החלטה בתיק בש 3674/06

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין. ביחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. זו הבקשה שבפני.

כתב האישום מתאר אירוע בו על רקע של מחלוקת כספית דקר המשיב את המתלונן בבטנו בסכין. יצוין כי ב"כ המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה, אם כי המשיב מכחיש כי דקר את המתלונן וטוען רק כי תקף אותו ודחף אותו אל עבר פינת עגלה ואולי מכאן פציעתו.  בכל מקרה בחומר הראיות עדויות של המתלונן ועד ראיה ניטרלי לאירוע (אחד בשם גרינברג). אין חולק כי המתלונן נדקר בבטנו בדרך זו או אחרת. מכאן, ולא בכדי, לא חלק ב"כ המשיב על קיומן של ראיות שיש בהן כדי לבסס סיכוי סביר להוכחות עובדות כתב האישום. אעיר רק לעניין זה כי בבוא העת יהיה על בית המשפט לשקול האם בשים לב לטיב הפציעה מחד ואופן השתלשלות האירוע מאידך, ניתן ליחס למשיב עבירה שבבסיסה דרישה ליסוד נפשי של כוונה מיוחדת, או אולי עבירת תקיפה הכוללת חבלה גופנית, שאין בה דרישה ליסוד הנפשי הנ"ל. מובן כי עניין זה יוכרע במסגרת התיק העיקרי ואין צורך להכריע בו כעת.

עבירה של גרימת חבלה בדרך של דקירה מעידה על מסוכנות מאחר והדוקר אינו יודע מראש את מידת הנזק שיגרם לנדקר, שעלול להיות אף קטלני. מכאן שהדוקר אחר בסכין מצביע על נכונות לסיכון חיי אדם במידה המרבית. מכאן שקיימת עילת מעצר של מסוכנות. על זאת יש להוסיף כי למשיב ולמתלונן הכרות מוקדמת ומכאן גם שקיים סיכון כי שחרור המשיב ישפיע על עדות המתלונן.

המשיב לא חלק על קיומה של עילת מעצר אלא שלטענתו זה המקרה המתאים לאפשר את קליטתו להליך של גמילה מסמים בקהילה סגורה. קודם לאירוע החל המשיב בהליך של גמילה מסמים ועבר טיפול ראשוני לגמילה באמצעות זריקה. טיפול זה כשל ואולם המשיב ומשפחתו התגייסו כדי לאפשר את קליטתו לקהילה טיפולית סגורה, במימון המשפחה. בנסיבות אלו עתר המשיב כי בית המשפט יורה על הפנייתו לחלופת מעצר בקהילה הסגורה.

בית המשפט ביקש משירות המבחן כי ייתן דעתו לבקשת המשיב. שירות המבחן  הגיש לבית המשפט שני תסקירים בהם ציין כי בשים לב להתמכרותו ארוכת השנים לסמים לא ניתן יהיה להפיג את מסוכנותו. עם זאת, ולא בלי היסוס, המליץ שירות המבחן לתת למשיב את ההזדמנות החריגה לנסות ולהשתלב בטיפול גמילה מסמים בשלב המעצר.

המשיב עבר את בדיקות ההתאמה הנדרשות וכעת ניתן להורות על קליטתו באישפוזית במרכז בטמרה שלאחריו יועבר מדלת לדלת לקהילה הסגורה לגמילה מסמים בנס עמים.

ער אני לעובדה כי המשיב אינו עומד לדין בתיק שענינו עבירות סמים כמו כן להלכה כי הדוקר בסכין ייעצר עד לתום ההליכים, למעט במקרים חריגים. כמו כן ער אני להלכה כי שחרור ממעצר לחלופת מעצר בקהילה לגמילה היא החריג. עם זאת סבור אני כי במקרה זה ניתן להיעתר ולאפשר את שחרורו של המשיב ממעצר לחלופה המוצעת.

כאמור, החל המשיב בהליך הגמילה קודם לאירוע נשוא האישום הנוכחי. אמנם בשלב הראשוני כשל הטיפול ואולם הוא לא נכנע ובעזרת משפחתו שגייסה את הכספים הנדרשים הוא בשל להמשך טיפול. מחד - שהייתו בקהילה סגורה ובפיקוח צמוד של הצוות המטפל מפחיתה את הסיכון הנשקף ממנו לחברה בכלל ולמתלונן בפרט.  מאידך, יש בהליך סיכוי להוציא את המשיב מהמסלול הקלוקל עליו עלה לפני שנים, מסלול ההתמכרות לסמים.

אשר על כן אני מורה כדלקמן:

המשיב ישוחרר ממעצר ויועבר ישירות מנקודת השחרור בלווי מפקח שיאושר למרכז הגמילה בטמרה, שם ישהה עד להשלמת הטיפול ויועבר בלווי מפקח שיאושר לקהילה בנס עמים.      

נאסר על המשיב לצאת את המוסדות הנ"ל ללא אישור בית המשפט וללא ליווי של מטפל מהמוסד בו ישהה.

המשיב יתייצב בבית המשפט לכל דיון שיקבע בעניינו ובכל יציאה מאושרת מהקהילה הטיפולית ילווה ע"י נציג מוסמך של הקהילה הנ"ל.

אם יפר המשיב את הוראות המטפלים במוסד הגמילה או יעזוב את המוסד ללא אישור ידווח על כך המוסד מיידית לבית המשפט והמשיב ייעצר עד לתום ההליכים.

יינתן צו לעיכוב יציאתו של המשיב מהארץ.

להבטחת קיום תנאי השחרור יפקיד המשיב בקופת בית המשפט 10,000 ש"ח במזומן או ערבות בנקאית בסכום זהה.

בכפוף להפקדת הסכום הנ"ל ובכפוף להתייצבות נציג מוסמך ממוסד הגמילה בטמרה לשם קליטתו של המשיב, ניתן יהיה להורות על שחרורו של המשיב ממעצר להליך הטיפולי הנ"ל.   

ניתנה היום יא' בטבת, תשס"ז (1 בינואר 2006) במעמד המשיב, ב"כ המשיב, וב"כ המבקשת.