החלטה בתיק בש 3379/05

            זהו ערר על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת כרמלה רוטפלד-האפט) שניתנה בתיק בש 5911/05 ביום 22/12/05, לפיה נדחתה בקשת העוררת למעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים שנפתחו נגדו במסגרת ת"פ 4769/05. 

1.         כנגד המשיב הוגש כתב אישום, ת"פ 4769/05, המייחס לו עבירה של פריצה לבניין שאינו דירת מגורים, גניבה, היזק לרכוש במזיד והסגת גבול פלילית.

ע"פ כתב האישום, בתאריך 21/11/05, בשעות הבוקר, התפרץ המשיב למחסן שברח' השומרון מס' 59/7 בנצרת עילית, הנמצא בבעלותו של דירל אופנקרו וגנב את כל תכולתו הכוללת ברזלים, שואב אבק ועוד פריטים נלווים.

2.         בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המאשימה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, בית משפט השלום, קבע כי אין בידי המשיבה ראיות טובות לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות למשיב, ועל כן דחה את הבקשה למעצר והורה על שחרור המשיב בתנאי של חתימה על התחייבות עצמית ע"ס 2,000 ש"ח להבטחת התייצבותו למשפט.

            בית המשפט אף דחה את בקשת העוררת לעיכוב שחרורו של המשיב על מנת לאפשר לה לערור על החלטתו, וזאת מאותו נימוק של העדר ראיות לכאורה.

3.         לטענת העוררת, הראיות שבידיה מהוות ראיות טובות לכאורה, ומעמידות סיכוי סביר להרשעת המשיב. לטענתה, ב"כ המשיב הודה בפני בית משפט קמא בקיומן של ראיות לכאורה, ולכן לא היה מקום כי בית המשפט יעורר את שאלת הראיות לכאורה מיוזמתו. עוד טען ב"כ העוררת כי גם אם ננהג בהתאם לאסכולה הגורסת כי כבר בשלב של מעצר עד תום ההליכים, יש צורך לבדוק את התוספת הראייתית הדרושה עפ"י הדין להרשעת הנאשם, הרי בעניינו של המשיב קיימות ראיות המהוות תוספת ראייתית לא רק ברמה של "דבר מה נוסף" אלא אף ברמה הגבוהה יותר של חיזוק להודיית החוץ של המשיב. בערר מציין ב"כ העוררת, אחת לאחת, את הראיות שלדעתו יש בכל אחת מהם משום "דבר מה נוסף" ואף חיזוק להודייתו של המשיב במשטרה.

            באשר לעילת המעצר, טוען ב"כ העוררת כי לאור עברו והרשעותיו הקודמות המרובות של המשיב, לרבות עבירות רכוש, והעובדה כי תלוי ועומד נגד המשיב מאסר על תנאי בר הפעלה של 10 חודשים, מתקיימת בעניינו של המשיב עילה למעצר עד תום ההליכים, עקב מסוכנות לבטחון הציבור ורכושו.

באשר לסירוב של בית המשפט קמא להורות על עיכוב שחרור המשיב, על מנת לאפשר לעוררת להגיש ערר על ההחלטה, טען ב"כ העוררת כי היה על בית משפט קמא להעתר לבקשה ולאפשר הגשת ערר על החלטתו, בעוד המשיב במעצר. משלא עשה כן, פגע הדבר בזכות הטיעון של העוררת ובזכותה להביא את החלטת בית המשפט קמא לביקורת שיפוטית בפני ערכאה גבוהה יותר.

4.         מנגד, תומכת ב"כ המשיב בהחלטתו של בית משפט קמא, וטוענת כי בראיות שבידי התביעה, אין תוספת ראייתית כלשהיא, תוספת הדרושה ע"פ דין כדי להרשיע את המשיב ע"ס הודאתו במשטרה, לטענתה, הראיות עליהן הצביע ב"כ העוררת, אינן מהוות "דבר מה נוסף", אלא נהפוך הוא, ראיות אלה רק מחזקות את טענת המשיב כי הודאתו בביצוע העבירות היתה הודאת שווא.

5.         בטרם אדון בשאלות המשפטיות שערר זה מעלה, אתייחס תחילה לטענת

ב"כ העוררת , לפיה, הודה ב"כ המשיב בקיומן של ראיות לכאורה, ועל כן, לא היה מקום לכך שבית המשפט קמא יעורר שאלת הראיות לכאורה מיוזמתו.

אכן, עיון בעמוד פרוטוקול הדיון מעלה כי סניגורו הקודם של המשיב הודיע בפתח טיעוניו כי איננו חולק על קיומן של ראיות לכאורה מבחינה טכנית, והוסיף כי הוא סבור שמדובר בראיות חלשות. אלא מה, מיד לאחר מכן טען הסניגור כי: מלבד הודאה של המשיב בחקירתו מיום 4/12/2005 בה הודה בהתפרצות אין ראיות אחרות וכי באותה הודאה לא ידע המשיב לפרט כיצד נראה מנעול של המחסן.

בהמשך טען ב"כ המשיב, לענין התוספת הראייתית הדרושה ולפסיקת בית המשפט הלעיון לפיה, גם בשלב של מעצר עד תום ההליכים יש לבדוק קיומה של תוספת ראייתית, בין אם מדובר בתוספת ראייתית מסוג סיוע, ובין אם מדובר בתוספת ראייתית מסוג דבר מה נוסף. גם ב"כ העוררת טען בהרחבה בענין זה, משכך היה זה מחובתו של בית משפט קמא להתייחס לטענות אלה, ולבדוק קיומה של תוספת ראייתית להודיית החוץ של המשיב הדרושה ע"פ הדין לצורך הרשעת המשיב ע"ס הודיית החוץ שלו. 

6.         השאלות הדרושות הכרעה בערר הן:

א.    האם התוספת הראייתית, מסוג דבר מה נוסף, הדרושה לצורך הרשעת נאשם על סמך הודיית חוץ שלו, כוחה יפה גם לשלב של המעצר עד תום ההליכים, או שמא כוחה של דרישה זו יפה רק לשלב המאוחר של הכרעת הדין!

ב.   האם בחומר הראיות שבידי התביעה, קיימות ראיות המהוות את

התוספת הראייתית הדרושה? 

ג.  בהנחה שמתקיימות ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב,

     האם מתקיימת בענייננו עילת מעצר עד תום ההליכים?