החלטה בתיק בש 3575/08

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(2), ניסיון הצתה, עברה לפי סעיף 448 רישא + סעיף 25, תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 380 + 382(ג), תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 380 ואיומים, עבירה לפי סעיף 192, הכל לפי חוק העונשין. ביחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה להורות על מעצרו עד לתום ההליכים. זו הבקשה שבפני.

כתב האישום מתאר אירוע בו הגיע המשיב לבית המתלוננת שהיא בת זוגו לשעבר. בבית היו בנותיה שאינן בנותיו, ביתם המשותפת, חברה לחיים ואדם נוסף. המשיב שפך בנזין על בנותיה של המתלוננת ובהמשך בתוך הבית וניסה להצית את המתלוננת וכן הכה אותה עם מקל. 

יצוין כי העבירה לפי סעיף 329 לחוק העונשין יוחסה למשיב בחלופה של עבירת הניסיון. אין חלוק כי לא נגרמו למתלוננת או לכל אדם אחר חבלות גוף בחומרה העולה על חבלות לפי סעיף 380 לחוק העונשין. לעניין זה אעיר כבר כעת כי לטעמי ריבוי סעיפי האישום החופפים במהותם את אותו אירוע אינו נחוץ וניתן היה להסתפק גם בפחות הוראות חיקוק, מבלי להפחית בחומרת המעשים.

ב"כ המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה וציין כי המשיב  מודה בעימות עם בן זוגה הנוכחי של המתלוננת ואולם מכחיש שהביא חומר דליק וניסה להצית את המתלוננת ובנותיה. עם זאת אין חולק כי על פי העדויות של המתלוננת ובנותיה שפך המשיב עליהן בנזין. יצוין כי גם ביתו הקטינה של המשיב, שעליה לא שפך המשיב חומר דליק, העידה כי הוא שפך חומר דליק על אימה ואחיותיה. יצוין גם כי ב"כ המשיב הדגיש כי טרם קיבל לידיו ממצאים שבנוגע לאיתור ט"א על מכלי הבנזין ואום כאמור קיימות עדויות ישירות למעשה.  

ב"כ המשיב מדגיש את חולשת הראיות בכל הנוגע לעצם הניסיון להצית להבה באמצעות מצית. סבור אני כי אכן בעניין זה קיימת חולשה של ממש בראיות המאשימה ואולם הראיות שעניינן שפיכת בנזין על בנות המתלוננת ובבית המתלוננת מוצקות דיין כדי לבסס את הטענה בדבר ניסיון הצתה. בכל הנוגע לתקיפת המתלוננת וגרימת חבלות בגופה הראיות מבוססת ונתמכות גם בתיעוד רפואי ובתצלומי המתלוננת המעידים על חבלות גוף, כאמור מסוג אלו שבגינם מיוחסת למשיב העבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין.  ואולם אין צורך להכריע כעת בכל המחלוקות. נזכיר כי ההלכה היא, כי בשלב זה אין בית המשפט קובע " ממצאים מרשיעים או מזכים" ואין הוא עוסק בסיכום הראיות ובהכרעה באשמה. על בית המשפט להעריך את סיכויי ההרשעה וזאת בשים לב לערכן הראייתי הגולמי של הראיות שבפניו. מדובר בהערכת הסיכויים הגלומים בראיות, כאשר על בסיס כל אלה על בית המשפט להעריך את סבירות הסיכוי להרשעה. ראה:

"כידוע, בשלב הארכת המעצר עד תום ההליכים כל שעל בית המשפט לבחון הוא האם קיימת תשתית לכאורית להוכחת אשמתו של הנאשם בעבירות המיוחסות לו. תשתית לכאורית כאמור אינה דורשת הוכחת אשמתו של הנאשם מעל לכל ספק סביר כי אם בחינת הכוח ההוכחתי הפוטנציאלי האצור בחומר החקירה. ראיות לכאורה להוכחת האשמה הן איפוא ראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט - תוך בחינתן בחקירות, ותוך קביעת אמינותן ומשקלן - יוביל לראיות אשר מבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר. רק אם קיימים ליקויים בסיסיים או קשיים אינהרנטיים בחומר החקירה באופן שהחומר הגולמי כפי שהוא נתפס כיום לא יוכל - גם לאחר "עיבודו" בעתיד והעברתו בכור המבחן של ההליך הפלילי - להקים תשתית ראייתית אשר יש סיכוי סביר שניתן יהא לבסס עליה את הרשעת הנאשם, תתבקש המסקנה כי אין מצויות נגד הנאשם ראיות לכאורה להוכחת האשמה ועל כן אין מקום למעצרו עד תום ההליכים (ראו למשל: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133 (1996); בש"פ 10512/05 פינר נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, 24.11.2005))." (בש"פ 826/08 קיאל קשאש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 14.2.08)).

ראו גם את:

בש"פ 868/08 חוסיין אשכור נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 17.2.08);

בש"פ 663/08 סדיק סרחאן ואח' נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 12.2.08);

בש"פ 11086/07 אשרף בדראן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 10.1.08);

וכמו כן את בש"פ 10426/07 אליהו זוארץ נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 15.1.08).

העבירות המיוחסות למשיב מקימות עילת מעצר של מסוכנות. מדובר בעבירות של אלימות כנגד בת זוג ובנותיה. יצוין כי אם הייתה מתבצעת הצתה היה הדבר מסכן גם את חייה של ביתו של המשיב עצמו, שהייתה בבית באותה העת והייתה עלולה להיפגע מהאש, זאת גם אם המשיב לא שפך עליה בנזין. מדובר עם כן במסוכנות ברף הגבוהה וזאת גם אם בפועל לא בוצעה ההצתה.

בכל מקרה וגם כאשר קיימת עילת מעצר על בית משפט לבחון ולשקול חלופת מעצר. על בית המשפט לבחון כל מקרה ונסיבותיו וכל נאשם ונסיבותיו. ב"כ המשיב הציעו לבחון אפשרות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בקהילה לטיפול בנפגעי סמים. אמנם אין מדובר במקרה זה בכתב אישום בעבירות סמים ואולם לטענת ב"כ המשיב ההתמכרות לסמים ומצוקתו של המשיב הייתה ברקע לביצוע העבירות נשוא כתב האישום. ב"כ המשיב ציין כי המשיב החל בהליכי קליטה לקהילה טיפולית עוד קודם לאירוע.

אינני סבור כי זה המקרה בו יש לבחון אפשרות של שחרור לחולפת מעצר בקהילה טיפולית לנפגעי סמים, במיוחד בשים לב לטיב המעשים המיוחסים למשיב, והמסוכנות כלפי בת זוגו ובנותיה. קהילות טיפוליות אינן בגדר של מעצר, ככל שהדבר נוגע לסדרי הפיקוח. אמנם הקהילות מדווחות לבתי המשפט אם וכאשר עוזב מטופל את המקום ואולם כאשר מדובר בדרגת מסוכנות כה גבוהה סבור אני כי לא ניתן להסתפק בחלופה גם אם יש בה מנגנון דיווח יעיל. ניסיון להצתת אדם, לא כל שכן בנסיבות של אלימות במשפחה, הוא מעשה בדרגת חומרה ומסוכנות המחייב את מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.  על אלו יש להוסיף כי למשיב עבר פלילי עשיר בעבירות סמים, אלימות רכוש ומרמה. כל אלו מצביעים על מסוכנותו.

אעיר בשולי ההחלטה כי ב"כ המשיב ציין כי טרם קיבל לידיו תוצאות בדיקות ט"א. ככל שטרם הושלמו בדיקות מעבדה אלו ואחרות וימצאו ראיות המשנות את התשתית שעמדה לנגד עיני תדווח על כך התביעה לבית המשפט ויהיה אז מקום לבחון שוב את עניין מעצרו של המשיב.

בהתאם ייעצר המשיב עד לתום ההליכים כנגדו בת"פ 7146/08 של בית המשפט המחוזי בחיפה.  

ניתנה היום כ"ג באלול, תשס"ח (23 בספטמבר 2008) במעמד הצדדים.