החלטה בתיק בש 3631/05

כללי

בתאריך 25.5.05 סמוך לשעה 8:40 ברח' נזירן 3 חיפה, התפרץ הנאשם בכוונה לגנוב, לביתו של סעיד איוב, באופן שפתח את הדלת שהייתה סגורה, אך נעולה, נכנס ונתפס ע"י המתלונן.

ראיות לכאורה ועילת מעצר

המשיב חולק על קיומן של ראיות לכאורה. על פי גרסתו, בעת המעצר הוא בא לאדם בשם סעיד, ובחקירתו במשטרה ציין כי לפני שנה הוא הכיר בחור בשם סעיד אשר הזמין אותו לבקר בביתו, נתן לו את שם השכונה. את אותו סעיד הוא פגש לפני שבועיים והוא הזמינו לבקר בביתו. לטענת המשיב כאשר הוא היה בקרבת מקום הוא החליט לממש את ההזמנה ולבקר את סעיד.

כבר בשלב זה אומר כי גרסתו של המשיב "מצוצה מן האצבע" הוא לא ידע מיהו סעיד וכיצד הוא מעז להיכנס לדירה כשאיש לא פותח את הדלת.

לדעתי המשיב כשהוא פורץ גם על פי עברו, ראה את השם סעיד ובדה את הסיפור על כך שהוא פגש את סעיד וזה אמר לו בוא לבקר אותי....

בהתייחסי לטענותיו של ב"כ המשיב, בדבר קלישות, עד כדי העדרות של ראיות לכאורה, אני מפנה להלכות שנפסקו בבית משפט העליון בענין זה, כוונתי לפסק דין זאדא, בש"פ 8087/95 שפורסם בפד"י נ (2) עמ' 133 שם אמר כב' השופט ברק כי:

"בעוד שראיה רגילה נבחנת בתחילת ההליך השיפוטי או במהלכו מתוך הסתכלות מן ההווה לעתיד, הערכתה מבוססת על הסיכון הטמון בחיק העתיד להפיכתה לראיה רגילה. מהותה של הראיה הרגילה היא איפוא בפוטנציאל ההוכחתי הטמון בה. פוטנציאל יוצא מן הכוח אל הפועל במהלך ההליך השיפוטי....".

מכאן ניתן להסיק כי כאשר קיימת ראיה שניתן יהיה לבסס עליה בעתיד ממצא מרשיע, נחשבת היא כראיה לכאורה וכך יש להסיק כאשר דנים בבקשת מעצר עד תום ההליכים.

לעומת גישתו זו של הנשיא ברק, קבעה השופטת דורנר בבש"פ 153/95 בענין כמאל בן עאטף פד"י מט' (2) עמ' 221 כדלקמן:

"על בית המשפט הדן במעצר עד תום ההליכים לבחון לא רק את חומר הראיות עליו מבוסס האישום המוכיח לכאורה את אשמתו של הנאשם, אלא גם אם מחומר זה לא עולה ספק סביר בענין אשמתו".

מכאן שעל פי הילכת זאדא, בוחן השופט את עץ הראיות בעיני רוחו מבחינה רעיונית, ומניח לעץ הראיות לצמוח, גם לאחר שנאספה הראיה האחרונה וכך שוקל הוא את הפוטנציאל הראייתי ולכן המבחן הוא מבחן דינמי . ואילו על פי הילכת דורנר, נגדע עץ הראיות עם הגשתו של כתב האישום ובקשת המעצר עד תום ההליכים ואז נבחנות הראיות במובן שלמעלה מכל ספק סביר, זהו מבחן סטטי שהוא מתייחס לנקודת זמן בחקירה ובראיות.

מסקנתי היא כי על פי שני המבחנים הנ"ל , קיימות ראיות לכאורה נגד המשיב .

היבט משפטי ודיון בענין עילת המעצר

סוגיית מעצר עד תום ההליכים מוסדרת בעיקרה בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים) התשנ"ו-1996 [תיקון אחרון: 16/12/03] . .

סעיף 21 לחוק מתווה את היקף שיקוליו של בית המשפט היושב לדיון בבקשת מעצר עד תום ההליכים .

ברישא קובע הסעיף את הסמכות באומרו:

"(א) הוגש כתב אישום, רשאי בית המשפט שבפניו הוגש כתב האישום לצוות על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים, אם נתקיים אחד מאלה:"