החלטה בתיק בש 3537/04

העותר יהודה אוחיון עומד לדין בבית משפט זה בעבירות הבאות: רצח בכוונה תחילה של שלושה בני אדם; ניסיון לרצח; עבירות בנשק; קשירת קשר לביצוע פשע; שימוש ברכב ללא רשות; שימוש במסמך מזוייף; נהיגה ללא רשיון נהיגה וללא ביטוח.

על פי כתב האישום רצח העותר אור ליום 23.9.01 שלושה אנשים על ידי כך שירה בהם משני אקדחים שהיו ברשותו. היריות כוונו כלפי המנוחים רפי ויצמן, דוד בן מרגי ושרון מוסאי, בהיותם בחוף שלדג לחוף הכנרת יחד עם אחרים. העותר, על פי כתב האישום, ארב בחצר חניון החוף כשהוא רעול פנים, פניו מכוסים בכיסוי ראש [כובע] מאולתר, ולראשו קסדת אופנוע. הוא הגיח ממקום מחבואו וירה באקדחים לעבר שלושת המנוחים. הם נפצעו ומתו לאחר מכן מפצעיהם. בתום הירי נמלט העותר לעבר אופנוע שהמתין לו על הכביש בסמוך לשער הכניסה, על יד החניון. האופנוע היה נהוג אותה שעה בידי אדם שזהותו אינה ידועה. השניים נמלטו לעבר הגבעות ליד אכסניית פוריה, שם השליכו את האופנוע והוא התדרדר במדרון. אחר כך המשיכו במנוסה ברגל כשבדרכם הם שומטים את קסדות האופנוע ובהמשך מחביאים את האקדחים והכובע. אקדח אחד נמצא עטוף בכובע המאולתר.

ביום 7.10.01 נמלט העותר מהארץ על ידי שימוש בדרכון מזוייף של אחיו יוסי, שבו הדביק את תמונתו. הוא שב ארצה ביום 17.6.02.

העותר כפר בעובדות כתב האישום ובתגובה בכתב שהגיש סניגורו הוסיף וטען כי מרשו ברח מן הארץ ללא כל קשר לאירועים המתוארים בכתב האישום וכי לא יטען טענת "במקום אחר הייתי".

עם תחילת ההליכים בתיק, נחתמה על ידי השר לבטחון פנים תעודת חסיון שבגדרה הוחסו מפני ההגנה ראיות שונות שנאספו בתיק החקירה. הסניגור הגיש עתירה להסרת החסיון. גורל העתירה הוכרע על ידינו בהחלטה שנתנו ביום 21.7.03. (להלן תיקרא "ההחלטה הקודמת"). בגדרה של ההחלטה הקודמת, קיבלנו את מקצת העתירה.

ביום 10/11/2001 ארע מעשה רצח נוסף בעיר טבריה. הקרבן הפעם היה אייל שטרית ז"ל (להלן יקרא "המנוח"). המשטרה חקרה בנסיבות רציחתו של המנוח אלא שהחקירה לא הביאה לאיתור וחשיפת מבצעי המעשה. מבחינה זו תיק החקירה בענינו של המנוח נותר פתוח. לשיטת המשיבה התיק עדיין מצוי בחקירה. כדי להבין את הזיקה האפשרית הקיימת בין שני הארועים נסביר כי על פי השערת המאשימה, המנוח היה בן זוגו של העותר - הנאשם בבצוע מעשי הרצח שנדונים בתיקנו. השניים הגיעו למקום המעשה ונמלטו ממנו כשהם רכובים על אופנוע ורעולי פנים. אחד האקדחים, שלטענת המאשימה שימש לבצוע הרצח, נמצא ארוז בתוך כובע גרב מאולתר אשר בתוכו נמצא חומר ביולוגי אשר על פי חוות הדעת שהוגשה לתיק הוא נושא D.N.Aהזהה לזה של העותר. טענת ההגנה שבפי העותר בענין זה הינה כי הוא אכן חבש את הכובע לפני בצוע הרצח אלא שבהמשך הוא מסר אותו למנוח מבלי שהוא, העותר, ידע מה שימוש מתעתד המנוח לעשות בו ומבלי שהוא עצמו יהיה מעורב כלל במעשי הרצח.

לקראת תחילת מסכת ההגנה ביקשו ב"כ הנאשם לעיין בחומר החקירה שנאסף על ידי המשטרה בעקבות רציחתו של המנוח. המשיבה סרבה להענות בטענה שתיק חקירת הירצחו של המנוח עדיין פתוח וכי אין הוא מהווה חומר חקירה שעליה להעמיד לרשות ההגנה בתיק שבפנינו. כיוון שכך הגישו ב"כ העותר בקשה לבית המשפט וביקשו, בגדרו של סעיף 74 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי, [נוסח משולב], התשמ"ב 1982, להתיר להם לעיין בתיק החקירה של רצח המנוח. הבקשה נדונה בפני כב' השופט כהן. לאחר שבחן את החומר שנאסף על ידי המשטרה בענין רצח המנוח קבע כב' השופט כהן כי חלק מהחומר שהובא בפניו מהווה "חומר חקירה ראוי ונדרש" בענינו של העותר. בהחלטה שניתנה על ידו בתיק ב"ש 1862/04 קבע בית המשפט את רשימת המסמכים אשר יועמדו לעיונה של ההגנה. ערעור שהוגש על החלטה זו  נדחה.

משכך הוחלט הוצאה על ידי השר לבטחון פנים תעודת חסיון נוספת ובה הוטל חסיון על חלק ניכר מחומר החקירה בתיק הרצח של המנוח שבית המשפט הורה להעמיד לעיון ההגנה. השר נימק בתעודה את טעמי החסיון. לשיטתו גילוי או מסירת החומר עלול לסכן שלומם של בני אדם, לפגוע בשיתוף הפעולה של הציבור עם המשטרה, לחשוף שיטות עבודה ודרכי פעולה של המשטרה ולפגוע ביעילות פעולתה ואף לסכל פעולות חקירה עתידיות שלה.

בעתירה הנוכחית, שעומדת כאן להכרעה, מבקשת ההגנה להסיר החסיון מכל החומר שהוחסה על ידי השר ואשר מקורו בתיק חקירת מותו של המנוח.

לצורך מתן ההחלטה בבקשה שמענו את טיעוני ב"כ בעלי הדין וכן קיבלנו הסברים נוספים מאת נציג המשטרה. החומר שבמחלוקת הועמד לעיוננו. משכל זה נעשה אנו באים עתה להכריע בסוגייה.

הכלל שעומד לנגד עינינו והוא אשר ינחה אותנו כאן, נקבע בסעיף 45 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א 1971, דהיינו שאם תימצא ראיה שעשויה לסייע להגנתו של הנאשם הרי גם אם היו טעמים ראויים שמאחורי מעשה השר וגם אם מסירת הראיה עשויה לפגוע בענין ציבורי חשוב, הרי עדיין ואם ימצא כי הצורך לעשיית צדק מחייב חשיפת הראיה, אזי שיקול זה גובר על הענין שיש שלא לגלותה ויש לאפשר להגנה לעיין בה. בהחלטתנו הקודמת פרטנו והרחבנו בהצגת השיקולים והמבחנים אשר בית המשפט צריך להעמיד לנגד עיניו בבואו להכריע בסוגיה מעין זו והצגנו את הפסיקה הרלבנטית ואין אנו רואים צורך לשוב ולפרט את כל אלה.

נציין רק כי אותן הנחיות שיצאו מאת בית המשפט העליון הן אשר יעמדו לנגד ענינו בגיבוש החלטתנו. בזכרנו את אלה ואת גדרה של חזית המריבה הפעורה בין הצדדים נעבור מכאן ואילך לסקור את הראיות בהן מדובר כאן ובצידן נציג את החלטותינו לגביהן.

א.         קבוצה ראשונה של ראיות בהן נעסוק מורכבת מידיעות שנאספו על ידי רכזי מודיעין של המשטרה. הידיעות בהן מדובר כאן נושאות את המספרים הבאים: 12400100026, 124001050072 ו-200099124770. המאפיין ידיעות אלו הוא כי תוכנן המלא נמסר להגנה. הפרט שנותר חסוי הוא שמו של המקור, מוסר הידיעה, בכל אחת מידיעות אלה.

אין צורך להכביר על כך מילים כי חשיפת המודיעים עשויה לסכן אותם ואף לחבל בשיתוף הפעולה בין המשטרה לציבור. מנגד לא שוכנענו שיש בחשיפת מקורות המידע כדי לסייע בידי ההגנה לנוכח חזית המריבה הידועה. נוסיף רק ונציין, ביחס לידיעה הראשונה מתוך השלוש שנדונות כאן, כי ככל שהאינפורמציה אודות הנאשם בידיעה זו נכונה, אזי לא יקשה עליו להביא ראיות אחרות לעניין זה.

בגיבוש מסקנה זו הסתייענו בין היתר בהערכת מהימנותם של המקורות, על ידי אנשי המודיעין המשטרתי וגם בבחינת מקור ידיעתם של אותם מקורות.

אין מקום איפוא להעתר לעתירה בזיקה לידיעות אלה.

ב.         קבוצה שנייה של ידיעות מורכבת מאלה: ידיעה מס' 200000060322, 14000011246, 124001110030 ו-124000080127. ביחס לידיעות אלה נמסרו להגנה פרפרזות ביחס לתוכנן או תוכן חלקי. ההגנה מבקשת לחשוף אותן בשלמותן ולגלות את זהות המקורות.

המידעים הללו, לאחר בחינת פרטי המידעים ומקורות ידיעתם, מבוססים על ידיעות שהגיעו לאזני המודיעים (לדבריהם). מועדי קבלת האינפורמציה על ידי הרכזים הם שנה ויותר לפני הרצח. לאחר שנמסרו להגנה פרפרזות וחלק מהמידע האצור בידיעות אלה, לא נראה לנו כיצד יכולים לסייע בידי ההגנה חשיפת שמות המקורות ואותם פרטים שלא גולו. מאידך הנזק הצפוי למשטרה ולטובת הציבור מחשיפת המקורות הוא ברור.

העתירה ככל שהיא מתייחסת למידעים אלה נדחית.