החלטה בתיק בש 3439/04

בפני בקשה, שהוגשה בהתאם להוראות סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי [מעצר וחיפוש] [נוסח חדש]ף התשכ"ט - 1969 (להלן: "הפקודה"), להורות על החזרת תפוס, שהינו מכונית מדגם "פולקסוואגן", מס' רישוי 18 - 159 - 59, משנת ייצור 1997 (להלן: "הרכב"), לידיו של המבקש, כשנטען כי הועברה הבעלות על שמו של המבקש, על ידי משיב 2, וכי הרכב שייך למבקש.

הרכב נתפס על ידי משיבה 1 בעקבות תלונה שהוגשה על ידי משיב 2, בתאריך 23/5/04, ולפיה הוצא ממנו הרכב על דרך של איומים, שאם לא יעביר את הרכב לבעלותו של המבקש, יבולע לו וזאת נוכח טענות לרוב שהועלו כנגדו, ולפיהן מעל בכספי מעבידיו, שהם בעליו של בית עסק בשם ע.ע. שיווק והפצה, העוסק בהפצת כרטיסי חיוג, כשהבעלים הינם שניים והם פתחי גיל וזליכובסקי צבי (להלן: "גיל וצבי"), בדבר תלונתו הוסיף משיב 2, כי לאחר שהוטח בו כי גרם כספי נזק רב למעבידיו, בדרך של מרמה וגניבה, נדרש להעביר את מכוניתו לבעלותו של המבקש, שהינו אחד הספקים של צבי וגיל, שהינם בעלי חב' ע.ע. שיווק והפצה, כאמור, שם עבד משיב 2 (להלן: "שיווק והפצה").

על פי הנטען בבקשה - היתה חייבת שיווק והפצה, לחברה בשם אורין תפעול, מסחר ושיווק בע"מ 1998 (להלן: "החברה"), שהמבקש הוא אחד ממנהליה, סכום של כ - 700,000 ש"ח ועל כן נדרש משיב 2 להעביר את הרכב לבעלות המבקש, על מנת ששיווק והפצה תשלם בדרך זו חלק מחובה הכספי כלפי המבקש.

מוסכם כי באותו מעמד, של העברת הבעלות, שהתרחש בתאריך 18/5/04, אמר משיב 2 למבקש כי חתונתו עתידה להערך בעוד יומיים ועל כן ביקש להותיר את הרכב ברשותו, עד למחרת חתונתו, והמבקש נעתר לו. משלא הוחזר הרכב למבקש, כמובטח, הגיש המבקש תלונה במשטרה, בדבר שימוש ברכב, הנעשה ללא רשותו, על ידי משיב 2, וגיל וצבי הגישו אף הם תלונה כנגד משיב 2, בגין מעשי הונאה וגניבה ממעביד, בסכומי כסף גדולים.

מסתבר עוד, כי הרכב נתפס על ידי משטרת ישראל, בעקבות תלונת המבקש, כשמשיב 2 עשה נסיון להסתירו, אך הרכב אותר על ידי המשטרה, ומאז תפיסתו נמצא הרכב במחסני המשטרה.

חומר החקירה מעלה, כי גיל וצבי מכחישים כל מעשה איום או סחיטה כלפי משיב 2.

המבקש טען בחקירתו, כי: "האוטו הועבר על שמי במסגרת קיזוז חוב של שחר אחדות".

כמו כן, טען המבקש, כי לא הבחין במאן דהוא שפעל באיומים או בדרך של אלימות כלפי משיב 2, וכי משיב 2 התחייב בפניו להחזיר שליש מהחוב הכספי שנוצר בגינו.

החלטה לפי סעיף 34 לפקודה, אינה קובעת את זכויות הבעלים בנכס.

מדובר בהוראה אדמיניסטרטיבית בדבר ההחזקה בתפוס בלבד. משמע, על בית המשפט ליתן הכרעה זמנית שתכליתה בשלב זה לקבוע למי זכות ההחזקה ברכב (ראה בש"פ 2671/01, שלמה (סולי) סיני נ' ז'אן מליכה ואח', פד"י נה/4 176), (להלן: "בש"פ סיני").

השאלה העומדת בפני הינה האם ראוי להחזיר את הרכב לידיו של המבקש, נוכח הנסיבות הנטענות שלעיל, כאשר עיקרו של הסכסוך הינו ביחס לבעלות ברכב שדינו להתברר בהליך אזרחי רגיל, כאשר בפניי עולה סכסוך מהותי לעניין קיום הבעלות, שאין מקום לבררו במסגרת הבקשה דלעיל, אלא לבחון את נושא החזקה גרידא, כאשר בכגון דא על המבקש לעמוד בנטל ראייתי, כפי שנקבע בפס"ד סיני לעיל, לאמור, אותו עיקרון שנראה שמן הראוי להחילו במקרה זה ולפיו: "לצורך הכרעה בדבר מסירת החפץ די בראיה לכאורה, כי הטוען לזכות זכאי להחזקתו" (פסקה 24 סיפא בפס"ד סיני שלעיל), מדובר, איפוא, בנטל הוכחה במידה של הוכחה לכאורה, כאשר מדובר בהחלטה הנושאת אופי זמני, נוכח האפשרות העומדת בפני הטוענים לחפץ לפתוח בהליך אזרחי רגיל, לשם החזרת החפץ.

מבלי לקבוע מסמרות לגבי טיב הראיות ונפקותן, הגעתי לכלל מסקנה, כי ככל שהדברים אמורים ברכב, נשוא הדיון, יש להעביר את החזקה בו לידיו של המבקש, מסתבר, כאמור, כי המבקש לא היסס, בזמנו, הגם שהבעלות לכאורה הועברה על שמו, כשלכאורה, כרוך בכך גם מעשה של העברת החזקה, להותיר את הרכב בידי משיב 2, מתוך שנענה לפנייתו של משיב 2.

ספק הוא אם הרכב, אכן היה מועבר, כפי שטען המשיב, על דרך האיום וההפחדה, אם כך היה נוהג המבקש ויש בזאת כדי להצביע על מידת תום ליבו של המבקש, בביצוע העסקה.

יתרה מזו, מסתבר כי עוד בתאריך 17/8/04, הוגשה על ידי המבקש בקשה להחזרת התפוס, וביהמ"ש קבע כי רק בסיום החקירה ניתן יהיה להחליט בבקשה, שלה אני נדרש כעת, וזו הסתיימה כאשר הראיות שנאספו מצביעות גם על דפוסי התנהגות, מצד משיב 2, שיש בהם לשלול את החזרת החזקה אליו, בשלב דברים זה.

כך מתברר, כי משיב 2, ביקש להסתיר את הרכב מפני אנשי המשטרה, לאחר הגשת תלונה על ידי המבקש, בדבר שימוש שעשה משיב 2 ברכב ללא רשות, וכפי שהוצהר על ידי ב"כ משיב 2: "נכון אין חולק שהרכב הוחבא" (עמ' 8, שורה 11), היבט זה, אף הוא מטה את הכף להשבת החזקה ברכב למבקש, כאשר מתברר עוד, כי מלבד טענות שעלו במהלך הדיון בפניי, לא מצא משיב 2 לנכון לפעול כהוא זה, להשבת זכויותיו הנטענות ברכב.

במצב הדברים הנוכחי ונוכח הראיות המצויות בתיק, המצביעות לכאורה על כך כי הרכב עבר לקניינו של המבקש, על דרך הקנייתו לו בגין חוב כספי שחבה לו שיווק והפצה, נראה כי יהיה זה מן הנכון להקנות, בשלב זה, את החזקה ברכב למבקש, וזאת החל מתאריך 5/4/05, בכפוף למילוי התנאים כדלקמן, טרם מסירת החזקה ברכב לידיו:

א.        תומצא ערבות בנקאית או מזומן, על סך של 10,000 ש"ח, וכן ערבות צד ג' על סך 25,000 ש"ח.

ב.         בנוסף יחתום המבקש על ערבות עצמית בסך של 25,000 ש"ח.

ג.         תוצג פוליסת ביטוח מקיף לרכב, על שמו של המבקש.