החלטה בתיק בש 3407/05

בפני שתי בקשות לחילוט ערבויות, בהתאם לסעיף 51 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה -מעצרים) התשנ"ו-1996.

נגד המשיבים 1 - 3 (להלן: "הנאשמים") הוגש כתב אישום לבית משפט זה, ובו הואשמו השלושה בעבירות חמורות הנוגעות לבטחון המדינה, עבירות סמים ועוד.

במקביל, הוגשה בקשה למעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. תקופת המעצר הוארכה מעת לעת על ידי בית המשפט העליון, עד שביום 7.2.05 הורה בית המשפט העליון על שחרורם של המשיבים 2 ו-3 לחלופת מעצר ואילו ביום 4.8.05 ניתנה הוראה כאמור, לגבי המשיב מס' 1.

בין יתר התנאים נקבע כי המשיבים ישהו במעצר בית בדירה פלונית בנצרת עילית, בהשגחת שני ערבים, שהינם המשיבה מס' 4 והמשיב מס' 5 (להלן: "הערבים").

מסתבר, כי הנאשמים הפרו את תנאי השחרור, בכך שביום 14.12.05 עזבו את הדירה בה אמורים היו לשהות בתנאי מעצר בית מלאים, בהשגחת הערבים. מיום זה ואילך, נעלמו עקבותיהם.

לטענת המבקשת, לא דיווחו הערבים במועד על עזיבת הדירה, אלא כחלוף שעה ועשרים דקות לערך.

במסגרת שיחרורם של הנאשמים בתנאי חלופת מעצר, נקבע כי המשיבים 2-3 יפקידו במזומן בקופת בית המשפט סך 15,000 ש"ח כל אחד, וכן יחתמו על התחייבות עצמית על סך 100,000 ש"ח. עוד נקבע כי הערבים יחתימו התחייבות עצמית וערבות צד ג' בסך 100,000 ש"ח כל אחד, להבטחת התחייבויותיהם וכערבים למילוי תנאי השחרור של המשיבים 2 ו-3.

בהחלטה האמורה על שחרורו של המשיב 1, נקבע כי הוא יפקיד סך 250,000 ש"ח במזומן, והתחייבות עצמית על סך 250,000 ש"ח. עוד נקבע כי הערבים יחתמו על התחייבות עצמית וערבות צד ג' בסך 150,000 ש"ח כל אחד, להבטחת מילוי התחייבויותיהם ומילוי תנאי השחרור של המשיב  1.

משהפרו הנאשמים את תנאי השחרור, הוגשה בקשה זו שלפני, לחילוט הבטחונות.

ביום 28.12.05 הוגשה בקשה מתוקנת, אליה צורפו הערבים. בהחלטתי מיום 1.1.06 קבעתי כי יש לזמן את הצדדים באמצעות הסניגור, וכן לזמן את הערבים אישית.

לא מצאתי עד כה כל אישור המצאה, לפיה זומנו הערבים אישית.

בדיון שנערך היום בפני, טוען הסניגור המלומד, עו"ד משה שרמן, כי אין מקום לחלט בשלב זה את כספי הערבון שהופקדו, אלא די בעיכובם או בעיקולם הזמני. באשר לערבים, טען הסניגור, כי אלה לא הפרו את התחייבויותיהם, אך מכל מקום , לא ניתן לקיים את הדיון נגדם, כל עוד לא זומנו כדין.

הסניגור אף מבקש כי יומצאו ראיות הולמות המראות כי הערבים הפרו את התחייבויותיהם , שכן אלה נמצאו בדירה ולא עזבו אותה, ואף לטענתם הם דיווחו למשטרה מיד עם הפרת תנאי השחרור על ידי הנאשמים.

עם כל חוסר הנוחות שבטיעוניו של הסניגור, אשר מועדי הדיון שונו לבקשתו, פעם ופעמיים, סבורני כי אכן צודקים דבריו, לפיהם לא ניתן לחייב את הערבים בתשלום, כל עוד אלה לא זומנו כדין.

לטעמי, היה על הסניגור להודיע , משהגיש את בקשותיו לדחיה, כי אינו מייצג את הערבים, וזאת על מנת שניתן יהא לזמנם כדין.

עם זאת, משהסתבר כי הערבים לא זומנו מלכתחילה כדין, אין מנוס אלא לדחות את הדיון בעניינם.

במקביל, תהא המבקשת אף רשאית לצרף את ראיותיה, כגון מזכרי השוטרים, או כל ראיה אחרת, הנוגעת להמצאות הערבים בדירה ולמועד קבלת שיחת הטלפון, לתיק בית המשפט עם העתק לסניגור.

על כן, אני קובע כי הדיון בעניינם של הערבים יתקיים בנפרד.

שונה הדבר ביחס לנאשמים.