החלטה בתיק בש 3409/05

זהו ערר על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת כרמלה רוטפלד-האפט) שניתנה בתיק ב"ש 5929/05, ביום 22/12/05, לפיה נתקבלה בקשת המשיבה למעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בת"פ 4770/05.

רקע

כנגד העורר הוגש לבית משפט השלום בנצרת כתב אישום (ת"פ 4770/05) המייחס לו עבירות: התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע עבירה לפי סעיף 406 (ב) לחוק העונשין התשל"ז-1977, גניבה עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין הנ"ל וכניסה לישראל שלא כחוק, עבירה לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב-1952.

ע"פ כתב האישום, בזמן שבין 27/12/04, בשעות הלילה המאוחרות לבין 28/12/04, סמוך לשעה 03:00 פרץ הנאשם לדירתו של משה שמעוני שברח' האורן בישוב תמרת בכך שנכנס דרך דלת ההזזה בסלון, וזאת בכוונה לבצע גניבה.

בהמשך גנב הנאשם מתוך הדירה הנ"ל מחשב נייד מסוג IBM, שלושה פלאפונים, שני תיקים ובתוכם מסמכים שונים, כרטיסי אשראי, זוג משקפי ראייה, שני שעוני יד, דיסקמן, 20 דיסקים, 2 מצלמות דיגיטליות, 400 ש"ח במזומנים, וידיאו מסוג סוני ומערכת סטריאו. 

עוד מייחס כתב האישום לעורר כי הוא נמצא שוהה בישראל שלא כדין בכך שלא היו ברשותו אישורי כניסה, שהייה, או עבודה כדין בישראל.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים.

החלטת בית משפט השלום

בית משפט השלום בחן את הראיות שבידי המשיבה, ומצא כי הראיות שבידי התביעה, הן ראיות טובות לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות לעורר.

בעניין המחלוקת שבין הצדדים, סביב הראיה היחידה למעשה, המצביעה על העורר כמי שביצע את עבירות ההתפרצות והגניבה שהיא טביעת אצבע של העורר שנמצאה על קופסת כוסות שבדירת המתלונן, אליה בוצעה ההתפרצות, קבע בית המשפט כי יש בראיה זו פוטנציאל ראייתי שיביא להרשעת העורר בעבירות בהן הוא מואשם, זאת לאור העובדה כי העורר לא סיפק הסבר סביר לעובדת הימצאותה של טביעת אצבעו בזירת העבירה.  

באשר לעילת המעצר, קבע בית משפט השלום כי מתקיימת בעניינו של העורר עילת מעצר סטטוטורית מכח סעיף 21 (א) (1) (ג) (2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) תשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"), ונימק זאת בכך שעבירת בטחון כפי שהוגדרה בסעיף 35 (ב) לחוק המעצרים, כוללת עבירה על חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) התשי"ד-1954.

באשר לחלופת מעצר, קבע בית המשפט כי קיים חשש מפני הימלטותו של העורר מהדין, בכך שהוא יחזור למקום מגוריו, לשטחי הרשות הפלסטינאית. בית המשפט לא ראה בעובדה כי העורר מיוזמתו ניגש למעבר סאלם משום ערובה לכך שהיום, ולאחר שהוא מודע לאישומים בהם הוא מואשם, לא ימלט מהדין, אם ישוחרר ממעצר. 

עוד מצא בית משפט השלום כי הרשעתו הקודמת של העורר בעבירה של כניסה שלא כדין לישראל והעובדה שתלוי ועומד נגדו מאסר מותנה בר הפעלה של 6 חודשים בגין אותה עבירה, מראה כי לא ניתן לסמוך עליו ואין להסתפק בעניינו בחלופת מעצר.

הערר

בערר שבפני, חוזר ב"כ העורר למעשה על אשר טען בפני בית המשפט קמא, לעניין הראיות לכאורה. לטענתו, הראיות שבידי התביעה אין בהן כדי להביא להרשעתו של העורר, ומכל מקום, עוצמתן של הראיות היא פחותה עד כדי שאין הן מצדיקות מעצר עד תום ההליכים.

בטיעוניו הדגיש ב"כ העורר כי המדובר בטביעת אצבע שנמצאה על חפץ נייד, על כן, ראיה זו אין בה לבדה כדי לבסס הרשעה בדין בדומה לטביעת אצבע שנמצאה בזירת העבירה על חפץ קבוע, משכך, שגה בית המשפט קמא, לטענתו, כאשר קבע כי בידי המאשימה ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר. 

ב"כ העורר חזר על טענותיו לעניין מחדלי חקירה, ובין אלה, העובדה שהעורר לא עומת עם הראיה שבידי התביעה, והעובדה שלא נעשה ניסיון לקחת מעתקים מטביעות אצבע מקופסת סיגריות, קופסת גפרורים ושלושה בדלי סיגריות שנמצאו על שולחן שהיה מונח בדירת המתלונן ליד דלת ההזזה ממנו בוצעה ההתפרצות, ולא נעשתה כל בדיקה של חפצים אלה, אף שהמתלונן ואשתו מסרו כי קופסת הסיגריות, קופסת הגפרורים ובלי הסיגריות אינם שלהם, וכי קודם לביצוע הפריצה הם לא ראו אותם בדירה.

בטיעוניו בפני בדיון הראשון שנקבע בבקשה, העלה הסניגור ספקות לגבי זיהוי טביעת האצבע שנמצאה על אותה קופסה עם טביעות האצבע של העורר, בעיקר משום שלטענתו טביעת האצבע שנמצאה על הקופסה לא הושוותה לטביעות האצבע שנלקחו מהעורר עת נעצר אלא לאלה שנמצאים במאגר המשטרתי.

לאור טענה זו, הוריתי כי המעבדה לזיהוי פלילי תבצע השוואה בין מעתק טביעת האצבע שנלקח מהקופסה בזירת העבירה, לעומת טביעות האצבע שנלקחו מהעורר, עת נעצר לאחרונה, בקשר עם העבירות המיוחסות לו ע"פ כתב האישום, ואכן, לאחר דחייה נוספת של הדיון, הוגשה חוות דעת מטעם המעבדה לזיהוי פלילי, חתומה ע"י יעל פלג-שירוני, שהיא מומחית לזיהוי טביעות אצבעות, ולפיה בוצעה הבדיקה וההשוואה בין מעתק טביעות האצבע שנמצא בזירה לבין טביעות האצבע שנלקחו מהעורר, ביום 7/12/05, בתחנת המשטרה במגדל העמק,  וכי ממצאי הבדיקה העלו כי קיימת התאמה ב- 12 נקודות השוואה רצופות לפחות בין טביעת האצבע שנמצאה על הקופסה בזירה לבין טביעת אמה של יד שמאל של העורר.

על אף חוות דעת זו, עמד ב"כ העורר על טיעוניו כפי שהועלו על ידו בערר בעניין הראיות לכאורה, ובין אלה הטענה בדבר אפשרות כי טביעת אצבעו של העורר הגיעה לקופסה במקום מחוץ לדירת המתלונן ועת עבד העורר לפני שנתיים וחצי במקומות שונים בנצרת וסביבתה. לחילופין טען כי המדובר בראיות חלשות שאינן מצדיקות מעצר עד תום ההליכים. עוד טען ב"כ העורר כי ניתן להבטיח את התייצבותו לדין של העורר על ידי הטלת ערובה כספית מתאימה, וכי אין בעובדה שהעורר הינו תושב שטחי הרשות הפלסטינאית כדי למנוע שחרורו של העורר בתנאים מגבילים. 

ב"כ העורר הפנה להחלטות בית המשפט העליון, בבש"פ 260/05 האשם פיאלה נגד מדינת ישראל, ובש"פ 3756/05, יוסף טרשאן ואח' נגד מדינת ישראל, לפיהם שוחררו נאשמים תושבי השטחים שמחוץ לתחום מדינת ישראל בערובה ובתנאים נוספים שנקבעו שם.

מנגד, טענה המשיבה בעניין הראיות לכאורה, כי די בראיה של טביעת אצבע כדי לבסס הרשעה, ועל כן מהווה ראיה לכאורה  טובה שתביא בבוא העת להרשעת הנאשם, זאת בשים לב לכך שהעורר לא סיפק הסבר סביר להימצאותה של טביעת אצבעו בזירה.