החלטה בתיק בש 3614/07

בענין משיב מס' 1 בלבד

‏

בפניי מונחת הודעה תחת הכותרת "בקשה לקבלת טיעוני המשיב מס' 1" ומצורף לה טיעונים מטעם המשיב 1 שהיו אמורים להיות מוגשים עד ליום 7.10.07.

עובדות המקרה פורטו בהחלטתי מיום 7.11.07 (להלן: "החלטת המעצר"). באותה החלטה פירטתי את הראיות הלכאוריות ועילות המעצר העומדות נגד המשיבים ואיני רואה מקום לחזור עליהם בהחלטתי זו.

עוד ציינתי, כי התנהגותם של ב"כ המשיבים אינה עולה בקנה אחד עם חובתם כלפי שולחיהם וכלפי בית המשפט.

ב"כ הנאשם 1 לא הגיש טיעונים כלל. בהחלטת המעצר ציינתי, כי מאחר והמשיבים עצורים כבר זמן מה, בית המשפט לא היה יכול להמתין עוד. במועד השמעת ההחלטה המעצר (ביום 7.11.07) עו"ד עריד לא התייצב וביקש גם כי עו"ד בנדל (ב"כ הנאשם 2) ייצג את הנאשם 1 לאותו דיון.

עתה טוען ב"כ הנאשם 1, כי לא התקבל זימון לדיון שהיה קבוע ליום 7.11.07. כמו כן, לטענתו טיעוניו בעניין מעצרו של הנאשם 1 נשלחו בדואר (!) ובכך "מילא הוא את חובתו כלפי הלקוח" כך ממש.

דיון:

טיעוני הסניגור לענין אופן משלוח הטיעונים לבית המשפט מוטב לו לא נטענו כלל. בכתיבת הטיעונים, הנחתם בתוך מעטפה ושיגורם בדואר אין מילוי חובה לא כלפי בית המשפט ולא כלפי הלקוח, מה גם שחובתו של עורך דין לוודא כי אכן אלו התקבלו ע"י בית המשפט. אך לא זה העיקר.

לפנים משורת הדין החלטתי לעיין בטיעונים שהוגשו. לא מצאתי כי יש בהם כדי לשנות את החלטתי מיום 7.11.07.

בין היתר נטען כי הרכב בו נסעו המשיבים לא זוהה במצלמות האבטחה ואף מספר הרישוי שלו לא זוהה. על טענה זו אשיב, כי המשיבים נתפסו סמוך לקרות האירוע לאחר שנוהל אחריהם מרדף משטרתי. הם לא שעו לקריאות השוטרים לעצור את הרכב. כמו כן, המשיב 1 שהיה נהג הרכב נהג את הרכב בפראות שעה שהיה פסול מלנהוג ולא היה ברשותו ביטוח חובה. כן אציין, ולא כפי שטען הסנגור, כי מעיון בסרט ניתן לראות את סוג הרכב, צבעו וכי, ככל הנראה, נורו ממנו יריות. בהחלטת המעצר ציינתי כי צפייה בסרט מלמדת על פרטים אלה וכשהרכב החשוד חלף נראה עשן ונשמע קול נפץ.

עוד טען הסנגור כי המשיב 1 לא ידע על כוונותיו של המשיב 2, ככל שזה ביצע את הירי במהלך הנסיעה. גם טענה זו- אף כי יש בה משום כשל לוגי של סתירה עובדתית- אין בה כל ממש. אין המדובר בנסיעה שגרתית במהלך היום שבמהלכה מתפתח אירוע פלילי. המדובר לכאורה בשני שותפים לדבר עבירה אשר נסעו לבצע משימה פלילית ולאחר מכן נסו מהמקום. וגם אילו טענתו של ב"כ המשיב 1 הייתה נכונה, הרי מדוע המשיב 1 לא עצר לאחר שהמשטרה הורתה לו לעשות כן? מדוע, וככל שהמדובר באדם שומר חוק, הוא לא הסגיר את זה שישב לידו לכאורה לידי המשטרה? בכל מקרה, טענות מסוג אלו מקומן להתברר בהליך העיקרי ולא במסגרת של בחינת תשתית ראיות לכאורית בשלב המעצר.

לטענת ב"כ המשיב 1 מציאת תרמיל ברכב שבו נסעו, אין בה הוכחה ברמה של למעלה מספק סביר כי המשיבים ביצעו את הירי, אלא מדובר בראיה המעלה חשד. ברור שכך. בית המשפט בשלב זה דן בראיות לכאורה והמותב שישב בתיק העיקרי יצטרך להחליט בדבר אשמתו של המשיב 1 ולא מותב זה.

עוד נטען, כי "הימצאות תרמיל לבדה בתוך רכב רק מעלה חשד בדבר מעורבות, אולם אין בה די כדי לבסס ראיות לכאורה לביצוע הירי, מאחר וקיימת אפשרות, כי התרמיל הושאר ברכב על ידי אדם אחר שאינו המשיב 1". בדיוק אותו "חשד" שמדבר עליו הסנגור הוא הוא בעצמו חלק מהראיות הלכאוריות שהצטבר נגד המשיבים. בוודאי כאשר ישנה חוות דעת הקובעת כי התרמילים שהיו בזירת הירי והתרמיל שהיה ברכב נורו מאותו כלי ירי.

באשר לטענה כי אין מניע למשיב 1 לפגוע במתלוננים, אשיב, כי אמנם קיומו של מניע עשוי/עלול לחזק ראיות נגד נאשם פלוני, אך העדרו אין בו כדי לאיין ראיות. מניע אינו חלק מיסודות העבירה הפלילית.

בשים לב לאמור לעיל ולשאר הדברים המובאים בהחלטת המעצר, הן לעניין הראיות לכאורה והן לעניין עילות המעצר והיעדר קיומן של חלופות שחרור ראויות, לא ראיתי מקום לשנות מאותה החלטה.

בנסיבות העניין לא מצאתי צורך בקבלת תשובת הפרקליטות לטיעוני ב"כ משיב 1 וההחלטה ניתנת בהעדר הצדדים והיא תועבר בדחיפות לבאי כוחם.

ניתנה היום ג' בכסלו, תשס"ח (13 בנובמבר 2007) בהעדר הצדדים.