החלטה בתיק בש 3355/05

1.         לפני ערר על החלטתו מיום 12/12/05 של בימ"ש השלום בחיפה (סגן הנשיא, כב' השופט ר. חרסונסקי), לפיה הורה בימ"ש קמא על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בשהיה במוסד גמילה סגור, וזאת עד תום ההליכים במשפטו.

            על ההחלטה לשחררו לחלופת מעצר עררה של המדינה לפני.

2.         באת כח המדינה טענה כי בנסיבותיו של המשיב ובכלל כעניין של מדיניות, כפי שנפסק בפסיקה מרובה, אין לשחרר לחלופת מעצר לגמילה. עיקר הנסיבות המחמירות של העורר הן כדלקמן: העבירות שהעורר ביצע הן חמורות. הוא פרץ, יחד עם אחר, לחנות להלבשת נשים בכך שעקר את הסורגים, ניטרל את האזעקה וגנב סחורה בערך של כ-100,000 ש"ח (הערכת בעלת החנות). למשיב, שהוא היום כבן 33 שנים, עבר "עשיר" בפעילות פלילית. יש לו כ-18 הרשעות קודמות בעיקר בשל עבירות סמים ורכוש. בגינן ריצה המשיב 8 מאסרים. האחרון בהם הסתיים  לפני כ-3 חודשים. תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה. בנסיבות אלה, סבורה באת כח העוררת שבקשתו להגמל איננה אלא מניפולציה על מנת לקבל הקלה בעונשו כאשר יורשע. כן אין באת כח העוררת מוכנה לסמוך על המוסד הטיפולי, שעל אף שהוא מוסד סגור, ועל אף שהתחייב כי יודיע מיידית למשטרה, אם המשיב יפסיק את הטיפול או יעזוב את המוסד. דעתה היא, שהמוסד לא יוכל לפקח באופן מלא ויעיל על המשיב.

            באשר להלכה, הפנתה באת כח העוררת למספר תקדימים, שמהן עולה גישה כי אין לשלוח לחלופת מעצר במוסד גמילה ולצרכי גמילה, שכן יש בכך כדי לכבול את ידי בית המשפט כאשר יגזור את העונש, או משום שחשוד העבריין המבקש גמילה רק לאחר שנעצר בשל ביצוע עבירות, שכוונתו להגמל לא באה אלא בשל אימת הדין, וכי אינה רצינית דיה, או שאין לבצעה דווקא בעת המעצר, כאשר ניתן לבצע גמילה, למי שהחלטתו כנה ונחושה להגמל, דווקא בבית הסוהר (וראו, בין היתר, בבש"פ  3797/00 סופיאן זרעיני נ' מדינת ישראל,  תק-על 2000(2) 1682) וכן בש"פ 2708/02 יוסי דיין נ' מדינת ישראל, תק-על 2002(2) 64.

3.         הסניגור עמד על כך שהמשיב נזרק למעגל הפשע והעזובה עוד בהיותו בגיל 6, על כך שהחלופה מבטיחה פיקוח יעיל על המשיב, מה שמקטין עד לשלילה כמעט מוחלטת של הסיכון שבמשיב לשלום הציבור, על כך שקצין המבחן לא התנגד לחלופת מעצר במוסד גמילה ועל כנות החלטתו של המשיב להגמל.

4.         השיקולים שהנחו אותי הם מחד גיסא האינטרס לתת לעבריין את ההזדמנות ולו גם החוזרת של הגמלות מסם, שאם תצלח טובתה לחברה עולה על הטובה שתצמח ממאסרו והענשתו, מה גם שניתן גם לאפשר גמילה וגם להעניש, ואילו מאידך גיסא,  עמד לפני עברו של המשיב, העובדה כי המשיב יצר קשר לפני מעצרו עם עובדת סוציאלית במטרה להגמל, אולם - עקב חופשה שלה - לא התמיד בטיפול, ונוצרה רגרסיה בטיפול, מה שמעלה ספק בכוחותיו הנפשיים להגמל.

5.         לאחר שיקול, הכריעו אצלי את הכף העובדה, שבינתיים מדובר בטיפול ראשוני של 3 שבועות. ספק הוא אם ניתן יהיה לגזור את דינו של המשיב לפני כן. עם בואו של בית המשפט הגוזר את הדין לעשות כך, ניתן יהיה להביא לפניו תוצאות ראשונות של הגמילה. לא יצליח המשיב לעמוד בנטל הגמילה - לא הפסידה החברה מאומה בשל הדחיה. הצליח - עדיין יעמוד לפני בית המשפט הגוזר את הדין שיקול הדעת המלא, אם יש מקום להמשיך בהליך של הגמילה במוסדות מחוץ לכלא או בתוך בית הכלא. אינני סבורה שדרך זו תפגע בשיקול הדעת של בית המשפט, אלא תעמיד לפניו ממצא נוסף לגיבוש דעתו. כמו כן דעתי היא, כי תנאי המוסד והתחייבותו לפקח על המשיב במשך 24 שעות, נותנים בטחון סביר, שהמשיב לא יהוה בתקופת הטיפול ועד לגזירת דינו, משום סיכון לחברה.

6.         לפיכך, הערר נדחה.

7.         יש לפעול לאלתר על פי החלטתו של כב' השופט חרסונסקי כפי שצויינה בעמ' 29, דהיינו להעבירו היום לאישפוזית - המרכז לטיפול בהתמכרויות, ברחוב צביה ויצחק 18 חיפה.

            כמו כן ילווה אותו הליווי לסניף בנק הפועלים על מנת שיוכל להוציא כסף כדי לממן את האישפוז.

ניתנה היום י"ג בכסלו, תשס"ו (14 בדצמבר 2005) בנוכחות באת כח המבקשת, המשיב ובא-כוחו.

003355/05בש 051 שחר. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: