החלטה בתיק בש 3377/05

1.         בקשות לעיון חוזר בתנאי שחרורו של המבקש.

            ביום 3.5.2005 החלטתי על שחרורו של המבקש בתנאים, כמפורט בהחלטה במסגרת

בש-1418/05. במסגרת אותה החלטה נקבע כי המבקש יימצא בתנאי מעצר בית מלא בביתם של בני משפחתו פאעור גאלב ופאעור נג'את שבמעלות תרשיחא. בבקשה שבפניי עותר המבקש לשינוי אותם תנאים כך שיתאפשר לו לצאת לעבודה במשך שעות היום, בבית העסק של המשפחה המצוי בחיפה. מדובר בבית קפה הנמצא ברח' יפה בחיפה והמכונה "קפה סמי".

            הדיון בבקשה נקבע ליום 5.1.2006. במהלך הדיון הגישה המשיבה בקשה מטעמה לשינוי תנאי השחרור, ובמסגרתה ביקשה להורות על שינוי המפקחים והמשגיחים שנקבעו בהחלטת השחרור הנ"ל, וזאת בשל הפרת התנאים על-ידי המבקש ביום שקדם לדיון.

2.         המבקש הואשם בבית משפט זה בעבירה חמורה של ניסיון לרצח, עבירה לפי סעיף 305 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, וכן בעבירה בנשק, עבירה לפי סעיף 144(א) + (ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

            לא אחזור על פרטי האישום, אך אציין כי על-פי כתב האישום נטען כי ביום 25.3.2005, בשעה 22:00, ארב המבקש למתלונן בשביל המוביל בין רח' הגפן לרח' אלנבי בחיפה. כשהגיע המתלונן למקום, ירה בו המבקש בעזרת אקדח שאחז בידו. אחד הקליעים פגע בזרועו של המתלונן. המתלונן החל לברוח, ואז ירה המבקש לעברו יריות נוספות, כאשר שלושה קליעים נוספים פגעו במתלונן באזור הגב מימין, בדופן הבטן ובעכוז.

3.         הראיה העיקרית אשר קשרה את המבקש לעבירות שיוחסו לו הינה עדותו של המתלונן, אשר טוען כי זיהה את המבקש כיורה. כמו כן נטען כי קיים רקע של סכסוך בין השניים בעקבות קשר רומנטי שבין אחות המבקש למתלונן.

4.         המבקש כפר בעבירות שיוחסו לו, והדיון במשפטו מתנהל. נטען בפניי כי המשך המשפט קבוע לחודש אפריל 2006.

5.         במסגרת ההחלטה לשחרור המבקש בתנאים ציינתי כי יש בחומר הראיות כפי שהוצג, כדי להקים תשתית ראייתית לכאורית שיש בה פוטנציאל הרשעתי, אלא שעצמתן של הראיות מופחתת בשל ראיות נוגדות למיניהן, הכול כפי שפורט במסגרת ההחלטה. אציין רק כי במסגרת ההחלטה הפניתי את תשומת הלב לקיומה של גרסת אליבי של המבקש הנתמכת בעדותם של בני משפחתו. כמו כן ציינתי כי גרסת המתלונן לפיה זיהה את היורה, נמסרה למשטרה רק באיחור של מספר ימים, דבר שמטיל צל על מהימנותה. חשוב לציין כי המתלונן נחקר על-ידי השוטרים ביום האירוע, אך סירב לספר מי ירה בו. גם ביום המחרת סירב למסור את שם היורה, ורק במועד מאוחר יותר, ב-28.3.2005, מסר המתלונן לשוטר בשם אליאס שמשון, שהיה מיודד איתו לפני האירוע, את שמו של הנאשם כמי שירה בו.

6.         בקשה קודמת לעיון חוזר שהגיש המבקש בבש-1980/05 נדחתה בהחלטתי מיום 29.6.2005. באותה החלטה ציינתי כי הבקשה הוגשה מוקדם מדי, וכי לא קיימת כל נסיבה חדשה המצדיקה עיון חוזר בתנאי השחרור. עוד הוספתי כי לאחר שתישמע עדות המתלונן, יהיה מקום לשקול מחדש את בקשת המבקש לעיון חוזר בהחלטתי. הבקשה הנוכחית הוגשה בהתאם, לאחר שהמתלונן סיים את מסירת עדותו בבית המשפט.

7.         שני הצדדים הפנו לעדותו של המתלונן, כאשר כל אחד מבקש למצוא בה תמיכות לגרסתו. המבקש מפנה לעמ' 107 לפרוטוקול, שם נשאל המתלונן שוב ושוב מה ההסבר לכך שסירב למסור את שם היורה במשך מספר ימים לאחר האירוע, אך לא נתן כל תשובה. בא כוח המבקש מפנה לדברי אב בית הדין, אשר אומר "זהו שהוא לא נותן את ההסבר. אם היה נותן אותו, היה מתקבל על דעתי. אבל הוא לא נותן". לעומתו טוענת באת כוח המשיבה כי ניתן למצוא חיזוקים בעדות, ובין היתר, מפנה לכך שבא כוח הנאשם, בעמ' 9 לפרוטוקול, מאשר כי גרסת הנאשם במשטרה לפיה לא הכיר את המתלונן לפני האירוע, אינה אמת, וכי הנאשם חזר בו מטענה זו. עוד ציינה כי המתלונן חזר בבית המשפט וזיהה את המבקש כמי שירה בו.

8.         לגבי בקשתה של המאשימה לשינוי והחמרת תנאי השחרור, מדגישה המאשימה כי ביום 4.1.2006 היה אמור להתנהל דיון בבקשה. לבקשתו של בא כוח המבקש, אשר חלה, נדחה הדיון ליום 5.1.2006. המשיבה מדגישה כי התברר שהמבקש עצמו הגיע לבית המשפט לדיון. לאחר שניתנה החלטה על דחיית הדיון, היה אמור המבקש לחזור מיד למקום בו הוא מוחזק במעצר בית. שוטרים שהגיעו למקום, בסביבות השעה 17:30, לא מצאו את המבקש או את המשגיחים בבית, ורק בשעה 18:50 התייצבו המבקש והמפקחים בתחנת המשטרה במעונה. לטענתה, הדבר מלמד על הפרת תנאי השחרור. עוד היא מציינת כי בחקירת המפקחים מתברר כי המבקש הגיע לחיפה, ולפני שניגש לבית המשפט שהה בבית הקפה של המשפחה, וגם בכך יש משום הפרה של תנאי השחרור.

9.         על טענות אלה השיב המבקש בכך שהאיחור לחזור לבית בו הוא מוחזק במעצר, נבע כתוצאה מתקלה ברכב. על-פי הודעתו במשטרה והודעת המשגיחים, הרכב נעצר בשל תקנה במנוע, ולכן נאלצו לקרוא לחבר שיחלץ אותם. הדבר לקח זמן רב, ולכן איחר לחזור למקום המעצר. לגבי הגעתו לבית הקפה בחיפה, ציין המבקש כי עשה זאת על מנת להחנות את הרכב בזמן הדיון המשפטי שהיה צפוי. המבקש מציין כי בית הקפה מצוי במרחק הליכה קצר מבית המשפט, ולכן הוא נוהג לחנות את מכוניתו במגרש של בית הקפה.

10.        המבקש הדגיש בפניי כי מצבה הכלכלי של המשפחה הולך ומדרדר, ולכן ישנה חשיבות כי יחזור לעסק המשפחתי. המבקש מדגיש כי לא יהיה כל קשר בינו לבין הלקוחות, והוא יעסוק בעיקר בעבודות הניהול השוטף. כן הדגיש כי הוא מוכן לכל תנאי שיורה בית המשפט כדי להבטיח שלא יעזוב את בית הקפה בשעות העבודה, לרבות התייצבות בתחנת המשטרה.

11.        עיינתי בפרוטוקול חקירתו של המתלונן וכן בטענותיהם של הצדדים בפניי, והגעתי למסקנה כי יש לדחות את שתי הבקשות, ואין לשנות את תנאי השחרור שנקבעו בהחלטתי מיום 3.5.2005. לגבי טענת המשיבה על הפרת התנאים, דומה שמדובר בתקלה ואי-הבנה ולא בהפרה מכוונת של תנאי השחרור. ייתכן שהמבקש לא הזדרז במלוא המרץ לחזור לבית המשפחה במעיליה, אך הסבר לפיו הרכב התקלקל בדרך הוא הסבר סביר ומתיישב עם גרסותיהם של המשגיחים. גם הסברו לעניין הנוכחות ליד בית הקפה והחניית המכונית במקום הינו הסבר סביר, ואינו מעיד על כוונה להפר את תנאי השחרור.

            מאידך, דומה כי עדותו של המתלונן לא שינתה באופן מהותי את טיבן ועצמתן של הראיות שבתיק. עדיין לא העידו כל העדים, לרבות אחיו של המתלונן. עדיין עשוי להיווצר קשר בין המשפחות אשר עלול ללבות מחדש יצרים.

            דומה כי אם ניתן להקל על המבקש ולאפשר לו יציאה למקום עבודה כלשהו, הרי שראוי כי בשלב זה מקום עבודה שכזה לא יהיה בחיפה ויכלול תנאי פיקוח כאלו שיבטיחו כי לא יחזור לחיפה ולא ייצור קשר עם המתלונן ומשפחתו.

            אני מודע לכך כי עבר זמן רב מאז שחרורו של המבקש, וכי צפוי עוד זמן ניכר בטרם יסתיים משפטו. עם זאת ולמרות ההתחשבות הנדרשת במצבו של המבקש, דומני שחזרתו לעבוד בחיפה עלולה לסכן את ההליך ולסכן את משפחת המתלונן ולכן טרם הגיעה העת לאפשר לו את החזרה לחיפה.

12.        אשר על כן אני דוחה את הבקשה שהגיש המבקש ואת בקשת המשיבה. תנאי השחרור של המבקש כפי שנקבעו בהחלטה מיום 3.5.2005, יישארו בעינם.