החלטה בתיק בש 3365/07

1.         בפניי ערר על החלטת בית משפט לתעבורה בנצרת (כב' השופט ח. סבאג) בב.ש. 781/07 מיום 05/12/07, על פיה הורה על שחרור המשיב בחלופת מעצר. 

2.         כנגד המשיב הוגש לבית המשפט לתעבורה בנצרת, כתב אישום בתיק פל. 216/07, בו מיוחסות למשיב עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף  ונהיגה ללא ביטוח.

3.         מכתב האישום שהוגש נגד המשיב עולה, כי בתאריך 22/07/07, בביהמ"ש לתעבורה בחיפה, נדון המשיב בתיק 30519/05 שבמסגרתו נגזרו על המשיב עונשים שכללו 4 שנים של פסילה בפועל מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה, ועונשים נוספים של פסילה על תנאי, מאסר בפועל, מאסר על תנאי והתחייבות. גזר הדין ניתן בנוכחות המשיב וכאשר היה מיוצג ע"י ב"כ. ביום 05/12/07 בסמוך לשעה 06:45 נהג המשיב ברכב פרטי ונסע בנצרת עילית ברחוב ירדן, כאשר יצא מחניית ביתו לכיוון הגשר. המשיב נהג ברכב בהיותו בזמן פסילה, ללא רשיון רכב תקף וללא פוליסת ביטוח בת תוקף.

4.         א.          בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים.

ב.          בדיון שהתקיים בתאריך 05/12/07, קבע בית המשפט קמא כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית לנהיגה בזמן פסילה מצד המשיב, אך זאת במובן הפורמלי של עבירת הנהיגה בזמן פסילה. עוד קבע ביהמ"ש קמא כי לא ניתן לקבוע כי המשיב מסוכן לשלום הציבור עד כדי כך שאין כל חלופה שיש בה כדי לאיין את המסוכנות.

ג.           לאחר ששמע את טיעוני הצדדים, ובהתחשב בעובדה כי מעצר אינו על חשבון העונש, ובעובדה שעל בית המשפט לשקול כל חלופה שיש בה כדי לפגוע פגיעה פחותה בחירותו של המשיב, החליט ביהמ"ש לשחרר את המשיב למעצר בית חלקי בביתו עם איזוק אלקטרוני. על החלטה זו הערר בפניי.

5.         הן בטיעוניו הכתובים והן בטיעוניו בעל פה, טען ב"כ העוררת כי טעה ביהמ"ש קמא כששחרר את המשיב בחלופת מעצר באיזוק אלקטרוני, כשתלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי בר הפעלה בגין העבירות של נהיגה בזמן פסילה בין יתר העבירות. הפנה לבש"פ 9524/07 אושרי ועקנין נ' מ"י וב"ש 1775/07 מ"י נ. חוגיראת וציין כי התנהגותו של המשיב לא רק מעידה על מסוכנות גבוהה הנשקפת ממנו ועל זלזול בחוק ובבית המשפט, אלא שיש בה גם כדי להצביע על חשש להישנותה של התנהגות זו גם בעתיד. ב"כ העוררת סבור כי המקרה שלפנינו נופל בגדר אותם מקרים נדירים הנזכרים בפסק דינה של השופטת ארבל בבש"פ 2465/07 סלימאן אלחמידי נ' מ"י. לטענתו, הנסיבות כאן הן חמורות ומצדיקות מעצר עד תום ההליכים, במיוחד לאור הרשעותיו הפליליות והתעבורתיות של המשיב. עוד ציין כי המשיב מרצה כיום עבודת שירות.

לסיכום, ביקש ב"כ העוררת לקבל את הערר ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

            מנגד, ביקש הסניגור להשאיר את החלטת בית משפט קמא על כנה, הפנה לנסיבות המקרה, ציין כי המדובר בנהיגה פורמלית, המשיב הכין את הרכב וחמם אותו לקראת נסיעה, עד שאשתו תרד מהבית ותסיע אותו ברכב למקום שהוא מרצה עבודות שירות. ציין כי היו מחדלי חקירה מטעם המשטרה, כאשר לא נקטה בכל פעולת חקירה שבכוחה לאמת או לשלול את  גרסת המשיב. האישה אמרה כי יש לה עדים על כך שהיא מסיעה את בעלה כל בוקר לביצוע עבודות השירות בנצרת עילית, המשטרה לא גבתה ממנה אף עדות. עוד ציין כי ביהמ"ש קמא עמד על הנסיבות המיוחדות של העבירה לאחר שעיין בחומר החקירה. הוסיף כי החלטת ביהמ"ש קמא היא מאוזנת, סבירה וכללה כל הנסיבות לרבות עברו הפלילי והתעבורתי של המשיב, חלופת המעצר וכל יתר השיקולים. הסניגור הפנה לעברו התעבורתי של המשיב וציין כי מאז שנת 2004 המשיב לא עבר אף עבירת תנועה. עוד הפנה לתיק הפלילי בו הוגשו תסקירי מעצר, וציין כי המשיב היה בחלופת מעצר ולא הפר אותה אף פעם, לכן הסניגור סבור כי המשיב ראוי לאמון של ביהמ"ש. הסניגור הגיש אסופה של פסקי דין  בהם שוחררו נאשמים במקרים דומים לחלופת מעצר.

6.      לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ובחנתי את החלטת בית משפט קמא, נחה דעתי כי דינו של הערר להידחות.

בית המשפט העליון דן לאחרונה במספר מקרים הדומים למקרה שבפנינו. בבש"פ 10118/04  נזמי גבאלי נ. מ"י. תק-על 2004(4), 1346, באותו מקרה נתפס הנאשם בעבירה של נהיגה בזמן פסילה והוגשה נגדו בקשה למעצר עד תום ההליכים, לבית המשפט לתעבורה, אשר הורה על שחרורו בחלופת מעצר. בית המשפט המחוזי קיבל את הערר של המדינה, והורה על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים. בית המשפט העליון ביטל את החלטת בית המשפט המחוזי, וקבע כי ניתן לשחרר את הנאשם בחלופת מעצר מתאימה לאחר שיונח תסקיר מעצר. דובר שם על נאשם בעל עבר מכביד הן בתחום התעבורה והן בתחום הפלילי, ואף נגדו היו תלויים ועומדים מאסרים על תנאי בגין עבירות תעבורה. חרף האמור, קבע בית המשפט העליון כי ראוי לבחון אם ניתן לשחרר את הנאשם בחלופת מעצר והוסיף:

"בית המשפט מצווה לבחון חלופה גם כאשר מתקיימת עילת מעצר וודאי שכך ראוי בעניינו של מי שלכאורה עבר עבירות תעבורה. אכן, בימים אלו, כשנגע תאונות הדרכים משתולל וגובה קורבנות רבים, חובה על בתי המשפט לסייע במאבק למניעת המסוכנות הנשקפת מנהגים עבריינים, בין השאר באמצעות הרחקתם מהכביש. יחד עם זאת, משקיימת בשלב זה של ההליכים, דרך שבה ניתן להרחיק את הנהג המסוכן מהכביש מבלי שישהה בכלא, יש לעשות מאמץ להעדפת דרך זו".

            בעניין אחר, בש"פ 1295/06 חן ביטון נ' מ"י. תק-על 2006(1), 2115, גם שם דובר על נאשם אשר צבר עבר מכביד, הן בתחום הפלילי והן בתחום התעבורה. גם שם ביטל בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי, אשר הורה על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים. בית המשפט העליון אימץ את תסקיר שירות המבחן, והורה על שחרור הנאשם בחלופת מעצר בבית אמו בקובעו:

"החובה המוטלת על בתי המשפט להירתם בכל עוז למאבק הדרכים תוך הרחקת נהגים עבריינים מן הכביש, עליה עמד בית המשפט המחוזי בהחלטתו חובה חשובה היא. אכן שיקולים אלה ראוי שיקבלו ביטוי מלא בשלב גזירת העונש ככל שהעורר יורשע בעבירות המיוחסות לו. בשלב המעצר לעומת זאת שומה על בית המשפט לבחון ולאתר, ככל שניתן, דרך חלופית להשגת מטרת המעצר שפגיעתה בחירותו של הנאשם פחותה".

בית המשפט העליון חזר בהזדמנויות שונות על כך שרק במקרים נדירים וחריגים יורה בית משפט על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים בעבירות תעבורה, הדברים מתייחסים למקרים בהם קיים חשש אמיתי שחלופת מעצר לא תספק תשובה הולמת להגנת הציבור מפני מסוכנותו של הנאשם (ראה בש"פ 246/05 סלימאן אלחמידי נ' מ"י (ניתן ביום 23/3/05, פורסם באתר ניבו).

עיינתי בחומר החקירה  כולל דוחות הפעולה של השוטר חיים כוהן והשוטר זכריה שבסו והגעתי למסקנה כי צדק ביהמ"ש קמא, בקובעו כי מכלול הראיות מלמד כי אמנם קיימות ראיות  לכאורה לנהיגה בזמן פסילה, אך זאת במובן הפורמלי של עבירת הנהיגה בזמן פסילה, ואין בחומר הראיות דבר שיש בו כדי לסתור  את טענת המשיב כי מטרת הנהיגה היתה לצאת מהחניה למטרים ספורים כדי להכין את הרכב לנסיעה שבו תנהג אשתו. כעולה מדוחות הפעולה של השוטר חיים כוהן והשוטר זכריה שבסו, המשיב הסיע את רכבו לאחור ולאחר מכן נסע קדימה והתיישר על נתיב הנסיעה, וכשנודע לו כי הוא מעוכב בחשד לנהיגה בזמן פסילה ביודעין אמר המשיב: "שרק נסע אחורית והתיישר וחיכה לאשתו לקחת אותו לעבודה" . זאת ועוד, השוטרים שנכחו במקום, לא מצאו לנכון לשמוע מייד את גרסת האישה, דבר אשר יש לזוקפו לטובת המשיב. בנסיבות אלה סבור אני כי לא נפל כל פגם בהחלטת ביהמ"ש קמא.

לסיכום, לאחר שבחן בית משפט קמא את מכלול השיקולים, וערך את האיזונים הראויים, הורה בית משפט קמא על שחרור המשיב בתנאים הבאים: מעצר בית  בביתו בין השעות 15:00 ועד השעה 6:00 למחרת היום עם איזוק אלקטרוני במהלך כל שעות שהייתו בבית, חתימה על ערבות עצמית על סך 10,000 ש"ח, ערבות צד ג' בסכום דומה, צו עיכוב יציאה מהארץ למשך 180 יום , וכן פסילת רשיון נהיגה עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. עוד קבע ביהמ"ש קמא כי המשטרה תהיה רשאית לבקר בביתו של המשיב בכל עת ובמידה ויפר המשיב אחד מתנאי השחרור, ייעצר לאלתר.

סבור אני כי הדרך בה נהג בית משפט קמא הייתה מאוזנת, הולמת וראויה כאשר מצד אחד שחרר את המשיב למעצר בית חלקי עם איזוק אלקטרוני, כדי לאפשר לו להמשיך בביצוע עבודות השירות. זו חלופה פוגעת פחות בחירותו של המשיב, מאידך יש בה כדי לנתק את מסוכנותו של המשיב לציבור הנשקפת מנהיגתו, וזאת על ידי הרחקתו באופן מוחלט מלנהוג.

להדגיש כי לא נעלמו מעיניי פסקי הדין השונים שהפנה אליהם ב"כ העוררת, אולם לדעתי יש לבחון כל מקרה ומקרה על פי נסיבותיו, כך למשל בבש"פ 9524/07 אושרי ועקנין נ' מ"י (ניתן ביום 18/11/07, פורסם באתר ניבו), להבדיל מהמקרה שלפנינו, שם היה מדובר בנאשם בעל הרשעות רבות בתחום התעבורה הכוללות נהיגה תחת השפעת סמים משכרים, שבעטייה נפסל רשיונו לשלוש שנים. בנוסף  לעברו הפלילי הכולל מספר עבירות אלימות, הורשע הנאשם, שנתיים לפני המקרה בעבירות של בריחה ממשמורת חוקית, תקיפת שוטר ואיומים. מכלול נתונים אלו הביא בית המשפט העליון למסקנה, כי אין לתת אימון בנאשם כי יעמוד בתנאי חלופת המעצר וכי ידיר ידיו מההגה.  בענייננו, למשיב רק שתי הרשעות קודמות בפלילים מסוג הריגה  משנת 1993, שבועת שקר משנת 1993, החזקת סמים משנת 2001 ותקיפה הגורמת חבלה ממש משנת 2005. לחובתו גם 20 הרשעות קודמות בתעבורה, הכוללות בין היתר, שתי תאונת דרכים משנת 2001 ומשנת 2004 תוך כדי נהיגה בשכרות. עם זאת ובהתחשב כי המשיב נוהג בכבישים מדי יום מאז שנת 1991, וכן לאור העובדה כי ההרשעה האחרונה היא משנת 2004, כך שבשלוש השנים האחרונות לא עבר המשיב כל עבירה חוץ מהעבירות נשוא הערר, לכן אין לראות בעברו התעבורתי כעבר מכביד.  אין להתעלם גם מתסקירי המעצר שהוגשו בשנת 2006 בעניינו של המשיב בתיק הפלילי 4177/05 , התרשמות שרות המבחן כי המדובר באדם אחראי עובד ומפרנס את משפחתו בכבוד. עוד התרשם שירות המבחן כי קיימת הבנה, הפנמה  ולמידה לגבי התנהגותו.  שירות המבחן ציין כי במשך תקופת הרחקתו של המשיב, הוא לא הפר את תנאי מעצר הבית וצו ההרחקה מהעיר נצרת עילית. עובדה זו מלמדת כי ניתן לסמוך על המשיב וליתן בו אמון שיעמוד בתנאי חלופת המעצר.