החלטה בתיק בש 3625/04

א.        ההליך

1.         נגד המשיב, המשרת כקצין בדרגת רב פקד במשטרת ישראל (מג"ב), הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירות של אינוס - עבירה לפי סעיף 345 (א)(4) לחוק העונשין תשל"ז-1977; מעשים מגונים (מספר מקרים) - עבירה לפי סעיף 348 (ב) בנסיבות סעיף 345 (ב)(1) ביחד עם סעיף 345 (א)(4) לחוק העונשין הנ"ל ופגיעה בפרטיות (מספר מקרים) - עבירה לפי סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות תשמ"א-1981.

            לפי העובדות, המפורטות בכתב האישום, נהגו להתארח בביתו של המשיב, חברותיהן הקטינות של בנותיו, שהינן ילידות השנים 91 ו-92. חברות אלה נהגו ללון בבית המשיב מעת לעת. במהלך השנה האחרונה, בעת שאותן חברות לנו בביתו, התגנב המשיב, באישון לילה, אל החדר בו לנו וצילם את החברות. המשיב נהג לצלם בעיקר את פלג גופן התחתון של החברות. לעיתים הוא נהג להפשיל ולהזיז את תחתוניהן של החברות, ולצלם את איבר מינן החשוף תוך שהוא נוגע בו. הצילומים הועתקו על ידי המשיב למחשבו הביתי. המשיב נהג לצפות בצילומים אלה, ולהגיע לסיפוקו כתוצאה מצפייה זו. לטענת המבקשת, התמונות הותקנו במחשב, באופן בו כל אדם עלול היה להיחשף אליהם וכך נחשפו צילומים אלה בפני בני משפחה של המשיב וכן אחרים.

בין היתר, צילם המשיב שתיים מבין הקטינות במועדים 29.7.04, 12.9.04, ו- 30.9.04. המשיב הפשיל את תחתוניהן, חשף את ישבנן ואת איבר מינן, נגע בהן וצילם אותן. ביום 12.9.04 עשה כן המשיב לקטינה י.ל, שהינה ילידת 15.12.92. לאחר שהוא חשף את איבר מינה של י.ל., הוא החדיר את אצבעו אל תוכו. המעשה צולם אף על ידי המשיב. צילומים אלה אף הם הותקנו במחשבו הביתי של המשיב, אשר השתמש בהם כדי להגיע לסיפוקו המיני.

מעשה אחרון זה, כך נטען על ידי התביעה, מהווה עבירה של אינוס, שכן המשיב בעל קטינה שטרם מלאו לה 14 שנים, תוך ניצול מצב המונע ממנה ליתן הסכמה חופשית.

3.         בגין המעשים המפורטים לעיל, הוגש נגד המשיב כתב אישום, ובמקביל אליו הוגשה בקשה למעצרו עד תום ההליכים.

ב.        טענות התביעה

4.         לטענת התביעה, קיימות בתיק ראיות אין ספור, אשר יש בהן כדי להוכיח, בסופו של יום, את אשמתו של המשיב. ראיות אלה פזורות על פני הודאותיו של המשיב, הצילומים שהופקו, עדויות בני משפחתו וכן עדויות הקטינות ובני משפחותיהן.

לטענת התביעה, יש בחומר הראיות, המונח בפני בית המשפט, כדי להצביע על מסוכנותו של המשיב, אשר לטענת התביעה הינו "פדופיל", אשר אינו מסוגל לכבוש את יצרו.

מסוכנותו זו נלמדת הן מן העובדות המפורטות בכתב האישום, והן מחומר הראיות, המצביע על אורח חייו של המשיב. המשיב, אשר מציג כלפי חוץ חזות של אזרח נורמטיבי, איש חוק, אשר אורח חייו ללא רבב, משנה את זהותו בשעות הלילה, והופך להיות לפדופיל מסוכן. המשיב נוהג לצפות בסרטים פורנוגרפים, בהם מתוארים קטינים המקיימים יחסי מין, וכן צילומים של יחסי מין עם בעלי חיים. באורח חיים זה יש כדי ללמד על מסוכנות הטבועה במשיב.

5.         בצילומים בהם רואים את אצבעו של המשיב החודרת לתוך אבר המין של הקטינה י.ל. יש ללמד על מעשה האינוס. מעשה זה אף הולם את הפסיקה הדנה בסוגייה מהי חדירה לצורך אינוס. די בתחילתה של חדירה, לצורך קיום יסודות העבירה. לטענת התביעה, מהווה הצילום משום ראיה דיה להוכחת ביצוע עבירה זו.

6.         עילת המעצר, הנטענת על ידי המבקשת, הינה עילת מסוכנות לציבור, מסוכנות לציבור הקטינות, לקורבנות, ולהליך.

המבקש, המציג כלפי חוץ חזות תמימה של שוטר ואיש קהילה שיש ליתן בו אמון, אינו אלא, לטענת התביעה, פדופיל סוטה עם הפרעה חמורה. אדם שאינו נרתע מנוכחות בנותיו הקטינות הלנות ליד חברותיהן, ומבצע את מעשיו באישון לילה, תוך שהוא מתגנב לחדרן של בנותיו, נוגע בחברותיהן, ומהנה עצמו בצפיה בתמונות.

למעשיו של המשיב אין כל צידוק. המשיב חרג מכל נורמת התנהגות של אדם סביר. אדם אשר היצר שולט עליו, כאשר אופי התנהלותו ושני הפנים שהציג, מלמדת על מסוכנות וחשש אמיתי לכך שהוא יחזור על המעשים. העובדה כי המשיב לא נרתע מנוכחות ילדיו, אשר מעמדו כאיש משטרה, לא מנע ממנו למצוא פורקן ליצריו, מלמדת על כך, כי כל חלופה לא תוכל לאותו יצר. לשיטת התביעה, כל הפרה, ולו הקלה ביותר, של תנאי השחרור, עלולה להיות הרסנית עבור קטינה נוספת.

מוסיפה התביעה וטוענת, כי שחרורו של המשיב עלול לפגוע גם בראיות, ולעניין זה מצביעה באת כוחה על כך, כי עדותן של הקטינות אושרה על ידי חוקרת הילדים, וכי בין עדי התביעה נכללים גם ילדיו ואחותו של המשיב.

ג.         טענות ההגנה

7.         הסניגור המלומד אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה. עם זאת, טוען הסניגור, כי מחומר הראיות לא ניתן ללמוד על קיומה של עבירת האינוס. לטענת ההגנה לא בוצע מעשה כלשהו של חדירה, וכי יש בצילומים שהוצגו כדי להטעות, שכן זווית הצילום יש בה כדי ליצור מראית עין של חדירה ולא חדירה ממש.

8.         הסניגור המלומד מבקש אף לאבחן את הפסיקה שהביאה ב"כ התביעה, והתומכת בטענה כי יש לעצור את המשיב עד תום ההליכים, בהצביעו על כך כי פסקי הדין אשר הובאו, כאסמכתאות, דנים במקרים חמורים מאוד, המעידים על דפוס מסוכן של התנהלות. אין המדובר, באותם מקרים, בסכנה פוטנציאלית, אלא בסכנה ממשית.

9.         לטענת ההגנה, התנהלותו של המשיב הינה מרוסנת. המשיב קבע לעצמו כללים תוך שמירה על החוק, ולא סטה מהם. לטענת הסניגור המלומד, לא נתקיימה כאמור עבירת האינוס. מאידך, לא ניתן לומר אף כי במעשה הצילום יש לראות משום התקיימות יסודותיה של עבירת המעשה המגונה, לפי סעיף 348 (ב) לחוק העונשין התשל"ז-1977. אדם יכול לראות ממרחק אישה מעורטלת ולצלמה. עצם הצילום לשיטתו של הסניגור, אינו מהווה מעשה מגונה. אלא, לכל היותר, פגיעה בפרטיות.

10.        כאמור, טוען הסניגור כי המשיב הציב לעצמו גבולות ברורים ולא סטה מהם. המשיב לא פגע כל פגיעה שהיא בקטינות, תוך שהוא הקפיד לבצע את מעשיו רק כשהן ישנות ובמחשכים. באופן זה לא עלולה היתה להיגרם כל פגיעה כלשהיא בקטינות, אשר לא היו מודעות למעשה. בכך רואה הסניגור במשיב, משום אדם המתחשב בשלומן ובטחונן של קורבנותיו. שונה המקרה ממקרה של אונס, המבוצע תוך תקיפה פיזית. במקרה האחרון עלול מעשה האונס לגרום לקורבן , המצוי בערנות מוחלטת, פגיעה נפשית קשה.

11.        הסניגור אף מציין, כי לא קיים כל חשש של השפעה על עדים. המשיב כאמור אינו מכחיש כי ביצע את הצילומים, וכי עדויותיהן של הקורבנות לא יהא בהן כדי להוסיף או לגרוע מהתשתית הראייתית. שכן, אלה לא ידעו כלל על אשר נעשה בהן. על כן, אף לא יוכלו להעיד על כך.