החלטה בתיק בש 3400/08

בפניי ערר על החלטת ביהמ"ש השלום בעכו בת.מ 6156/07/08 (כב' הש' מ. אלטר) ולחילופין, בקשה לעיון חוזר בתנאי השחרור שהוטלו על העורר בהחלטה הנ"ל.

החלטתי, בהחלטה קודמת מהיום, לקבל הערר ובהסכמת העורר קבעתי גם כי יאסר עליו לצאת מן הארץ. להלן נימוקיי להחלטתי.

א. כתב האישום

נגד העורר ונאשם נוסף, הוגש ביום 18/7/08 כתב אישום, בו נטען כי ב- 2/7/08 בשפרעם, החזיקו והשתמשו השניים בסם מסוכן מסוג קנבוס, בעודם ישובים ברכבו של הנאשם הנוסף. לאחר מכן נסעו השניים ברכב, כאשר הנאשם הנוסף נוהג ברכב ללא רישיון והעורר יושב לידו.

עוד נטען בכתב האישום, כי במהלך פעילות משטרתית הגיעו למקום 4 שוטרים ומשהבחינו בעורר ובנאשם הנוסף, חסמו באמצעות הניידת עמה הגיעו את נתיב נסיעתם של השניים. לאחר שהעורר והנאשם הנוסף זיהו כי מדובר בשוטרים, בלע העורר את שארית הסם המסוכן. לאחר מכן עצרו השניים את הרכב סמוך לניידת ושניים מהשוטרים ניגשו סמוך לרכבם.

בהבחינם בשוטרים מתקרבים אליהם, החל הנאשם הנוסף בנסיעה לאחור, על מנת להתחמק מהניידת שחסמה את רכבו. בתגובה לכך הורה אחד השוטרים לשניים לעצור, תוך שהוא מזדהה כשוטר וקורא לנאשם הנוסף בשמו.

הנאשם הנוסף החל בנסיעה מהירה לפנים לעבר השוטרים. במהלך בריחתם, פגע הנאשם הנוסף עם הרכב בחוזקה באחד השוטרים בחלק גופו השמאלי. השוטר עף באויר, נזרק על שמשת הרכב הקדמית ונפל על גבו. למרות שהעורר והנאשם הנוסף ידעו כי השוטר נפגע, המשיך הנאשם הנוסף בנסיעתו ואילו העורר סייע לו בכך שלא ביקש ממנו לעצור את הרכב ולהגיש עזרה לשוטר.

הנאשם הנוסף ביצע פניית פרסה והחל בנסיעה נוספת לכיוון השוטרים. השוטרים צעקו לשניים לעצור, תוך שהזדהו כשוטרים ובהמשך ירו מספר יריות באויר ולעבר גלגלי הרכב, אך הנאשם הנוסף המשיך בנסיעה לכיוונם.

השניים חלפו על פני השוטרים, כאשר אחר השוטרים מורה להם לעצור, תוך שהוא מזדהה וקורא לעורר בשמו. השניים המשיכו להימלט מהשוטרים לאורך כ- 1.3 ק"מ, תוך שהשוטרים דולקים אחריהם והנאשם הנוסף נוהג בצורה מהירה ופרועה. בהמשך, נטשו הנאשם הנוסף והעורר את הרכב והחלו להימלט מהמקום. העורר נתפס ע"י השוטרים והנאשם הנוסף הצליח להימלט והסגיר עצמו כעבור מספר ימים.

נוכח המתואר לעיל הואשם העורר בעבירה של החזקה ושימוש בסם מסוכן, לפי סעיף 7(א)+(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג - 1973, סיוע להפקרה לאחר פגיעה, לפי סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה [ נוסח חדש], התשכ"א - 1961 + סעיף 31 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"), שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין ו הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

ב. ההליכים שקדמו לבקשה שבפניי

1.       טרם הגשת כתב האישום בעניינו של העורר, הגישה המשיבה בקשה להאריך את מעצרו של העורר, בהמשך להצהרת התובע (לפי סעיף 17(ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו - 1996 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי")) כי בכוונת המשיבה להגיש כנגד העורר כתב אישום בגין ביצוע עבירות של הפקרה לאחר פגיעה והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו.

ביהמ"ש השלום בעכו (כב' הש' מ. אלטר) קבע בהחלטתו מיום 14/7/08 (ת.מ 6156/07/08, להלן: "ההחלטה נשוא הערר") כי עבירה של הפקרה לאחר פגיעה ניתן לייחס רק לנוהג רכב שהיה מעורב בתאונת דרכים, ולא לאדם שישב לידו ולפיכך, כל שנותר לפי הצהרת התובע הוא כתב אישום בגין עבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, עבירה שאינה מקימה עילת מעצר.

לפיכך, שיחרר ביהמ"ש את העורר בתנאים הבאים, מכוח סעיפים 44 + 48 לחוק סדר הדין הפלילי:

א.      נאסר על העורר ליצור קשר עם מי מהמעורבים האחרים בפרשה;

ב.      נקבע כי העורר ישהה ב"מעצר בית" חלקי, בביתו שבשפרעם, בין השעות 21:00 בערב ועד לשעה 07:00 שלמחרת;

ג.        נקבע כי העורר יתייצב בביהמ"ש בכל מועד אליו יוזמן לדיון וכן יפקיד התחייבות עצמית + ערבות צד ג' בסך 25,000 ש"ח להבטחת קיום תנאי השחרור.

2.       המשיבה הגישה ערר על החלטת ביהמ"ש הנ"ל וביהמ"ש זה (כב' הש' י. כהן) דחה ביום 15/7/08 את הבקשה (ב"ש  3080/08).

3.       כאמור, ביום 18/7/08 הוגש כתב אישום כנגד העורר והנאשם הנוסף. בהמשך לכך הוגשה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים.

4.       ביום 28/7/08 קיבל ביהמ"ש זה (כב' הש', ס. נשיא, ש. ברלינר) את בקשת המשיבה לעצור את העורר עד תום ההליכים (ב"ש 3100/08). בהחלטתו ציין ביהמ"ש כי מעיון בחומר החקירה עולה, כי העורר לא היה, כטענתו, נוסע תמים שנקלע בעל כורחו לנהיגתו הפראית של הנאשם הנוסף, אלא שותף לכל הפרשה שתחילתה עישון סמים בצוותא ואחר כך החזקת שאריות הסם ברכב, ובהמשכה, בליעת שאריות הסם ונסיעה פראית תוך עידודו של הנאשם הנוסף לברוח מן המקום ולהפקיר את השוטר. בנוסף לכך, עברו הפלילי של העורר מלמד כי העורר מסוכן לציבור ולאור חומרת העבירות ונסיבות ביצוען, הרי שיש הצדקה לעוצרו עד תום ההליכים.

5.       על החלטת כב' הש' ש' ברלינר בב"ש הנ"ל,  הגיש העורר ערר לביהמ"ש העליון (בש"פ 6797/08). ביהמ"ש העליון (כב' הש', המשנה לנשיאה, א' ריבלין) לאחר שעיין בטענות הצדדים, הגיע למסקנה כי יש מקום לקבל הערר ולהורות על שחרורו של העורר בתנאים המגבילים שנקבעו בהחלטה נשוא הערר שבפנינו. ביהמ"ש ציין כי " לאור כתב האישום שלא מייחס לעורר התנהגות אקטיבית בהמלטות, אלא מייחס לו שתיקה, בניגוד לטיעון הראשוני כלפי העורר כי האיץ מפורשות במוניר [הנאשם הנוסף] לברוח מהמקום, אין כדי להצדיק שינוי לחומרה מהחלטות בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי אשר הורו כאמור כי אין לקבל את בקשתה של המדינה למעצרו של העורר על בסיס הצהרת התובע" (ההדגשה אינה במקור).

ג. הבקשה שבפניי