי ההלכות שעניינם היקף חובת הגילוי של חומר חקירה לנאשם ולבא כוחו פורטו לאחרונה בבש"פ 7185/08 רביע מזעל נ' מדינת ישראל ואח' (החלטה מיום 8/9/2008) שם נאמר:

"המיתווה הנורמטיבי שביסוד הסוגיה העולה לדיון מעוגן בחוק, וגובש בהלכה הפסוקה.

סעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 קובע את זכות הנאשם לעיין בחומר חקירה המצוי בידי התביעה, והנוגע לאישום. זכות העיון נגזרת מזכות היסוד של הנאשם לחירות, ממנה נגזרת הזכות למשפט הוגן. מימוש הזכות למשפט הוגן מותנה בכך שמלוא החומר הנוגע לנאשם, והעשוי לשמש אותו להגנתו, יוצג בפניו ויהיה ידוע לו.

"חומר חקירה" הינו מושג שנוטים לפרשו בהרחבה (בש"פ 9322/99 מסארווה נ' מדינת ישראל, פד"י נד(1) 376 (2000)). "חומר חקירה" הוא חומר רלבנטי לאישום, כאשר הרלבנטיות נבחנת, הן ביחס לאישום עצמו, והן ביחס לפריפריה של האישום. אין לכלול בגדר "חומר חקירה" ראיות שהרלבנטיות שלהן לאישום אינה קיימת, או שהיא שולית בלבד. במיוחד יש להיזהר מהצגת חומר שהרלבנטיות שלו לאישום הינה זניחה, מקום שהצגתו עלולה לגרום פגיעה בלתי ראויה בצד שלישי, או לכרוך נזק לאינטרס ציבורי כללי (בש"פ 2043/05 מדינת ישראל נ' זאבי (לא פורסם, 15.9.05)). קיימת קורלציה בין מידת חשיבות החומר לבירור השאלות העולות במשפט, לבין משקל הפגיעה הצפויה מהצגת החומר לזכויות או לערכים אחרים בעלי חשיבות (פרשת זאבי, שם; בג"ץ 620/02 התובע הצבאי הראשי נ' בית הדין הצבאי לערעורים, פד"י נז(4) 625 (2003)).

לעומת זאת, מקום שיש לחומר רלבנטיות לאישום, וחשיבות להגנת הנאשם, יש לחושפו כחומר חקירה, גם אם הוא עלול לפגוע בזכויות ובערכים כלליים, בכפוף להטלת חיסיון על-פי דין (בש"פ 91/08 מדינת ישראל נ' שיבלי (לא פורסם, 13.2.08); בש"פ 10787/06 אבו שחאדה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.1.07) (השופטת חיות)).

הכלל הדיוני לגבי יומן חקירות, שהוא נושא הבקשה בענייננו, נגזר מהמבחן הכללי המוחל לענין סיווג חומר כחומר חקירה. המבחן הוא - האם נכלל ביומן חומר רלבנטי המצוי בגרעין הקשה של תשתית ראיות התביעה הנוגעות לאישום, או לפריפריה של האישום, והאם עשויה להיות לחומר הנדון חשיבות להגנת הנאשם.

בענין זה, הבחינה הפסיקה בין "חומר הגלם" הנאסף כתוצאה מפעולות חקירה משטרתיות שיש להעבירו לידי הנאשם, לבין עיבוד וריכוז חומר גולמי זה. אם בוצעו פעולות חקירה שלא תועדו, על המשטרה לשחזרן ולהעביר את נתוניהן לידי הנאשם (בש"פ 4357/05 אבו חטאב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.7.05)).