החלטה בתיק בש 3562/08

1.         בפניי שני עררים, שאוחדו, אשר הוגשו על החלטת בית משפט השלום בעכו (כבוד השופט ג'מיל נאסר) מיום 31.8.08, לפיה הורה בימ"ש קמא על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים נגדם ודחה אפשרות לשחררם לחלופת מעצר.

2.         הנאשמים מואשמים בקשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " חוק העונשין"), בגניבת רכב בצוותא, עבירה לפי סעיף 413 ב+29(ב) לחוק העונשין והעורר מס' 1 (להלן: " רמזי") מואשם גם בהדחה בחקירה, עבירה לפי סעיף 245(א) לחוק העונשין, בכך שקשרו קשר עם אחר, בשם בלאל עבאס, המכונה  עוואד (להלן: " עוואד"), להעביר משאית ונגרר, בשווי מוערך של כ- 600,000 ש"ח (להלן: " המשאית"), בבעלות חברת שלטל הובלות בע"מ (להלן: " החברה"), אשר היתה בחזקתו של עוואד, עקב עבודתו, לשטחי הרשות הפלשתינאית (להלן: " הרשות"), תמורת סך של 55,000 ש"ח, אשר יעביר העורר מס' 2 (להלן: " מצטפא"), לידי עוואד, שיעביר 20,000 ש"ח מהם לידי רמזי, בעוד עוואד נוסע לירדן, ע"מ ליצור לו (כמי שהרכב נמסר לרשותו ע"י החברה), אליבי.

כן סוכם, על פי האמור בכתב האישום, שמצטפא ידאג להחזיר את רמזי לביתו, עם מפתחות המשאית, ע"מ שעוואד יוכל לטעון שהמשאית נגנבה ממנו.

עוד נטען בכתב האישום, שבתאריך 8.8.08 הסיר עוואד מהמשאית מדבקות המזהות אותה כמשאית של החברה ואילו רמזי לקח את המשאית מכפר מכר ונסע עימה לבית שמש, שם פגש את מצטפא  ואדם אחר, בשם אמיר (להלן: " אמיר"), אשר נסעו ברכב, מסוג פולקסוואגן, לפני רמזי, שנהג במשאית והובילו אותו לכיוון השטחים, בכוונה לגנוב את המשאית. העוררים ואמיר נעצרו במחסום עציונה, בעמדם לעבור עם המשאית לשטחי הרשות.

רמזי מואשם גם בכך, שבהיותו עצור בתחנת המשטרה בעכו, ניסה להניע את עוואד, שימסור, בחקירתו הודעת שקר, או יחזור בו מהודעה שמסר.

החלטת בית משפט קמא -

3.         בימ"ש קמא קבע, כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית, בעוצמה הדרושה למעצר עד תום ההליכים שעיקרה הודאתו של עווד, המפליל גם את העוררים וכן דוחות חברת איתוראן ותפיסת הרכב, במעבר עציונה לכיוון הרשות הפלשתינית, כאשר רמזי נוהג במשאית ואילו מצטפא נמצא ברכב המלווה את המשאית לכיוון השטחים.

בימ"ש קמא קבע, כי קיימת עילת מעצר לאור כך שמדובר בתכנון מראש , בתחכום בכל הנוגע לדרך הגניבה, העזה בביצוע, בנסיון להערים על החברה - הבעלים של המשאית ועל שלטונות החוק וכי לאור כך יש לייחס לעוררים מסוכנות.

ביהמ"ש ציין שאין משקל לעברם של העוררים, אולם יש ליתן משקל לכך שרמזי ניסה לשבש מהלכי משפט ואילו מצטפא מתגורר בשטחים וקיים לגביו חשש של המלטות מהליכי שפיטה.

בימ"ש קמא לא בחן חלופת מעצר בקבעו, כי לאור התנהגות העוררים ורמת המסוכנות הגבוהה העולה ממנה וכן לאור ערך הגניבה, אין הצדקה להורות על חלופת מעצר כלשהי והורה על מעצרם עד תום ההליכים.

טענות הסניגורים -

4.         הסניגורים טוענים כנגד קיומן של ראיות לכאורה ולחלופין  - לעוצמתן, במיוחד לאור כך שהראיות מתבססות על הודעות של שותף לעבירה (עוואד), כעד יחיד, ללא שיש לגרסתו חיזוק כלשהו בחומר החקירה.

לטענתם, החיזוק אשר מצא בימ"ש קמא, לאו חיזוק הוא, שכן דוחות איתוראן, כמו גם תפיסת המשאית והעוררים במקום בו נתפסו, מתיישבים גם עם גרסתם של העוררים.

אשר לעבירה של הדחה בחקירה טוען עו"ד בולוס, בא כוחו של רמזי, כי כל שעשה מרשו בעימות הוא, הטחת גרסתו הוא בפני עוואד, כפי שמקובל בעימותים.

5.         עו"ד בולוס טוען עוד, כי גם אם קיימות ראיות לכאורה, אין מקום להושיב אדם מאחורי סורג ובריח ע"ס חומר ראיות שעיקרו עדות מול עדות, במיוחד כאשר מדובר במי שלמעשה אין לו עבר פלילי, המנהל אורח חיים נורמטיבי ועובד לפרנסתו.

עוד הדגיש עו"ד בולוס את העובדה שמדובר בעבירת רכוש וטען כי על פי הפסיקה יש מקום למעצרו של מי שעבר עבירות רכוש, רק אם הוא " מתפרנס" מכך. בכל מקרה, לטענתו - שגה ביהמ"ש משלא מילא חובתו לבחון חלופת מעצר לגופה, במיוחד לאור כך שלגבי עוואד (אשר כתב אישום הוגש כנגדו בתיק אחר), הורה ביהמ"ש על הגשת תסקיר מעצר.

6.         עו"ד גבאי, בא כוחו של מוצטפא, טען בנוסף לאמור לעיל, כי כל שרצה מרשו הוא לעשות טובה, ללא קבלת תמורה, כי גרסת מרשו מתקבלת על הדעת וכי גם אם קיים חשש כלשהו להימלטות מן הדין, חובה על ביהמ"ש לבחון אם ניתן לאיין חשש זה, ע"י חלופת מעצר, מה גם שמדובר באדם בעל משפחה וילדים אשר אוחז באישור שהייה בישראל ואשר לא ירצה לסכן אישור זה.

7.         גם עו"ד גבאי ביקש כי ביהמ"ש ישחרר את מרשו לחלופת מעצר, לאחר שיבחן את החלופה המוצעת.

טיעוני המשיבה -