החלטה בתיק בש 3667/05

בקשה למעצר עד תום ההליכים.

1.         המשיב מואשם בהחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7 (א) + (ג) רישא לפקודת הסמים {נוסח חדש} תשל"ג - 1973.

2.         כתב האישום מפרט כי המשיב ישב כנוסע ברכב נהוג על ידי אחר בשם שחר חיים (להלן - " הנהג"). במהלך חיפוש משטרתי ברכב נתפסו לרגלי המשיב 2.629 ק"ג חשיש (בשקית, 27 מנות ארוזות), בתא הכפפות של הרכב 8,650 ש"ח, ועל גופו של המשיב - 8,600 ש"ח וכן מכשיר טלפון. המשיב הינו נאשם יחיד בכתב האישום ואילו נגד הנהג לא הוגש כתב אישום כלל.

3.         על פי הבקשה - עילת המעצר היא חזקת מסוכנות סטאטוטורית ומסוכנות זו מתוגברת על ידי הרשעה רלוונטית אחרונה והיותו של המשיב נתון להליך אבחוני של שירות המבחן באותו עניין.

4.         המשיב כופר בקיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה, לשיטתו, אם קיימות ראיות, הרי קושרות הן את הנהג לסמים ולא את המשיב. הנהג לא הואשם ושוחרר ממעצר. מכוח עקרון השיוויון בין חשודים, יש לשחרר אף את המשיב ממעצר. לכך מתנגדת המבקשת. לדבריה שוחרר הנהג על ידי שופט המעצרים, עברו של המשיב קרוב ומכביד יותר מעברו של הנהג ומצדיק מעצרו.

5.         מעיון בחומר החקירה עולה כי הסמים נתפסו ברכב של הנהג כאשר אכן הנהג נוהג והמשיב יושב לצידו. הסמים נתפסו ארוזים בתוך שקית ניילון אדומה " על הריצפה בצד בו ישב איתי.." (המשיב) (דו"ח שוטר רחבעם עמ' 1 ). יחד עם זאת מציין השוטר כי הנהג " כל הזמן לחץ עלי שאשחרר אותם ואתן להם ללכת מה שהעלה עוד יותר את רמת החשד מצידי, לציין כי השניים נראו מאוד לחוצים...." (שם).

6.         הן המשיב והן הנהג מוסרים הודעות חמקניות. המשיב בוחר בזכות השתיקה בחלק מחקירתו, לאחר מכן בהכחשה סתמית ונזהר בד בבד מקשירת הסמים לנהג. הנהג מכחיש כל קשר וידיעה לסמים, לכספים שנמצאו בתא הנהג ברכבו. יחד עם זאת נזהר אף הוא מלקשור את המשיב לסמים ולכספים.

7.         הלכה פסוקה היא כי " כאשר מספר אנשים מצויים במכונית, והמשטרה מגלה באותה מכונית כמות של סם, הרי ניתן להסיק מכך שכל נוסעי המכונית החזיקו בסם בצוותא, ומתוך ידיעה והסכמה, אלא אם מצליחה הסניגוריה לעורר ספק סביר לעניין ממצא זה" (ע"פ 459/95, פד"י נ (3)  775, 778 - 779). הלכה זו ודאי כוחה במותניה לשלב המעצר עד תום ההליכים בו די ברמת ראיות לכאוריות.

8.         בענייננו נתפסו ברכב סמים ואף כספים בכמות גדולה. לא המשיב ולא הנהג נטעו ספק סביר ולו ברמה לכאורית במסקנה שהסמים הוחזקו בצוותא. עברם הפלילי של השניים אינו שונה באופן מהותי. לשניהם הרשעה בעבירת סמים גם אם זו של המשיב מהעת האחרונה והוא נתון להליכי אבחון טרם גזירת דינו שם וגם אם  זו של הנהג בעבירת החזקה לשימוש עצמי בלבד. נסכם עד כה - אין הבדל משמעותי במישור כלשהו בין המשיב לנהג. יתר על כן, בבית הנהג נעשה חיפוש ונמצא חשיש (גם אם כמותו קטנה יחסית).    

9.         לאור זאת מתקשה אני לקבל את התוצאה לפיה ייעצר המשיב עד תום ההליכים והנהג "יהלך חופשי בשוק". העובדה שלא הוגש כתב אישום נגד הנהג אינה מעלה ואינה מורידה לטעמי לאור התשתית הראייתית לעיל ובסיס השיוויון המהותי בינו לבין המשיב. עקרון השיוויון בין חשודים ונאשמים (ביניהם אין הבדלים של ממש) הוכר כעקרון חשוב ובסיסי בהליך הפלילי אם כי אין כוחו כעקרון על או כעקרון מכריע והוא נסוג לעיתים מפני אינטרס שלום הציבור והבטחת הליך תקין (בש"פ 2649/02, פדאו"ר [ לא פורסם] 02 (8) 432 .  עוד נפסק כי יישומו של כלל זה (שחרור מכוח עקרון השיוויון) עומד לעיתים בניגוד לאינטרס הציבורי, שחייב לכאורה את החזקת כל המעורבים במעצר. אף על פי כן יש להקפיד על יישומו של הכלל שאף הוא בעל משקל נכבד בשל עצמו.  וכן כי יישום הכלל תקף גם כאשר נובע שחרור עבריין שותף על ידי בית המשפט, החלטה עימה השלימה התביעה (בש"פ 433/89, פד"י מד (1) 89 - 91).

10.       לטעמי - דין אחד צריך לחול לצורך הליכי מעצר ושחרור בין הנהג למשיב בהעדר הבדל של ממש ביניהם.

11.       לא נעלמה מעיני חומרת המעשים לכאורה של המשיב ועיתויים - בהמתנה להליך אבחוני של שירות המבחן בתיק הרשעה בעבירת סיוע לעסקת סמים. אין ספק בעיני כי התביעה תפנה תשומת לב שירות המבחן ובית המשפט באותו תיק לעלילותיו הלכאוריות החדשות של המשיב אך אין בכל אלה להצדיק מעצרו כעת. לעומת זאת יש באלה כדי לקבוע תנאי שחרור מגבילים ונוקשים. המשך הדיון לאחר השמעת החלטה לצדדים.

ניתנה היום כ"ב באלול, תשס"ה (26 בספטמבר 2005) במעמד הצדדים

003667/05בש 120 סופר קרין. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: