החלטה בתיק בש 3463/08

ערר על החלטתו של בית המשפט השלום בחיפה (כב' ס. הנשיא הבר) בתיק מ"ת 1948-07-08, מיום 12/8/08, בה הורה על מעצרו של העורר עד לסיום ההליכים נגדו בתיק העיקרי.

1.         העורר הוא אחד מ-5 נאשמים, שהואשמו בת"פ 1935/07/08, בכך שחברו יחדיו לבצוע פריצה לדירת מגורים, בחיפה. הפריצה בוצעה ע"י פתיחת תריס וחלון חדר שינה וכניסה דרכם ובמהלכה נעקרה כספת ביתית שנגנבה על תכולתה.

הנאשמים יצאו עם שללם, בשני כלי רכב שהמתינו במקום, ונסעו לאזור בית אורן שם פרצו את הכספת וגנבו תכולתה.

2.         ביהמ"ש קמא, שמע את טענות ב"כ הנאשמים לענין דיותן של הראיות והגיע לכלל דעה כי קיימות ראיות לכאורה, כנגד כל הנאשמים, בכללם העורר, שיש בהן כדי לבסס סיכוי סביר להרשעה.

3.         לענין עילות המעצר, קבע ביהמ"ש קמא, בהסתמך על בש"פ 5431/98 + 5571/98 (רוסלן פרנקל ויורי ריביץ נ. מדינת ישראל, פד"י נ"ב (4) עמ' 268) כי בבצעם התפרצות נועזת בצוותא ולאור יום, עשו הנאשמים, יחדיו, מעשים הפוגעים בזכויות היסוד של הציבור מעשים שיש בהם כדי לסכן את בטחונם של יחידים ושל החברה בכללותה ומטעם זה  ולפיכך ובהתחשב בנסיבות ביצוע העבירה - מתקיימת עילת מעצר.

4.         בגין כל חמשת הנאשמים, בכללם העורר, הוגשו תסקירי מעצר, ביהמ"ש קמא, החליט, בסופו של יום, לקבל את חלופות המעצר המוצעות, לגבי הנאשמים 2-5, לגבי (משיבים 2-5, בבקשת המעצר) והורה על שחרורם בתנאים של מעצר בית מלא, בפקוח ערבים, ערבות עצמית וערבות צד ג' ובאזוק אלקטרוני.

ערעורה של המשיבה לבית המשפט המחוזי (כב' השופט ד"ר ע. זרנקין) על השחרור נדחה ביום 14/8/08.

לגבי העורר, הוא המשיב 1 באותה בקשה, קבע בית המשפט קמא, כי אין להסתפק בחלופת המעצר המוצעת, בהסתמכו על תסקיר המעצר, על פיו אין בחלופה המוצעת כדי להפיג את מסוכנותו.

מכאן הבקשה שבפני.

5.         בפתח דבריו הודיע ב"כ העורר כי לצורך דיון זה אין הוא חולק על דיות הראיות ואף לא על קיומה של עילת מעצר.

את טעונו הוא מסב על האפלייה הבלתי ראוייה, לטענתו, שנעשתה בין העורר לבין האחרים שהואשמו בצוותא עמו, ובמיוחד המשיבים אבו חצירה (משיב 2) וחימי (משיב 5).

לדבריו, לא נטען כי חלקו של העורר בבצוע העבירה שונה ו/או גדול משל שותפיו,  באופן המחייב התייחסות שונה אליו.

עוד הוא טען שעברו הפלילי של העורר אינו חמור יותר מזה של האחרים, לרבות אבוחצירה וחימי, ששוחררו לחלופת מעצר.

לדבריו, ביהמ"ש קמא קבל את המלצת שרות המבחן לגבי העורר בבחינת "כזאת ראה וקדש", וזאת ללא ביסוס אובייקטיבי המצדיק התייחסות שונה לעורר מכפי שננקטה לגבי שותפיו.

 ב"כ המשיבה, גורס כי אמוץ המלצת התסקיר היתה ראויה, באשר הנחיית בית המשפט העליון היא שככלל, נדרשים נימוקים כבדי משקל על מנת  להצדיק סטייה מהמלצה שלילית של שרות המבחן (ר' בש"פ 9354/02 מדינת ישראל נ. גידניאן, תק' על 2002(ד) 2951.

6.         דין הערר להתקבל.

אין בחמר הראיות כדי להצביע על חלקו היתר של העורר בביצוע העבירות, שבוצעו בצוותא חדא על ידי הנאשמים כולם, ולפיכך אין מקום לאפלייה בין השותפים בהקשר לטיבה של העבירה ונסיבות בצועה.

בחינת העבר הפלילי, של המעורבים האחרים ששוחררו, ובמיוחד עברם של אבוחצירה וחימי, אינה מצביעה על כי לעורר עבר פלילי מכביד יותר, באופן משמעותי, מלשאר שותפיו.

יתר על כן, לנאשם, להבדיל מחימי ואבוחצירה, אין הרשעות בעבירות רכוש.